הטעות שגרמה ללברון ג'יימס להשתגע

עוד כתבות בפרויקט:

הטעות ששינתה את פיפ"א: השער הפסול של למפארד

"נואשים לסנטר": הקבוצה שלא בחרה את ג'ורדן בדראפט

אם עוד לא ניחשתם שמדובר באיבוד הראש הביזארי ביותר בתולדות גמר ה-NBA, שהתרחש ב-1 ביוני 2018, אז אתם לא יודעים מה אתם מפסידים. הרגע כ"כ קסום בגלל האולטרה-מוזרות שלו: זה לא כמו לראות מישהו מחמיץ פנדל בדמעות בגשם ומפסיד את ליגת האלופות, וקשה לכל אחד להיות נגדו גם הוא אוהד היריבה. פה מכלול הרגשות היה מורכב מהלם, חוסר אמון ואז פשוט צחוק מתגלגל. אתה צופה שוב ושוב בג'יי-אר סמית' בורח מהסל במקום לנסות לנצח במשחק, את לברון המבועת צורח עליו ולא מבין מה קורה, ולצד רחמים קלים על מבצע הטעות, פשוט אי אפשר שלא להיקרע על הרצפה מהרגע בו הוא מבין הכל.

ג'יי-אר סמית' איבד את הראש במהלך גורלי(צילום: EPA)

מה היה קורה אם? לברון בטירוף על ג'יי-אר סמית'

טוב, בואו נחזור קצת אחורה. זה היה המשחק הראשון בסדרת הגמר האחרונה בשרשרת הידועה כ"לברון ג'יימס נגד גולדן סטייט", הפעם הרביעית בה המלך הגיע עם קליבלנד לסדרה מכריעה מול השושלת של הווריורס. באוויר כבר הייתה הרגשה שיעזוב שוב את הקאבלירס בקיץ, ושרק אליפות בלתי צפויה עוד יכולה לשנות משהו. כי על הנייר, זה היה הגמר הכי בלתי מאוזן מבין הארבעה. קליבלנד המזדקנת הגיעה פצועה ולא עמוקה מספיק, ולא נראתה כמו מי שיש לה את אותו הניצוץ שהוביל אותה לאליפות שנתיים קודם לכן.

אבל לברון היה בטירוף. כמעט לבדו, עם 51 נקודות, הוא פירק את הגנת גולדן סטייט בזמן שהקאבס כולם שתו למארחת את הדם והצליחו להוציא אותה מהקצב ההתקפי הרגיל. זה היה לברון בשיאו, כזה שמגיע עם הגב לקיר ומוכיח שוב מה הוא מסוגל לעשות.

וכך 4.7 שניות לסיום, בפיגור נקודה, קליבלנד קיבלה הזדמנות לנצח במשחק הראשון ולגנוב את הביתיות כשג'ורג' היל סחט עבירה. הוא השווה בקליעה הראשונה, אבל נחנק והחמיץ בשנייה במקום לתת לקליבלנד. אבל באופן מדהים, דווקא סמית' צץ מבין כל הריבאונדרים הגבוהים שמתחת לסל וקטף כדור חוזר בהתקפה. 4.7 שניות של החלטה למי למסור כדי לנסות לנצח, או בכלל לזרוק.

לברון היה עצבני במשך כל הסדרה(צילום: AP)

סמית' בחר באופציה השלישית הסודית, מה שמאחורי הווילון. לתדהמת כל מי שצפה במשחק מאז ועד היום, כולל שחקני גולדן סטייט, סמית' לא ניסה לקלוע מעל קווין דוראנט (תפס את הכדור באמצע הצבע), או לחדור לסל. הוא לקח את הכדור ונמלט לאחור. לברון סימן לו בתנועות ידיים היסטריות ללכת חזרה לסל, אבל עד שסמית' קלט וניסה למסור למישהו זה היה מאוחר מדי. לברון התחרפן, שאר שחקני קליבלנד שעל הפרקט סימנו בידיהם: "מה אתה עושה?" בהארכה גולדן סטייט התפוצצה עם 17 נקודות על היריבה השבורה וניצחה בדרך לסוויפ בסדרה.

התירוץ הראשון של סמית' היה: "חשבתי שאנחנו מובילים". הוא ניסה לתת גרסה אחרת מאוחר יותר, אבל לכולם היה ברור שהוא פשוט לא שם לב לתוצאה.  המהלך הזה היה אגרוף לבטן של קליבלנד. היא התכוננה בצורה מושלמת למפגש חוץ מול הקבוצה הטובה בעולם, וכבר הריחה את הניצחון – אבל החלטה גרועה אחת גמרה את עונת ה-NBA. קליבלנד הגיעה חסרת ריכוז ומיואשת לשלושת המשחקים הבאים ולא נתנה פייט אמיתי. לברון עזב ללייקרס.

המהלך של סמית' זירז את העזיבה של לברון(צילום: AP)

חוץ מהשעשוע שבדבר, זה גם אחד מרגעי ה"מה אם" הגדולים שבספורט. יש המון נפלאים כאלה, אבל כאן קיבלנו אחד מורכב שכיף לנסות לנתח אותו: מה אם סמית' היה מייצב את הרגליים, הולך חזק לסל ומוציא עבירה מדוראנט? מה אם דוראנט לא היה עוצר את הליי-אפ שלו? מה אם סמית' היה קולט את לברון מאחור ומשחרר לו לסל ניצחון על הבאזר? מה אם כל זה לא היה מצליח,

אבל קליבלנד הייתה מגיעה בראש נקי להארכה, ממשיכה באותו קו ומנצחת בכל זאת? מה אם זה היה משנה את כל הדינמיקה של הסדרה ולברון היה טס לאליפות? מה אם היה נשאר בקליבלנד בזכות זאת, בונה אותה מחדש ומצרף עוד איזו טבעת? אבל זה לא קרה. במקום זאת, תלמדו לקח חשוב מאוד שנוגע בעיקר לרגעים בהם אתם משחקים פינג-פונג באיזה כפר נופש ורבים על התוצאה: תמיד, אבל תמיד, תשימו לב כמה-כמה.