אחת השאלות הקשות המציקה לחוקרי שואה רבים היא זו: כיצד לעזאזל הגיעה שנאת היהודים ותיעובם באופן עמוק כל כך לכפרים נידחים ברומניה, בליטא, בברית המועצות? זו שאלה אקוטית, שכן במקומות האלו התגלו לא פעם מקרי זוועה והתעללות איומה ביהודים שעלתה על זו של המקור הנאצי. איך הכפריים האלו ידעו ש"צריך" לשנוא יהודים, ובעיקר להשמיד אותם בכל דרך אפשרית?
במחקר ראשוני מרתק כמעט באותה מידה שהוא מצמרר זיהו המחברים - פרופ' גדעון גרייף וד"ר ניסן שריפי – את שיטת הכרוזים. מתברר, בתום מחקר של שנים, כי הגרמנים השליכו מאות מיליוני כרוזים מתותחים וממטוסי הלופטוואפה. המנשרים האלו, שהיו טעונים בחומרי שטנה אנטי-יהודיים, השיגו את מטרתם.
"זה בלתי ייאמן", אומר שריפי, "כפרי אנאלפבית מבוקובינה מגלה סלידה ותיעוב מן היהודים מבלי שמעולם נחשף לתעמולה הנאצית המסודרת של יוזף גבלס וה'דר שטירמר' (עיתון שהיווה חלק מהתעמולה הנאצית - א"ה) בברלין או בפריז? למה? בעיר צ'רנוביץ, למשל", מציין החוקר, "מספר ימים לפני הופעתם של הנאצים באזור החלו המקומיים בסדרת מעשי זוועה שכללו רציחות, אונס וביזה של הרכוש היהודי. מאיפה למען השם 'ידעו' הצ'רנוביצים את מה ש'ידעו' הנאצים?"
המחקר של שני החוקרים מגלה פן מדהים במכונת התעמולה המשומנת של הנאצים, או כפי שכונתה באופן פורמלי, למרבה הציניות: "משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם". המכונה, מסביר פרופ' גרייף, היתה מודולרית. התעמולה בצרפת וגרמניה הייתה שונה באופן מובהק מזו שבברית המועצות ובמזרח אירופה. במערב, בגרמניה ובפריז הוצגו תערוכות במוזיאונים שתיארו את אופיו של היהודי, כך גם עיתוני קיר עמוסים בפרטים כיסו את כותלי הרחובות. אצל הסלאבים, לעומת זאת, זה היה הרבה יותר פשוט: מנשרים רגשיים שנוחתים מן השמיים ברמה ההולמת את קהל היעד.
"הסלאבים הכפריים לא היו אנשים אינטלקטואליים במיוחד, הם היו יוצאים לשדה, מבקשים לחרוש, לעבוד ואז מגלים בין רגבי האדמה את המניפסטים, שמתארים את היהודים כפי שהמשרד 'להשכלת העם' ביקש לתארם". העובדה שהמניפסטים הגיעו מן השמיים נתנה לתוכנם נופך כמעט מיסטי: "היטלר תמיד אהב לנחות עם מסוקו באצטדיונים, כדי להעביר תחושה של דמות מיתית הנוחתת מן השמיים", אומר גרייף, "והמנשרים האלו ביטאו יפה את התפיסה הזו".
מה כללו המניפסטים? מכל רוע ארסנל האנטישמיות, ברמה הפשוטה והבהירה ביותר. זו שגם הקולחוזאי (כינוי לחקלאי בברית המועצות) חסר הידע מסוגל היה להבין: היהודי מוצץ את דמך, אורב לך, מחכה לבזוז את אדמתך, זאת מלבד העובדה שהוא שולט בעולם, בבנקים ובכסף. גבלס, במהלך גאוני, גייס גם את השנאה הקולקטיבית של הרוסים לסטאלין והצמיד את הדיקטטור הסובייטי ליהודי. כך למשל באחת הכרזות ניתן לראות דמות דמונית, עם סמל מגן דוד טבוע במצחה, השולטת בראשו של סטאלין המשופם. גבלס ואנשיו טרחו גם להזכיר שסביב סטאלין וההנהגה הבולשביקית סבבו לא מעט דמויות יהודיות. לעובדה שמלבד המטען הביולוגי לא היה בינם לבין יהדותם מאום לא הייתה כל משמעות.
מתחת לציור: סטאלין והיהודים הם כנופיה של עבריינים. בשורה התחתונה: להעיף את שלטון היהודים
על כמה כרוזים אנחנו מדברים?
"מטוסי הלופטוואפה עשו מאות גיחות למזרח אירופה, ובכל גיחה כזו הופצו מיליוני כרוזים. בסך הכל הופצו מאות מיליוני כרוזים. זו הייתה אולי תפוצת המידע, בפרק זמן כה קצר, הגדולה בהיסטוריה. קשה להניח שתושב של כפר, נידח ככל שיהיה, לא נחשף לכרוזי השטנה הללו". גרייף נותן גם מספרים: "בסך הכול נהרגו – על פי הערכות – במזרח אירופה מיליון ושש מאות אלף יהודים. אין ספק שהכרוזים הללו הכשירו את עמדת הקהל המקומי, ואפשרו הן לנאצים והן למקומיים לשחוט את היהודים, בני השטן כפי שהם הצטיירו היטב בכרוזים".
מחקרם המדהים של השניים, שזכה להתעניינות גם בקרמלין, חילק את שואת יהודי אירופה לשני חלקים: עד 1941, ומאז ועד תום המלחמה ב-1945. מה קרה ב-41'? מבצע ברברוסה כמובן – פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במטרה לכובשה ולהכניע את הצבא האדום. במקביל לפלישה הזו הוכנה תוכנית הכרוזים הגאונית, שהפכה את מלאכת השמדת היהודים לקלה במיוחד.
הכרוזים, שכאמור לא ניחנו במסרים עמוקים, הבהירו בשפה פשוטה כי אסור להפעיל את רגש החמלה הטבעי הקיים בכל אדם כלפי היהודי, שכן הוא בן בליעל ואינו נחשב כלל לאדם. הסלאבים הינם גזע נחות לפי תורת הגזע הנאצית, אך היהודים ממוקמים בכלל מחוץ לסקאלה. העולם לא יכול לחיות בהרמוניה כל עוד הם קיימים. "היו פה לא רק הרבה שקרים ורשע, אלא נבזות של ממש", אומרים החוקרים. כך למשל, בכרוז שהופץ בכ-160 מיליון עותקים(!) ניתן לראות מעין "הזמנה" להכות ביהודים עד זוב דם. ניתן להבחין בשלולית דם גדולה המקיפה את היהודי, השרוע על האדמה ומוכה בידי שני חיילים. בכרוז אחר שהופץ במספרים דומים נראה דמות נלעגת של יהודי המסתתר מאחורי העץ, ומאיים באקדח על החיילים הרוסים כדי שילחמו למענו, כביכול.
הכותרת העליונה: "קומיסרים ופוליטרוקים - מכריחים אתכם להילחם באופן חסר טעם". הכותרת התחתונה: "הכה את היהודי הפוליטרוק, הפרצוף שלו דורש לבנה".
למעט חריקות קלות, המכונה עבדה מעולה. היטלר העריך שהמלחמה תהיה קצרה והניצחון יושג מהר. ואכן, מתקפת הפתע הגרמנית הכתה את סטאלין בהלם, ובימים הראשונים למלחמה הוא לא תפקד כלל. בחודש הראשון למלחמה התקדמו הכוחות של קבוצת הארמיות צפון כ-450 ק"מ, כבשו את ליטא, את לטביה, חלק מאסטוניה ושטחים בצפון רוסיה והגיעו למבואות לנינגרד. כבר ביום הראשון, מספרים החוקרים, הופתעו הפולשים לגלות עשרות גופות של יהודים תלויות בליטא הסובייטית. המקומיים הכינו לאנשי האס.אס קבלת פנים מפוארת.
ציור שבו נראה יהודי רוסי לוחץ במלחציים את הפועל האוקראיני המסכן. הכותרת: אל תשכחו זאת אף פעם: היהודונים הם האויב הנורא ביותר של העם האוקראיני!
בימים ראשונים אלו עשרות ערים גדולות נפלו, כשבמקביל מכונת ההשמדה של הנאצים והמקומיים פעלה כמו שעון שווייצרי. בסך הכול נכחדו בימים מועטים אלו 800 אלף יהודים לערך, בקצב של 3,000 עד 4,000 יהודים ליום. או אז, הוכרזו האזורים האלו כ"נקיים מיהודים".
"עד שנת 1943 הצבא הנאצי היה החזק בעולם", מודים החוקרים, "הם לא היו צריכים סיוע מהמקומיים, ובכל זאת, כשתוכנית איומה של רצח עם נרקמת ללא 'רעשים', ללא מקומיים מצפוניים שנושפים בעורפך, המלאכה נעשית בקלות ובמהירות. אם המקומיים הללו גם עוזרים לך מיוזמתם, זו בכלל ברכה, במירכאות כמובן". היוזמה לסיוע לא קיבלה רק צורה של 'אי התנגדות'. ברומניה למשל נהגו המקומיים לחתוך את ידיהם ורגליהם של קורבנותיהם לפני שהיו תולים אותם. ממסמכים ארכיוניים מופקות אמירות של הנאצים כי הרומנים היו 'משוגעים'. כך בפשטות. "בקישינב מצאתי קבר שבו הוטמנו 600 עוללים בתוך שקים בעודם בחיים. כולם בבור אחד גדול. ברומניה כפרים שלמים של יהודים הושמדו בבורות הריגה", אומר שריפי.
המחקר "המפחיד" של צמד החוקרים התאפשר בעקבות רכישה ארוכת שנים של הכרוזים על ידי ד"ר ניסן שריפי: "השקעתי בכך לא מעט כסף, ולאט-לאט הצטברו אצלי עוד ועוד כרוזים". בימים אלו עושה שריפי עבודת דוקטור נוספת, והוא מבקר רבות במולדובה, שם ניתן לו רישוי מיוחד לשיטוט בארכיון הלאומי: "במהלך עבודתי אני מגלה עשרות מברקים ומסמכים שמתארים את מעשי הזוועה של המולדובים ביהודים. אין ספק שמיליוני הכרוזים שהגיעו לידים המולדוביות לא רק הכשירו את הקרקע לפני חיילי האס.אס, אלא הניעו את המקומיים עצמם לפגוע ביהודים".
מחקריו של שריפי מצטרפים למחקריו של גרייף, שחלקים מהם פורסמו בעבר כאן ב-ynet. בדיוק כמו במחקר הזה, גם גרייף עסק במקומם של העמים הנכבשים בשואת יהודי אירופה. גרייף שעקב אחרי מחנה יאסנובאץ בקרואטיה תיאר אותו כ"אושוויץ של הבלקן". התיאורים של מה שהתחולל שם קשים לקריאה. כך למשל אומר גרייף כי "במהלך העבודה על הספר איתרתי 57 צורות רצח שונות שבוצעו על ידי הקרואטים במחנה ההשמדה. הגרמנים של טרבלינקה ואושוויץ היו אומנם אכזריים ללא גבול וסייג, אך להבדיל מהקרואטים הם היו 'סטריליים'. הם השתמשו בתאי גז כדי ליצור ריחוק פיזי מקורבנותיהם. ההוצאות להורג של הקרואטים היו ידניות, מחליאות וקשות אף לתיאור".
באיור: שתי דמויות נלעגות של יהודים המביעים שמחה על המלחמה המתחוללת (בין ברית המועצות מצד אחד לבין גרמניה מהצד האחר). יש לשים לב כי היהודים הללו חמושים בחרב, כדי לומר לנו כי הם רק עושים עצמם נלחמים אולם למעשה אינם נלחמים ממש, אלא עומדים מן הצד ומרוצים בשל המלחמה המתחוללת בעטיים, כביכול
