ניצולי השואה נזכרים בצל הקורונה: "תחושת מחנק"
ניצולי השואה אינם יכולים לעזוב את בתיהם לאור הנחיות משרד הבריאות, ומספרים על קשיים בהסתגרות בבית, הצורך לרדוף אחר מזון והניסיון למלא את הזמן: "מזכיר את הימים במחבוא". גם הקורבנות שגובה הנגיף מעלים זיכרונות: "החלשים הולכים ראשונים"
ניצולי השואה בארץ כמעט ואינם יוצאים מבתיהם זה יותר מחודש בגלל גילם המבוגר והצורך במילוי הנחיות משרד הבריאות. התקופה הנוכחית, בצל משבר הקורונה, מעלה בקרבם זיכרונות מימי עבר, שבהם היו צעירים בשואה.
יום השואה בצל הקורונה: הטקסים שיתקיימו ללא קהל, ואלו שבוטלו
אחד מהם הוא שמעון רדליך, בן 85 ממודיעין. בהיותו בן שמונה, שמעון הסתתר במשך כשנה עם משפחתו במחבוא, תחילה בעליית גג בגטו בז'ז'ני לאחר חיסולו, ובהמשך בכפר סמוך. "כמובן ששני המצבים – תקופת השואה ומה שקורה עכשיו הם דברים לגמרי שונים מבחינה אובייקטיבית", הוא מסייג. "אבל מבחינה סובייקטיבית, אני יכול להעיד ושמעתי את זה גם מניצולי שואה אחרים – התחושות הן דומות. החיים בימי קורונה זרקו אותי בחזרה במחשבות לתקופת השואה, ובעיקר לתנאים שבהם אני חייתי".
שמעון מציין כי על אף ההבדלים הברורים בין שתי התקופות, השואה והקורונה, הוא מוצא קווי דמיון נוספים ביניהן, בעיקר סביב ההתעסקות הרבה במזון. "בזמן נורמלי האוכל בא כבדרך אגב, בצורה אוטומטית ובלי דאגות. אבל המחשבה והדאגה סביב המשלוח שהבת שלי הזמינה עבורי, שמא לא כל מה שרציתי זמין, ועוד יותר גרוע, שבזמן מסוים לפני פסח נוצר מצב שצריך לחכות שבועיים למשלוח - אותי זה הכניס לקצת לחץ. עצם ההתעסקות הזאת, מה להזמין, מה יהיה, מה לא יהיה, מביאים לך משלוחים על יד הדלת, אתה מוציא את הראש, לוקח את זה. זה הזכיר לי את התקופה שהייתי במחבוא. כמובן שאז המצבים היו יותר קיצוניים, אבל מבחינה רגשית יש דמיון - דאגה שיהיה מספיק אוכל".
"נושא נוסף שדומה במידה מסוימת הוא הזמן, שאינו רגיל", מוסיף שמעון. "בימים כתיקונם יש חלוקה די ברורה לזמנים קבועים ואילו הזמן של הקורונה הוא כמו מסטיק, משהו שנמשך ונמשך כמו גומי, והבעיה היא איך למלא אותו. גם במחבוא היה צריך למלא את השעות האלה, יום אחרי יום, כשאתה סגור במקום בגודל של חדר". ולצד זאת, בהיבט החיובי של הדברים, שמעון מציין כי "מצד שני יש לי פרצי אנרגיה לא רגילים כשצריך לדאוג לארגן משהו, כמו משלוח של מזון. לפעמים דרך קשרים עם בעלי חנויות אני אפילו דואג לבנות שלי. זה גם משהו שואתי, כי אם לא התארגנת ולא הגבת מהר ואם לא היו לך אנרגיות לדברים האלה אז היית אבוד".
"גם אז וגם היום - הסכנה היא איום שלא נראה כמותו"
סולומון משה בן ה-83 מכפר סבא היה בן ארבע כשהנאצים כבשו את יוון. משפחתו ברחה להרים ועברה מבית לבית כדי להסתתר. חברו הטוב בכל התקופה האפלה הזו ומי שליווה אותו ברגעים הקשים היה הדובי שלו. לימים, כשעלתה המשפחה לארץ השאיר סולומון את כל משחקיו ביוון, אך רק מהדובי היקר לא נפרד. סולומון הקים בישראל משפחה וילדיו זכו לגדול ולחבק את הדובי, חברו של אביהם מהתקופה הנוראה. בימים אלה, זה יותר מחודש, הוא רואה את משפחתו רק מעבר לגדר."אין ספק שההסגר מצד אחד ומצד שני החדשות, שבכל יום מודיעים על פטירתם של בני גילי, בין היתר בבתי אבות ודיור מוגן, מזכירים את התקופה לפחות בהיבט אחד – שגם אז וגם היום החלשים הולכים ראשונים", הוא אומר. "עם אלף אלפי הבדלות, גם הפעם הזקנים הם אלה שמשלמים את המחיר הגבוה ביותר".
סולומון מוסיף: "כמובן שהיום אין אותו רעב שהיה אז, אבל הפחד קיים. הדרך שבה מעבירים את הדברים משאירה אותנו עם הרבה סימני שאלה, כי אומרים לנו כל הזמן 'תישמרו, תישמרו'. כמה כבר אפשר לשמור? אנחנו בבית כמעט כל הזמן. הסיטואציה דומה גם במובן נוסף, כי גם אז וגם היום כל העולם נמצא בסכנה מאיום שלא נראה כמותו".
ביום השואה סולומון ישתתף בפרויקט "מחוברים", שבמסגרתו הקרן לרווחת נפגעי השואה העניקה לניצולים מחשב וחיבור לרשת האינטרנט בחינם עד לביתם, כדי שיוכלו, בצל מגבלות הקורונה, להמשיך לספר את סיפוריהם לדורות הבאים באמצעות "זום". הקרן סיפקה לניצולי השואה גם הדרכה של מתנדבים, תלמידי בתי ספר של רשת אורט, שהסבירו להם כיצד להשתמש באפליקציות השונות בשביל להפיג את בדידותם ולהנחיל את סיפוריהם.
לימור לבנת, יו"ר הקרן לרווחת נפגעי השואה, אמרה כי מיזם "מחוברים", בשיתוף משרד הרווחה, הוא "פרויקט מרגש גם בימי שגרה, שבמסגרתו נוצר חיבור מיוחד בין תלמידי תיכון לניצולי שואה והוא יוצר הזדמנות להנחלת זיכרון השואה בדרך בלתי אמצעית, להפגת בדידות בקרב הניצולים ולחשיפתם לכלים טכנולוגיים. מוטלת על כתפי כולנו החובה המוסרית להבטיח לניצולי השואה, אלה שחוו את התופת והחיים, עדיין, בקרבנו - חיים בכבוד. בזכות אלפי אנשים, השותפים לתחושת השליחות והנתינה, אנו מסייעים באהבה גדולה לניצולים".
עמותת "עמך" המעניקה שירותי רווחה וסיוע נפשי לניצולי שואה ונפגעי טראומה, ממשיכה להעניק עזרה נפשית לניצולים ובני הדור השני גם בימי החרדה מהקורונה בקו סיוע במספר הטלפון 1800-27-66-55. כמו כן, העמותה, בשיתוף זיכרון בסלון, קוראת לציבור לצאת למרפסות בזמן הצפירה מחר עם שלט "זוכרים מקרוב, מחבקים מרחוק", כאות סולידריות עם ניצולי השואה בתקופה זו.
לפנייה לכתב/ת 
