יצאו לחל"ת ולא יודעים לאן יחזרו: "אם נישאר בבית – בחודש הבא לא יהיה לנו מה לאכול"
יותר ממיליון איש עדיין בבית, ובהם גם מלצרים, אנשי משק ושכירים נוספים שנותרו ללא עבודה. שחף שעבדה במסעדה: "נשארתי בלי יכולת לשלם על דברים בסיסיים". ערן, ששימש כשף במלון באילת: "לא רואה אור בקצה המנהרה". עאידה, שעבדה כסגנית מנהלת קבלה: "לא רוצה לצאת לפנסיה"
משבר הקורונה נותן את אותותיו גם אצל אחרוני שרשרת המזון של ענף התעסוקה. מלצרים, טבחים, אנשי משק במלונות ורבים נוספים נשארו ביום בהיר אחד ללא עבודה וללא יכולת לכסות הוצאות שוטפות וחוששים מהמצב. חלק מהעובדים ללא תעודת מקצוע או תואר, מה שעלול להקשות עוד יותר על מציאת עבודה אחרי שהמשבר יסתיים.
על פי נתוני שירות התעסוקה אתמול, גם בשבוע שבו חלק מהמובטלים חזרו לעבוד, נמשכת מגמת היציאה ממעגל העבודה. משלשום בשעה 16:00 ועד אתמול ב-16:00 נרשמו 10,873 דורשי עבודה חדשים. 3,131 מבין אלה שנרשמו כדורשי עבודה הנמצאים בחל"ת דיווחו מתחילת השבוע לאתר שירות התעסוקה כי חזרו לעבוד. הערכת שירות התעסוקה היא שישנם אלפים נוספים שבפועל חזרו לעבודה וטרם דיווחו על כך, אך הרוב המכריע - יותר ממיליון איש - עדיין בבית.
שחף שפירא, בת 24 מרמת גן, עבדה במשך שמונה חודשים במסעדה ובעקבות משבר הקורונה הוצאה לחל"ת. "הוציאו את כל המלצרים אחרי שהמסעדה נסגרה ועברה לטייק אוויי בלבד. העניין הוא שאנחנו המלצרים מקבלים תלוש חצי שחור ולא כל הטיפים נכנסים לתוכו, אז נהיה זכאים גם לדמי אבטלה פחותים. קיבלתי בינתיים רק אלפיים שקלים ואי אפשר לדעת כמה אקבל בהמשך".
שפירא שוכרת דירה ברמת גן וחוששת מהמצב הכלכלי שאליו נקלעה. "ביקשתי מבעלת הדירה שתתחשב והיא הסכימה לחלק את שכר הדירה לשני תשלומים, אבל זה לא עוזר כי בחודש הבא אני לא אמורה לקבל מענק ועדיין אצטרך לשלם".
"כמלצרית גם הייתי אוכלת לרוב בעבודה, בגלל המצב נוספו לי הוצאות אוכל ואין לי מאיפה לשלם", הוסיפה. "ככה בבום, בלי התראה, נשארתי בלי יכולת לשלם על דברים בסיסיים. אני מודאגת. אני לא בטוחה בכלל שהמסעדה תחזיק מעמד ואני מאמינה שאחרי הקורונה יהיה לי קשה להשיג עבודות חדשות".
בינתיים שפירא לקחה הלוואה מחבר "כדי לא להסתבך עם הבנק" ומנסה לחשוב על עבודה אחרת. "אני חושבת אולי ללכת לעבוד בסופר למרות שהשכר שאקבל שם זה כמו לקבל אבטלה, ואני גם חוששת להידבק שם בקורונה. זה מלחיץ".
ניב ארפי, בן 23, עבד כברמן בפאב "הוביט" בזיכרון יעקב שנסגר עד להודעה חדשה וארפי הוצא לחל"ת. "בשנתיים האחרונות יש לי מטרה מאוד ברורה – לחסוך כסף, ובהיעדר שגרה וביטחון תעסוקתי זה קשה מאוד. זה מעורר מחשבות לעתיד, איך העבודה תחזור ובהמשך כמה שכר יהיה וכמה טיפים".
"אני שקלתי להתחיל ללמוד בשנה הבאה ופתאום נוסף המצב הכלכלי והעובדה שאולי יהיה קשה מאוד להיות סטודנט בשנה הבאה", הוסיף. "עוד לפני החל"ת למדתי לפסיכומטרי והבחינה נדחתה. אולי זה שאני ממשיך ללמוד זה העוגן שמחזיק אותי".
בר דה כהן, סטודנטית לחינוך רב-תחומי להיסטוריה ופילוסופיה, עברה לקריית שמונה בתחילת שנת הלימודים האקדמית והתחילה את עבודתה כמלצרית לפני כארבעה חודשים. גם היא מצאה את עצמה מובטלת בעקבות הקורונה. "לפני חודש קיבלנו הודעה בקבוצה של המסעדה שהיא נסגרת ובגלל שגם הלימודים עברו ללמידה מקוונת נאלצתי לחזור להורים".
"יש לי הרבה חששות מהמצב הכלכלי", סיפרה. "גם ככה המלצרות בקושי הספיקה לממן לי הוצאות שוטפות ושכר דירה ועכשיו אני ממשיכה לשלם את שכר הדירה, למרות שאני לא שם. הגשתי טפסים לביטוח לאומי אבל קשה להאמין שאקבל דמי אבטלה כי עבדתי רק ארבעה חודשים. אין לי מושג איך אשלם את ההוצאות, כנראה איאלץ להיעזר בהורים".
את הזמן בחופשה ללא תשלום מעבירה דה כהן בלימודים המקוונים ובתחזוק התחביבים. "התחלתי ללמוד לנגן על פסנתר, קוראת הרבה ועושה ספורט. אני מנסה לחשוב על כיוונים אחרים כדי להכניס כסף כמו בייביסיטר, אבל אני ממש מקווה שאוכל לחזור לעבודה, כי אין הרבה היצע של עבודה בקריית שמונה".
אביתר סממה, סטודנט לפסיכולוגיה ופילוסופיה בתל חי, עובד בחצי השנה האחרונה כטבח במסעדה בקריית שמונה. "לפני כחודש וחצי הוציאו אותנו לחל"ת, הסיטואציה הייתה מפתיעה ממש. זו מסעדה יחסית גדולה ויש צוות טבחים די גדול, ובגלל שאני יחסית חדש הוציאו אותי לחל"ת".
"לשמחתי ולמזלי הצלחתי לחסוך כסף לפני הלימודים, כך שיש לי כרגע כסף לשלם שכר דירה ושכר לימוד", הוסיף. "אם זה יימשך כמה חודשים אני אתחיל להילחץ, אני חושב שאתחיל לחפש עבודה אחרת בשבועות הקרובים כדי להכניס קצת כסף".
"לא רואה את האור בקצה המנהרה"
בינתיים באילת, העיר הכי דרומית בישראל, המצב בכי רע. עובדים רבים פוטרו או יצאו לחל"ת והם חוששים מה יהיה בעתיד. ערן לנקרי, השף של מלון סוליי באילת, הוצא בגלל הקורונה לחל"ת. "לא מספיק שמקבלים רק חלק מהשכר, לא יודעים מתי מקבלים את זה. אני לא רואה את האור בקצה המנהרה".
"גם אם יפתחו את המלון אחרי יום העצמאות בכלל לא בטוח שתהיה לנו עבודה במטבח. לא נראה לי שמישהו ירצה לנפוש בבית מלון עם כל המגבלות", הוסיף. "יכול להיות שהמלון יחליט שלא שווה לו לפתוח, ואז מה נעשה? זה מצב הזוי".
לנקרי אמר כי לדעתו אילת תספוג מכה קשה מאוד בעקבות משבר הקורונה. "אני כבר חושב על כיוונים אחרים, ואם יהיו הצעות מחוץ לעיר אני אשקול אותן. אני מודאג מהמצב. יש תשלומים שצריך לשלם, הכל ממשיך כרגיל והמשכורת שלנו נתקעה לגמרי. אם הייתי יודע כמה זמן זה יימשך הייתי מכין את עצמי, אבל יש חוסר ודאות וזה לא פשוט".
"המצב הזה מאוד מדאיג אותי", סיפרה שמחה כהן, טבחית במלון "רויאל גרדן" באילת, ונמצאת בחל"ת כבר מ-15 במרץ. "אני משלמת שכירות ולא מקבלת מספיק כדי לכסות את זה. אני בדאגות גדולות מה יהיה בהמשך. אם המצב הזה יימשך אנחנו נהיה בצרה צרורה. אם נישאר בבית בחודש הבא לא יהיה לנו מה לאכול. חוסר הוודאות מפחיד אותי מאוד".
מתי טיטנג'י, אם חד הורית מאילת ומנהלת משק ברשת ישרוטל, סיפרה: "אני לא יכולה לחשוב על האפשרות שאמשיך להיות בחל"ת תקופה נוספת. אני אילתית מגיל קטן ומעולם לא הייתה לנו סיטואציה כזו קשה. יש קושי אמיתי לחשוב מה יהיה בעשירי לחודש ואיך נתמודד?".
עאידה אסעד, אילתית ותיקה עבדה כסגנית מנהלת קבלה במלון "לה פלאיה" בעיר. "זה מאוד קשה לנו, אפילו בגיל שלי אני ממשיכה לעבוד ולא רוצה את הפנסיה שמציעים לי. לא ייתכן שבגלל שאני בת 62 החליטו בביטוח לאומי לא לתת לי דמי אבטלה בטענה שיש לי פנסיה. אני לא רוצה לצאת לפנסיה ולשבת בבית, אני רוצה לעבוד. תאשרו לנו לחזור לשגרה, די ומספיק".
גם במקצועות נוספים העובדים שיצאו לחל"ת או פוטרו מרגישים את הקשיים. יערה די סגני, עורכת אקטואליה באתר סלונה שנסגר בעקבות הקורונה, לא יודעת מה תעשה עכשיו. "כולם פוטרו, מהמנכ"לית ועד לאחרון העובדים. ברמה הרגשית התחושה קשה כי הייתי באתר שש שנים וזה הפך לחלק מאוד משמעותי בחיי".
"זה זמן של חישוב מסלול מחדש, כי אף אחד לא מגייס", הוסיפה. "אני מנסה לראות את זה כהזדמנות לחישוב מסלול ולראות מה עושים הלאה. תמיד יש חשש, אבל יש לנו את הרזרבות ויש לנו גג מעל לבית ככה שאני לא מאבדת שינה בלילה".
ערן, נהג מונית מרעננה, נכנס לענף המוניות בראשית השנה וכבר חודש לא עובד. "בגלל שאני בקבוצת סיכון, ובהוראת אשתי, הוחלט שאני אשב בבית. יכולתי להמשיך להסתובב בחוץ ולהפסיד עוד כסף. עכשיו אני משתגע בבית. אני לא חושש מהקטע הכלכלי, אבל אני בן אדם שרגיל לעבוד מגיל צעיר מאוד וזה משגע אותי כי תמיד עשיתי משהו".
לפנייה לכתב/ת 
