עזבו את הקיצונים. הממשלה היא פתח לפיוס

מיליוני ישראלים שבמשך שנה אמרו להם שהם אויבים, פתאום לא ישמעו את שליחי הציבור שלהם מגדפים זה את זה. לאט לאט גם הם יפסיקו עם זה

מורן עג'מיפורסם: 26.04.20 , 00:04

בתמונה: מנהיגים אחראיים(צילום: עמית שאבי)

הסרטון הראשון שראיתי בקמפיין מועד ב' היה של אביגדור ליברמן עם משהו שנראה כמו עלילת דם על החברה החרדית. סרטון נורא. נשאלתי עליו באחד מערוצי הטלוויזיה ועניתי שלקראת אלול, חודש הסליחות והרחמים, ואחרי שכבר סיימנו קמפיין מפלג אחד – המשמעות של עוד ועוד בחירות תהיה הקצנה והחרפה מתמשכת של ההסתה, והתוצאה תהיה הרסנית לציבור בישראל.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הסרטון הזה של ישראל ביתנו היה מן הסתם יריית פתיחה. מאז זה החמיר. הציבור הערבי הותקף, הכיפות הסרוגות קיבלו את המנה שלהן, גם ה"סמולנים", "הליכודניקים", "ביבי הבוגד" ו"גנץ המגמגם". ההסתה לא פסחה על איש, ובמשך חודשים ארוכים התנהלה מדינת ישראל תחת שרשרת האשמות וגידופים עם מטרה אחת: להוציא את הציבור לקלפי. פעם, ועוד פעם, ועוד ופעם.

ולכן, ההסכמה על הקמת הממשלה היא הדבר הכי טוב – אולי היחיד הטוב – שיכל לקרות לציבור בישראל. נתניהו חבר למי שהגדיר "לא כשיר", גנץ נכנס תחת מי שתואר על ידו "מושחת והרסני", כחול לבן שדיברה על "ממשלה חילונית" תשתף פעולה עם חרדים, וכך הלאה.

וכאן החברה הישראלית מרוויחה פעמיים: ראשית, זה צעד ראשון בדרך לפיוס, כי מיליוני אזרחים שחשבו שהם אויבים פתאום לא ישמעו את שליחי הציבור שלהם מגדפים זה את זה, ולאט לאט גם הם יפסיקו עם זה. שנית: הקיצוניים נותרו מחוץ לממשלה, וכך הם יניחו לפצעים שלנו להגליד.

מורן עג'מי(מושיק שמע)

הנה מה שמלמד ההסכם הקואליציוני: נתניהו לא חושב רק על עצמו (כי מערכת בחירות נוספת הייתה מעניקה לו ממשלה נוחה יותר מבחינה "משפטית"); גנץ רחוק מלהיות מגמגם חלוש וחסר יכולת לקבל החלטות, וגבי אשכנזי אינו הקרימינל שהליכוד ניסה לצייר. שלושתם אולי לא מושלמים, אבל הם מנהיגים שחושבים על טובת ישראל.

ההיסטוריה מלאה בחברות שהיו משוסעות ומקוטבות באופן קיצוני על רקע דת, טריטוריה, הון וכוח. הסכסוכים האלה נפתרו לעיתים במחיר מלחמות עקובות מדם, אבדות בגוף, בנפש, בחומר ובכלכלה. בישראל, ולשמחתנו באופן מסורתי, מאלטלנה ועד רצח רבין, זה לא מגיע לשם.

בתוך הכאוס לקח על עצמו יו"ר ש"ס אריה דרעי את תפקיד המבוגר האחראי שימנע אסון כלכלי וחברתי. הוא הדיר את עצמו ממשחק ההשמצות וחתר לאחדות בין נתניהו לבין כחול לבן. הוא זה שערב לגנץ, הוא זה שניהל את ההסכמים הקואליציוניים מול אשכנזי והוא זה שדאג שיאיר לפיד לא יסכל זאת. אחרי שהוא חיבר את כל החתיכות של החברה הישראלית, כעת נותר רק לתת לדבק להתייבש.

עכשיו, כדי לתת לפיוס צ'אנס, כדי שניתן יהיה להמשיך ולחיות כאן יחד, יש צורך לאטום אוזניים מפני הקיצוניים, שכל סקר מהימים האחרונים מוכיח שהם מיעוט שולי. חובה לזכור שהרווח שלהם הוא ההפסד של הרוב. לקולות הרקע שחפצים במפולתה של ממשלת האחדות צריך להאזין בפרופורציה הנכונה: דחייה מנומסת ואדיבה.