כך הצליח נתניהו להסיט מעצמו את האש
לפני פתיחת משפטו, אחרי שאיבד את הרוב בכנסת - הוא כבר לא הסיפור: עם הסכם האחדות החולה הלהבות הופנו לגנץ ואנשיו. בכחול לבן הלכו "אול אין" על בלפור, והסיכון עצום | פרשנות
עם פתיחת דיוני הוועדה המסדרת אתמול (יום ה'), סביב תיקוני החקיקה המורכבים והתקדימיים הנחוצים להקמת ממשלת הליכוד-כחול לבן, חזרה הכנסת לימיה הסוערים. הוועדה בראשות יו"ר סיעת כחול לבן, אבי ניסנקורן, שר המשפטים המיועד, הפכה לזירה נוחה להתגוששות שיש בה הכול מהכול.
אף חבר אופוזיציה לא פספס את ההזדמנות שנקרתה בדרכו להתייצב מול ניסנקורן ולחבוט בו בעוצמה. חלק מהנאומים הוכנו מראש, חלק התלהטו בספונטניות, אבל בזה אחר זה, עלו חברי הכנסת מיש עתיד, דרך ישראל ביתנו ועד הרשימה המשותפת ולא חסכו ממנו מילים קשות.
עד כאן, מראה שגרתי לכאורה בכנסת. אין בכנסת דיון חשוב שלא מתלהט לבסוף. אלא שהפעם היה בכל זאת משהו חריג: בכל הזמן שחבטו בו, ישב משועשע בצידו של אולם הוועדה יו"ר סיעת הליכוד, מיקי זוהר, מי שעד לא מזמן חטף בעצמו את את האש בדיונים, ונראה כמי שנהנה ממופע הכתישה. מדי פעם הוא קם ממקומו, לחש לניסנקורן משהו באוזן וחזר לשבת.
בימים רגילים זו כנראה לא סיטואציה ששווה להרחיב עליה. בשבוע שבו גנץ מושקע כל כולו בהסכם עם הליכוד - שווה גם שווה. מה שקרה בוועדה אתמול, חידד שוב את המצב הפוליטי החדש של גנץ וסיעתו ואת גודל ההימור שלקחו.
בשעה שנגד נתניהו עומדים כתבי אישום פליליים, שמשפטו על סף פתיחה, אחרי שאיבד את הרוב בכנסת ולא הצליח להרכיב ממשלה שלוש פעמים ברציפות, הוא, כבדרך נס, כבר לא הסיפור.
ענייניו נדחקו לחלוטין החוצה, ומי שעמדו שם, חטפו את האש ועוד יחטפו שוב ושוב - הם אנשי כחול לבן. גם חברי הכנסת מהליכוד שכבר הגיעו לדיון לא נחלצו לעזרת ניסנקורן. כחול לבן המקורית, האלטרנטיבה השלטונית שכמעט הדיחה את נתניהו, היא עכשיו מפלגה מפוצלת, מפולגת ומסוכסכת שמטילה רפש וטינוף הדדי, ולא הליכדוניקים ימנעו ממנה לעשות את זה.
מה שספג אתמול ניסנקורן היה כנראה רק הפרומו למה שמחכה לו ולגנץ בהמשך. בליכוד הצליחו להסיט את האש מנתניהו, יש עכשיו אויב חדש. עיקר הזעם והתסכול של השותפים הישנים הופנה לסעיפי ההסכם הבעייתיים שלא יורדים להם בגרון.
מה שגנץ לא למד מלפיד
זה לא רק שנתניהו הכניס סעיף שבו הוא-הוא רושם היסטוריה למחנה הימין בדמות סיפוח; גנץ לא הביא שום פסיק או נקודה ליישום ממצע כחול לבן.
הסכם האחדות החולה, הכולל תיקונים בחוקי יסוד שמעוררים ביקורת ציבורית קשה וגם קשיים משפטיים, מלבה את האש מסביב. "חוק נורבגי מדלג" שנועד להוציא אנשים מהרשימה אחרי שכבר נבחרו ולהחליף אותם באחרים, הוא חוק שלא נראה דומה לו במערכת הפוליטית ואפילו בליכוד מעורר חלחלה. כך גם הסידור המוזר של ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי, שמצריך תיקוני חקיקה מפליגים ומשנה את מצב הצבירה של חוקי היסוד - בסיוע גנץ ואשכנזי.
פוליטיקאים בכירים ומנוסים הבקיאים בדרך שבה ניהלה כחול לבן את המשא ומתן, ניתחו את המטרה העיקרית של המפלגה בהסכם. הם הלכו "אול אין" על בלפור, הסבירו, ההסכם מתחילתו ועד סופו מושקע רק בזה. אם זה ישתבש - והסיכויים לכך גבוהים מאוד - לא יישאר לכחול לבן כלום.
גנץ יותר מכולם היה צריך להבין את זה. הוא היה שם לא מזמן. עם הקמת כחול לבן וצירופו של יאיר לפיד, התלבט גנץ באופן אמיתי אם לתת לשותפו החדש לפיד רוטציה שתאפשר את השותפות. סביבו ייעצו לו תומכי המהלך: "תן לו. עד אז אלוהים גדול. בדינמיקה הפוליטית רוטציה לא מתקיימת ממילא". גנץ השתכנע ונתן. שנה וקצת אחרי, גנץ בצד השני, מקבל את הרוטציה. מה למדנו? ימים יגידו.
השבועיים הקרובים קריטיים לקיומו של ההסכם שנחתם בין כחול לבן לליכוד. גנץ, אומרים אישים מעורבים, נכנס להסכם תחת חשש כבד משני מצבים שבגללם גם התגמש ורץ קדימה: הראשון הוא בחירות - שנתפסות עכשיו כתרחיש בלהות של ממש מבחינתו. השני: שנתניהו ינעל 61 חברי כנסת בלעדיו.
הטרגדיה בסיפור שלו היא ששני המצבים יכולים להתרחש בכל רגע נתון. גם אחרי השבעת הממשלה.
לפנייה לכתב/ת 
