שניים לב אדום

"אבא שרד כמעט 17 שנה, עד שליבו האדום כבר לא עמד בצער והוא הצטרף לארז. אין לי ספק שאבא היה מגיע לקבר למרות ההנחיות, הוא לא היה מוותר בשום מצב. לפחות הוא לידו עכשיו. לא יודעת איך נעבור את האזכרה של אחי בעוד חודש וחצי בלי אבא. הם למעלה יחד ואנחנו נשארנו משפחה קטנה ומאוד עצובה".

על המונולוג המטלטל הזה חתומה רוני, אחותו הבכורה של ארז אשכנזי, לוחם שייטת 13 שנפל בפעילות מבצעית בעזה ב־2003. מאז, כמדי שנה היא מגיעה לבכות על הקבר של אחיה בקיבוץ רשפים, אלא שהפעם השכול עוד יותר כואב. מדובר ביום זיכרון ראשון בלי אבי המשפחה, ינון, שנפטר מדום לב לפני שלושה חודשים בגיל 72, ונקבר לצד בנו.

ינון וארז אשכנזי ז"ל.(צילום: פרטי)

ינון, כמו ארז, נשם הפועל ת"א. הוא הקדיש את חייו להנצחתו, ובין היתר פתח בית ספר לכדורגל בקיבוץ מסילות שקרוי על שמו. בכל משחק ביתי בבלומפילד נהג לתלות את השלט שהפך לאייקוני בשער 7: "ארז אשכנזי ז"ל – אדום שלא יישכח", מלווה בתמונתו. עכשיו, כשינון איננו, הקהל האדום ימשיך במסורת שהוריש להם אחד האוהדים המסורים ביותר של הקבוצה.

בעקבות ההוראה לסגור את בתי העלמין ביום הזיכרון, בני המשפחה עלו לקבר כבר בשבת. בדרך הם עברו דרך ביתו של ינון בקיבוץ, והביטו בעיניים דומעות בחצר הריקה שבה נהג מדי בוקר יום הזיכרון לארח מאות מחבריו של ארז ואוהדים רבים.

"ארז אשכנזי ז"ל – אדום שלא יישכח" (צילום: פרטי)

משפחת שכול

השכול מכה במשפחת אשכנזי פעם אחר פעם. ירון, אחיו של ינון, נהרג ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, ועשרה חודשים לאחר מכן אביו נפטר מצער. לפני ארבעה חודשים אמו של ינון הלכה לעולמה. "זו שנה קשה, הכל טרי. נפרדנו מהסבתא האצילית שלנו ששרדה את השואה, ועכשיו איבדנו את אבא", משתפת רוני.

המשפחה כוללת את האם בתיה, שלושת האחים רוני, אביב ולילך, והנכדים אורי, מיה וסהר. החברה של ארז באותה תקופה, מלכי ובעלה אלי, הפכו לחלק מהמשפחה, כמו גם מירי לבנה, שחברה בוועד המנהל של בית הספר לכדורגל.

צלחת האליפות והגביע על קברו של אשכנזי(צילום: פרטי)

ארז קרוי על שם ארזי הלבנון מימי מבצע שלום הגליל. הוא סימן לעצמו כמטרה להגיע לשייטת 13 והפך ללוחם מצטיין. בחופשות, במקום לבלות, העדיף להתנדב באכסניות לטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים. ב־27 ביוני 2003, עשרה ימים בלבד אחרי שמלאו לו 21, ארז נהרג בפעולה ללכידת פעילי טרור בעזה, שתכננו להוציא פיגוע בישראל. לאחר השלמת כיתור הבניין שבו הסתתרה החולייה הופעל מטען על הלוחמים. ארז, שהגן בגופו על חבריו, שילם בחייו.

"חזרתי הביתה מסידורים ופתאום אחת החברות שלי התנדבה לעזור לי עם הכביסה", משחזרת רוני. "לא הבנתי מה קורה, כי לא סיפרתי לאף אחד שאני בהריון. ראיתי שלושה אנשים מתקרבים לדלת, חשבתי שאולי זה קשור לתרגולת הג"א. תפסתי את הראש, ושאלתי אם זה ארז או בעלי אביב שגם היה לוחם בשייטת, אבל בדיעבד ידעתי שהוא בטיול אופניים. הודיעו לי שארז נהרג. איבדתי את ההכרה, הייתי מאוד קשורה אליו. לא הספקתי לתת לו את כפכפי האצבע שקניתי לו ליום ההולדת. אזכור אותו תמיד כבחור צעיר, יפה, חזק, חכם וחברותי, אבל מעל הכל הוא היה בן אדם".

אביחי ידין. מלווה את המשפחה(צילום: פרטי)

"משפחה מרגשת"

האהבה להפועל ת"א חקוקה בגנים של המשפחה. את המסורת ממשיך אורי בן ה־16, בנה של רוני, שמגיע לכל משחק אחרי שסבו הספיק לרכוש עבורו מינוי בקיץ. "חשוב לי שימשיכו לתלות השלט של ארז בשער 7", אומרת רוני. "הפועל הייתה כל עולמו של אבא, שהיה הולך אחרי הקבוצה לכל מקום. עכשיו הבן שלי ממשיך".

את המשפחה מלווה אביחי ידין, ששיחק בהפועל ת"א. "בכל שנה אני מניח פרחים על הקבר של ארז. הפעם הגעתי עם שני זרים", אומר הקשר. "לא אשכח את ינון, הוא היה הפועל ת"א מכף רגל ועד ראש. מדובר במשפחה מדהימה ומרגשת, נמשיך ללוות אותה כל חיינו". ארז אדלשטיין, שאימן את הפועל ת"א, היה אחד מחבריו הקרובים של ינון: "אני לא מעכל שהוא איננו. מלח הארץ. איש של נתינה, חיוך, חום".

מפעל החיים של ינון, בית ספר לכדורגל, פועל 15 שנה. יש בו מחלקה ייחודית של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, שרק מחכים להגיע לאימון שלהם בימי שישי. המטרה שלו הייתה להנחיל להם את ערכי השייטת - חברות ועזרה הדדית. הוא גם היה פעיל בהתאחדות בתחום הלוגיסטיקה, ופעם בשנה נערך אירוע מיוחד לזכרו של ארז, בהשתתפות לוחמי שייטת ומאמני אגף הנבחרות. "חשוב לי שמפעל החיים שנכנס לקשיים בגלל הקורונה לא יקרוס", מבקשת רוני.

יהי זכרם ברוך.