הדרך שלא ניסינו בהתמודדות עם הקורונה

לא סגר מלא וגם לא פתיחה מוחלטת: דרוש מערך נרחב לאיתור שרשראות הדבקה, בדיקות מהירות ובידוד. מסובך לוגיסטית? כן, אבל אין ברירה אחרת

שרית רוזנבלוםפורסם: 26.04.20 , 12:01

היחס של הציבור בישראל למגפת הקורונה התהפך עם בוא האביב. נראה שמזג האוויר המתחמם השכיח מלב כולנו את העובדה שבחוץ עדיין משתוללת מגפה. תוסיפו לכך את התחלואה שנמצאת במגמת ירידה, את העובדה שאנחנו יושבים בבית כבר שבועות, מתים לעבוד, לבלות, לעשות ספורט בלי חשבון, לתת לילדים, ולעצמנו, מרחב מחיה - וקיבלתם מתכון לאסון.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

גם ראש הממשלה התבלבל. הלחץ המובן שמופעל עליו לבצע החייאה במשק, בצירוף דעת הקהל, שעברה באחת מפחד מוות לזלזול מופגן בהנחיות, פטרו אותו מהצורך בגיבוש אסטרטגיית יציאה מתוכננת, מנומקת ובעיקר זהירה. בזמן שכל מדינות העולם שוברות את הראש על תוכנית מדורגת וברורה לניהול שגרה תחת איום הנגיף, בישראל שיחררו את כל הבלמים בבת אחת: מקומות עבודה לא חיוניים, חנויות מכל הסוגים והמינים, ספקי שירותים לא הכרחיים כמו מספרות ומכוני יופי - כולם זמינים החל מהיום. החזרת הילדים לגנים ולבתי הספר מהר מהצפוי, כפי שכבר נרמז, תשלים את המהפך הנמהר.

בטווח הקצר זה פשוט נפלא. נצא, נתפרנס, נבלה. אין ספק שאנחנו זקוקים לזה כמו אוויר לנשימה. הבעיה שכל זה קורה כאשר הבעיה הבסיסית - התפשטות נגיף אלים ברחבי העולם - עוד לא באה על פתרונה. חלק ממדינות העולם עדיין נאבקות בתחלואה קטלנית, וגם בישראל עדיין נרשמים בין עשרות למאות חולים חדשים מדי יום.

המצב הקודם, שנקבע במטרה להשאיר את התחלואה תחת שליטה, היה עלול להאריך מאוד את משך ההתמודדות עם הנגיף, לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים שלנו וליצור גם לא מעט קורבנות בנפש, בשל הנזק ההיקפי שהיה יוצר סגר ממושך עוד יותר במשק. אבל שחרור כולל של כל המדינה עלול לגרום נזק שיהיה קשה מאוד לתקן: הדבקה מחודשת, תמותה נרחבת ונסיגה לאחור, למצב שבו כולנו נידרש שוב להסתגר בבית.

מול שתי דרכי הפעולה הקיצוניות הללו יש אופציית ביניים, הגיונית ופשוטה: נקיטת צעדים נחושים ואגרסיביים, שמטרתם להכיל ולדכא את האוכלוסייה שתיחשף לנגיף. ניהול התחלואה בצורה כזו יביא, על פי ההערכות, לתמותה זניחה יחסית, של מאות חולים בלבד, ויאפשר למשק ולחיים של כולנו להתנהל כסדרם, גם אם הנגיף יחזור ויכה.

אסטרטגיה כזו מחייבת התגייסות אדירה: ניהול אקטיבי של התחלואה באמצעות הקמת מערך חדש בהיקף נרחב, שיהיה אחראי על זיהוי ואיתור שרשראות הדבקה. מערך כזה יופקד על איתור חולים, ביצוע בדיקות מהירות, זיהוי מיידי של שרשראות ההדבקה ובידודן במתקנים שמורים, לא בבית. כל זאת תוך שמירה של כולם ולאורך זמן על כללי הריחוק החברתי. יש כאן תקווה גדולה לשגרה אמיתית וטובה, תוך נטילת סיכון מוגבל.

במשרד הבריאות פטרו את עצמם בימים האחרונים מבחינה מעמיקה של האופציה הזו, בטענה שהיא כרוכה במאמץ לוגיסטי ענק, שאינו ניתן ליישום. אבל בהשוואה לחלופות, אין ספק שזו הברירה השפויה היחידה, וצריך להשקיע כל מאמץ אפשרי כדי להיערך אליה מבעוד מועד. אם משרד הבריאות סבור שמדובר במשימה בלתי אפשרית, ראש הממשלה חייב לקחת אחריות ולהתוות לשרים שכפופים לו את הדרך הנכונה. אחרת כל ההחלטות שקיבל עד כה, והביאו את ישראל למקום הטוב שבו היא נמצאת כרגע במאבק בקורונה, יהיו חסרות ערך.