עשרת הסוגים של השחקן הישראלי

דמויות שכולכם מכירים(צילום: עוז מועלם)

אין דבר כזה שחקן מושלם. לכל אחד יש את המגרעות שלו ואת הדברים שיכולים לגרום לך להתחרפן. לחלק מהם תצליח לסלוח, השאר יכולים לחפש אותך בסיבוב. אין דבר ישראלי יותר מכדורגל ישראלי, ועל כן – הנה עשרת סוגי השחקנים שכל אוהד בליגה מכיר.

המוצהב: אם פזיזות הייתה בן אדם היא הייתה השחקן הזה. בראש שלו הוא קילר, גיבור השעה ואשף התיקולים. בפועל השחקן שהוא עצר לא היה מגיע בחיים למצב מול השוער ובגללו נשרקה בעיטה חופשית מיותרת. הוא יניף את הידיים ויריב עם השופט, שיסמן לו שעוד מילה אחת והוא בחוץ. תמיד בזמן הלא מתאים, תמיד בחוסר אלגנטיות, ותמיד הוא לא מבין מה לא בסדר.

חאלד חלאיילה. מלך הצהובים(צילום: אלעד גרשגורן)

המסתבך הסדרתי: זה מתחיל אצלו בגיל יחסית צעיר, בוקר בהיר אחד אתה מקבל דיווח שאחד השחקנים בקבוצה שלך בילה עד מאוחר באיזה מועדון והוא לא בסגל למשחק הבא. טוב נו, הוא ילמד. אבל לא, המסתבך הסדרתי נדלק על הפוזה של הילד הרע והוא לוקח אותה בכל הכוח. מדורי הרכילות עפים עליו, המאמנים פחות, ואיכשהו הוא מצליח להישאר בסביבה. הוא תמיד יהיה מעורב בפרשות שנויות במחלוקת בנסיעות של הנבחרת, וחיפוש קצר של השם שלו יוביל לתמונות מביכות שכולנו נעדיף לשכוח.

חביב הקהל: השחקן שלא משנה כמה טעויות הוא יעשה על המגרש, איכשהו בסוף יסלחו לו ביציע. הוא מחמיא לאוהדים בכל ריאיון, ולא מפספס הזדמנות לחייך חיוך ענק בכל פעם שמבקשים ממנו תמונה. זה הבנאדם הראשון שלא יתבאס מתור של 30 ילדים שמחכים לו, וגם אחרי שהוא סיים משחק ממש גרוע, תשמע מסביב קולות שמטשטשים את האכזבה. "נסלח לו, הוא ממש נלחם". אמא שלו תמיד נמצאת ביציע. לא משנה איפה תעמוד, אתה תראה אותה. לא נעים ללכלך לידה על הילד.

לא נעים, אמא ביציע. בתיה סהר(צילום: שי מוגילבסקי)

זה עם הפוטנציאל: התחיל את הקריירה בקבוצה קטנה ושכוחת אל, ובתוך יממה הפך לכוכב החם של הליגה אחרי שער היסטרי מול עירוני חרטה. שלוש קבוצות שונות לפחות זורקות שהן מעוניינות בו, הרשת גועשת וקליפים סוערים שלו באיכות של מצלמה עם ארבעה פיקסלים רצים בכל מקום. הפרשנים של הליגות הנמוכות יגידו שהם גילו אותו והבעלים של המועדון שרכש אותו ינכס אותו לעצמו עד סוף חייו. עם קצת מזל, הוא יחזיק בליגה כמה שנים טובות.

הזר המבטיח: יהיה לו שם סקסי, כזה שמתגלגל על הלשון. אתה כבר מצליח לדמיין את השדרן צועק בהתלהבות את השם שלו בתוספת "גווווווווול!!!". וזה באמת קורה. הוא נוחת בארץ, צבא של צלמים עוקב אחריו והאימון הראשון שלו במדי הקבוצה מתועד עד לרמת איך הוא גורב גרביים. אממה, אחרי שלושה מחזורים שהוא רץ כמו מיפ מיפ מהלוניטונס ואיזה גול שנכנס ממש בפוקס, הוא ידעך. בתוספת החטאת פנדל מטופשת, רוב הסיכויים שכבר בינואר תתפלל שימצא קבוצה ויעוף לך מהעיניים.

האמנתי בך. קיליאן שרידן(צילום: אביהו שפירא)

המבוגר: השחקן הזה נמצא בליגה עוד לפני שנולדת. ממש כמו הזקן הזה במפגשים המשפחתיים שמספר שהוא נלחם בפלמ"ח, יש לבחור סיפורים על משחקים מהשנים שכרטיס היה עולה 5 שקלים ומחוץ למגרש היה מוכר ווקמנים. הוא שיחק בהצגה כפולה באצטדיון רמת גן ושחקנים שהיו איתו בקבוצה כבר נושקים לגיל 60. הוא איטי, הקסם שלו פג מזמן, אבל לאף אחד אין אומץ להגיד לו שהגיע הזמן לפרוש. אז הוא נשאר.

שחקן הבית: נמצא במועדון מאז ששיחק במחלקת תינוקות ג'. היהלום של מחלקת הנוער, זה שכולם רק מחכים שיוכל לפתוח בבוגרים. ואז מגיע היום, זה בדרך כלל יקרה באיזה שלב זניח של גביע הטוטו, ובקבוצה יודיעו בהתרגשות על הבייבי שפורש כנפיים ויכריזו: "תזכרו טוב טוב את המשחק הראשון של הילד!". זוכרים, כן. איבוד כדור שהוביל לגול והחמצה של החיים. למה לא מסרת? הוא היה לבד.

לא שוב. מאור בוזגלו(צילום: עוז מועלם)

הנפצע: התמונה של הבחור נמצאת ליד ההגדרה "נאחס". הוא תמיד בשיקום, מחלים, מתאמן קצת, מתאמן הרבה, יחזור מחר, יחזור עוד חודש, עוד חודשיים או שלושה. זהו! הוא חוזר. זה בדרך כלל יקרה במשחק משמעותי וההתרגשות תהיה בשיאה. הוא באמת שחקן טוב, גיים צ'יינג'ר. רבע שעה עוברת מהרגע שנכנס כמחליף ואתה קולט שהוא צולע. לא שוב. בסדר, הוא יחזור עד הפלייאוף, שווה לחכות לו.

המסתכסך: אימת חדרי ההלבשה. רשומות עליו ההדלפות הכי מלוכלכות שאי פעם ידעו מדורי הספורט, והסיבה היחידה שנמנעים להחתים אותו זה כדי ש"הוא לא יעשה בלגן". יש לו רגל אימתנית והבעיטות החופשיות שלו הן חלום רטוב של כל אוהד, אבל ברגע שיעשו רוטציה בסגל, או שאיזה שחקן יגנוב לו מהלך... אתה כבר רואה את הבעת הפנים שלו משתנה ושומע את הגלגלים במוח מתחילים לעבוד. יהיו צעקות, יהיו עצבים, לפעמים גם מכות. אבל איזה שחקן.

שום סכסכן, הכל שמועות. אלירן עטר(צילום: ראובן שוורץ)

רוח הרפאים: האהוב הנצחי של יוצרי החידונים. התשובה האולטימטיבית לשאלה "שיחק בליגה ב-2013 וכבש שער אחד". תופיע שם תמונה,

הוא ייראה בה כמו חטוף ותתאמץ להיזכר בשם שלו. תמיד יהיה את החבר הזה שלא יפסיק להזכיר אותו, ולהגיד כמה חבל שלא נתנו לו הזדמנות. לא, הוא לא היה מבריק ולא היה לו דריבל חלומי. מה הוא עושה היום? מאמן קבוצות ילדים בקיבוץ בצפון שממנו הגיע. מחנך עוד דור של רוחות רפאים.