כשג'ורדן היהודי הגיע למכבי ת"א / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, והפעם נזכר בטירוף סביב הנער הג'ינג'י המוכשר תמיר גודמן, שבארה"ב הפכו אותו לסופרסטאר עוד לפני שהתחיל לשחק כדורסל מקצועני, ובסופו של דבר הגיע למכבי ת"א כהבטחה עצומה – בגודל כזה שגם שחקנים טובים ממנו לא היו מסוגלים לממש
מייקל ג'ורדן היה ונשאר האחד והיחיד, אגדה שחלפה ולא תחזור. ובכל זאת, לפני 18 שנים ניסו בישראל לתפוס טרמפ על המותג, ובחצי קריצה לבנות הרים וגבעות על המקביל היהודי שלו, בחור ג'ינג'י נחמד ומוכשר שכנראה התואר שהדביקו לו עשה לו רק רע. קראו לו תמיר גודמן, כדורסלן מוכשר (1.91 מטר), שבגלל הכישורים שהפגין על הפרקט בישיבת חפץ חיים בבולטימור והכיפה על הראש, זכה בספורטס אילוסטרייטד וב־ESPN לכינוי הבומבסטי "ג'ורדן היהודי", שליווה אותו לאורך כל הדרך.
מכבי ת"א הייתה בידיים של דייויד בלאט באותה תקופה, קיץ 2002, ותמיד הייתה בחיפושים אחרי שמות ושחקנים יהודים גדולים. היא התעניינה בו לאורך תקופה, כאשר שיחק באוניברסיטת טאוסון (אותה עזב בגלל טענות ליחס אנטישמי מהמאמן), ואחרי שהקהל בישראל כבר נחשף לשמו וקיבל תיאבון ממעלליו, חתם ביולי 2002 לשלוש שנים במועדון הצהוב - ורף הציפיות היה גבוה במיוחד.
גודמן. תקווה שלא עמדה בציפיות(צילום: ראובן שוורץ)
אבל הסקורר בן ה־20 הגיע לסיטואציה בלתי אפשרית. קשה לשחקנים חדשים להתאקלם במכבי, קבוצה שונה לגמרי מבחינת הלחץ והאווירה ממה שהכיר בקריירה הקצרה שלו, ואם הם לא מוכיחים את עצמם במהירות הקרדיט נעלם. מצד אחד הוא היה צריך ללמוד את הכדורסל האירופי כשחקן צעיר מאוד, ומצד שני התקשורת והאוהדים התחילו לעקוץ כשלא קיבלו את "ג'ורדן היהודי" שהובטח להם.
לגודמן לא היה סיכוי לרגע והוא נעלם. הוא הושאל במהרה לגבעת שמואל, וגם אצלה היה שחקן שולי, עבר גיוס לצה"ל ופציעה קשה בברך, שיחק גם בקריית־אתא, שוהם ומכבי חיפה, עם הבלחות קטנות שהראו שבאמת טמון בו כישרון, חזר קצת לארה"ב ופרש בגיל 29.
גודמן. הבליח מדי פעם(צילום: ראובן כהן)
מהיכרותי איתו באותה תקופה, הוא היה בחור יותר מדי חביב וישר, נאיבי כזה מבית יהודי טוב, שנעשה לו עוול כאשר השוו אותו לג'ורדן. הוא הגיע באהבה שלמה למדינה, עשה עלייה ורצה להצליח בכדורסל, כשהוא סוחב את המוניטין שקיבל באמריקה הגדולה. התמימות הייתה בעוכריו. הוא היה בחור נפלא, ילד טוב ירושלים כזה, ולא ניסה לעבוד על אף אחד: בגלל הנסיבות המיוחדות בהן התבלט הוא זכה לפרסום חינם שיצא מכלל שליטה, למרות שלא היה יותר מאשר שחקן קולג'ים טוב, כמו אלפים אחרים.
את שמו עשה בגלל יד טובה, לצד ראיית משחק בלתי רגילה. כשפגה ההתלהבות ממנו, האמריקאים הסבירו כי הבעיה הייתה שאורח החיים הדתי שלו הפריע לו להתקדם (ויתר למשל על הצטרפות למרילנד החזקה מליגת המכללות הבכירה בגלל שמירת שבת). אבל הוא אמר בתגובה: "התורה לא יכולה למנוע מיהודי לרוץ קדימה ולהתקדם במקצוע שבחר".
נפגשנו פעמים רבות באולמות ומחוצה להם, והוא תמיד הסביר פנים. שנים אחרי הפרישה, כשהתחיל לעבוד בהפועל ירושלים, נפגשנו שוב וגיליתי שהוא לא השתנה – ורק הקים פה משפחה עם חמישה ילדים. בסופו של דבר, לא הייתה מרירות כלפיו במכבי ת"א, בעיקר בגלל שהיה נשמה טובה. הרי הוא בטח לא היה אחראי ליחסי הציבור המוגזמים שליוו את חתימתו בארץ. ועדיין, יש כאלו שעד היום מתקשים להבין איך מומחי כדורסל רבים, ועוד בארה"ב, נפלו בהערכה שלהם.
לפנייה לכתב/ת 
תמיר גודמן
צילום: יוסי רוט
מומלצים
