"ב-20 השנה האחרונות הוא היה האדם הכי חשוב שהיה לנו בענף. אנדרה גרם לטניס להיות מגניב, פופולרי לקהל צעיר יותר ומרגש".
על הציטוט הזה חתומה לינדסי דבנפורט, אחת הכוכבות הגדולות של טניס הנשים בסוף שנות התשעים ובתחילת האלפיים. את המילים האלו היא אמרה יום לאחר פרישתו של אנדרה אגאסי מטניס, אי-שם בספטמבר 2006.
אגאסי החוגג היום (ד') יום הולדת 50 היה כוכב ענק, ולא בגלל הטניס שלו (והיה לו טניס מדהים ופורץ דרך), אלא כי הוא הביא משהו אחר, משהו שלא היה לאף אחד לפניו, ובינתיים גם לא אחריו - מעין קסם שיש באמת רק לבודדים בספורט, כזה שמתאים יותר לבמות ענק, ולמופעים מול עשרות אלפי אנשים שצורחים את שמך ורק מחכים לאותו סולו אגדי ובלתי נשכח. כן, אגאסי היה רוקסטאר, אבל במקום גיטרה הוא השתמש במחבט.
"אבא שלי צועק עליי כל דבר פעמיים, לפעמים שלוש פעמים ולפעמים עשר. 'חזק יותר', הוא אומר. 'תכה מוקדם יותר. לעזאזל אנדרה, תחבוט מוקדם יותר, תסתער על הכדור'. עכשיו הוא מסתער עליי. הוא צועק. זה לא מספיק לחבוט כל מה שהדרקון יורה אליי, אבא שלי רוצה שאני אכה חזק יותר ומהר יותר מהדרקון, הוא רוצה שאני אביס את הדרקון".
הציטוט הזה הוא חלק קטן מהאוטוביוגרפיה של אגאסי, "פתוח". אנדרה היה אז בן שבע בלבד, והדרקון שעליו הוא מדבר זה השם שאביו עמנואל, מתאגרף אולימפי איראני לשעבר, נתן למכונת הכדורים שלהם - וכך הפך אותה לחיה שצריך לחסל. "שום דבר לא מכניס את אבא שלי להתקף זעם כמו כדור שפוגע ברשת. יוצא לו קצף מהפה... אני מרגיש כאילו היד שלי הולכת לנשור. אני רוצה לשאול: 'עוד כמה זמן זה יימשך, אבא?' אבל אני לא שואל. אני מכה הכי חזק שאני יכול, ואז אפילו יותר חזק".
החינוך שאגאסי, הצעיר מבין ארבעה, ספג בבית היה נוקשה, אבל הוא עצמו לא רואה זאת כך. בריאיון שנתן ל"גרדיאן" ב-2017 הוא תיאר את אביו כ"נאמן" ו"בעל תשוקה". "כולם תייגו אותו כאבא מתעלל, אבל אבא שלי היה ברור. הוא אמר 'אנדרה, אם יכולתי לעשות כל דבר בחיי שוב, הייתי משנה רק דבר אחד – לא הייתי שולח אותך לשחק טניס'. שאלתי אותו למה, והוא אמר 'כי אם היית משחק בייסבול או גולף אז היית יכול להמשיך יותר שנים ולעשות יותר כסף'".
בגיל 13 אגאסי נשלח לאקדמיה של ניק בולטיירי בפלורידה – מקום שייצר דורות של אגדות טניס. הוא היה אמור להיות שם רק שלושה חודשים, כי זה כל מה שאבא שלו יכול היה להרשות לעצמו. אחרי שצפה בו משחק חצי שעה, בולטיירי, שהתרשם מאוד מהכישרון האדיר שהגיע אליו, קרא לאגאסי האב ואמר לו "קח את הצ'ק שלך בחזרה. הוא יהיה כאן בחינם". בעקבות זאת עזב אגאסי את בית הספר כשהיה בכיתה ט', כדי לרדוף אחרי החלום שלו ולהפוך לשחקן טניס מקצוען.
אגאסי שיחק לראשונה בסבב הבוגרים כשהיה בן 16. הוא פתח עם ניצחון, ובמשחקו השני בלבד בקריירה הוא קיבל מולו את מאטס וילנדר, אז המדורג שלישי בעולם – זה נגמר כמובן בהפסד, אבל את השנה הוא סיים במקום 91 בעולם. בשנת 1988 הגיעה הפריצה, עם זכייה בשישה טורנירים, הגעה לחצי הגמר ברולאן גארוס ואליפות ארה"ב, ובגיל 18 וחצי בלבד כבר היה שלישי בעולם ונבחר לשחקן המשתפר בסבב.
על אליפות אוסטרליה הוא ויתר שמונה שנים ברציפות, עד 1995, ולווימבלדון לא הסכים להגיע עד 1991 בגלל המסורת והחוקים המוגזמים לטענתו, בעיקר קוד הלבוש, שמחייב ביגוד לבן בלבד. זה היה ההפך הגמור מאיך שנראה אגאסי אז – שיער ארוך בסגנון בון ג'ובי (של האייטיז, כן?), עגיל, חולצות צבעוניות והמון-המון אופי וכריזמה, שלא נראתה קודם על מגרשי הטניס. גם התקשורת לא זכתה ממנו ליחס אוהד במיוחד. אגאסי לא ריחם על אף אחד, והיה תוקף בחריפות עיתונאים שהיו שואלים שאלות טיפשיות לדעתו.
ב-1990 אגאסי הגיע לגמר רולאן גארוס ומולו עמד האקוודורי אנדרס גומס, לא בדיוק אחד הכוכבים הגדולים בסבב. זה היה אמור להיות הרגע של האמריקאי בן ה-20 שנחשב לפייבוריט מובהק, אבל לאגאסי היו דברים יותר חשובים בראש, או יותר נכון על הראש. ככה זה כשהתדמית שלך היא מעל הכול.
"שאלתי את עצמי: 'אתה רוצה לחבוש פאה? על מגרש הטניס?'. עניתי: 'מה עוד אני יכול לעשות?' ואז החל הפיאסקו – יום לפני הגמר הרגשתי שהפאה שלי מתפרקת. 'זה אסון', אמרתי לאחי, והוא עזר לי לחבר אותה בחזרה עם סיכות. 'זה יחזיק לדעתך?' שאלתי אותו. 'תנסה לא לזוז יותר מדי', הוא השיב. במהלך החימום התפללתי. לא לניצחון, רק שהפאה שלי לא תיפול. ברור שיכולתי לשחק בלעדיה, אבל מה היו כותבים עליי כל העיתונאים אם הם היו יודעים שכל הזמן הזה חבשתי פאה?"
אותו משחק הסתיים בהפסד בארבע מערכות, ורק שנים מאוחר יותר, באוטוביוגרפיה שלו, סיפר אגאסי את הסיפור האמיתי מאחורי ההפסד ההזוי הזה. גומס, אגב, לא זכה באף גראנד סלאם נוסף במהלך כל הקריירה שלו.
ההופעה הראשונה של אגאסי בווימבלדון, ב-1991, לוותה בבאזז ענק ובחרושת של שמועות. בשבועות שקדמו לאירוע, התקשורת דיברה רק על דבר אחד – מה ילבש הפרחח. בסופו של דבר הוא עלה בתלבושת לבנה כיאה למסורת, ואנחת רווחה נשמעה גם מצד המארגנים.
שנה מאוחר יותר זה גם השתלם לו, עם הזכייה הראשונה בקריירה בגראנד סלאם דווקא על הדשא בווימבלדון, אחרי מרתון של חמש מערכות מול גוראן איבניסביץ'. בכך הפך לשחקן הקו האחורי הראשון בעידן החדש שמניף את הגביע באול אינגלנד קלאב, בניגוד לשחקני סרב-אנד-וולי.
"הפאה שלי הרגישה כמו שרשרת, והשיער הצבוע כמו כדור ברזל שמחובר אליה", הוא כתב וחשף שהייתה זו השחקנית ברוק שילדס, זוגתו באמצע שנות התשעים, ששכנעה אותו להיפטר מהכול ולפתוח דף חדש. "חשבתי על זה כמה ימים, על כל הסבל שזה גרם לי, הצביעות והשקרים, ותוך 11 דקות הורדתי הכול". ההצלחות הגיעו בזו אחר זו, ומלבד זכיות בגביע דייויס עם ארה"ב הוא הוסיף למאזנו גביע באליפות ארה"ב ואחד נוסף בהופעת הבכורה באוסטרליה, טיפס לראשונה בקריירה לפסגת הדירוג ואף זכה בזהב אולימפי באטלנטה 1996 – אבל דווקא אז הגיעה השקיעה.
"על אף שהייתי טוב, חשתי טינה ואפילו שנאה כלפי טניס", אמר ל"גרדיאן". "כשהגעתי למקום הראשון בעולם זה היה אפילו גרוע יותר, כי אתה מאמין שלהיות הכי טוב ימלא את החלל. אני לא הרגשתי כלום. כל יום הרגיש כאילו הוא חוזר על עצמו, ובשביל מה? הידרדרתי בכל מיני מובנים, לפעמים לא השקעתי באימונים ולפעמים השתמשתי בסמים. מצאתי הרבה דרכים לפגוע בעצמי".
על אילו סמים מדובר? אגאסי לא השתמש בגראס או בחשיש, ובדיוק כמו שהיה תמיד, הוא לקח את זה לאקסטרים ובספרו הודה שהשתמש בקריסטל מת' (כן, החומר ההוא מ"שובר שורות") בשנת 1997. "יש רגע של חרטה, ואחריו עצב עמוק. ואז מגיע גל של אופוריה שמעיף איתו כל מחשבה שלילית בראשי. מעולם לא הרגשתי כל כך חי, כל כך מלא תקווה – ומעולם לא הרגשתי כה טעון באנרגיה". מדהימה יותר מכך היא העובדה שהאמריקני נתפס בבדיקה שנערכה לו, אך יצא מכך עם אזהרה בלבד. "השם שלי, הקריירה שלי, הכול עמד על הפרק. כל מה שהשגתי, כל מה שעבדתי עבורו אולי לא יהיה שווה כלום בקרוב. כמה ימים לאחר מכן כתבתי מכתב לראשי ה-ATP. מילאתי אותו בשקרים ובחצאי אמיתות". אגאסי טען שהוא בטעות שתה משקה ש"חוזק" בקריסטל מת' ושהיה שייך לחבר שלו.
זו הייתה תקופה שדרדרה את אגאסי בן ה-27 אז עד למקום 141 בעולם, ומדורי הרכילות טענו שהוא התמכר לסגנון החיים ההוליוודי ומאס בטניס. מי האמין שפחות משנתיים לאחר מכן הוא יהיה שוב במקום הראשון בעולם? הזכייה ברולאן גארוס ב-1999, שהפכה אותו אז לאדם החמישי בהיסטוריה בלבד שזוכה בכל ארבעת הסלאמים, פתחה את הדרך לאגאסי הבוגר והמיושב, ולא עוד אותו טראבל-מייקר. הוא התגרש משילדס, ושנתיים מאוחר יותר התחתן עם אגדת הטניס הגרמנייה שטפי גראף. לזוג שני ילדים כיום.
בהמשך הצליח לזכות בארבעה גראנד סלאמים נוספים, וב-2005, שנה לפני הפרישה שלו, בגיל 35 ועם גב די גמור, הדהים את כולם, העפיל לגמר אליפות ארה"ב ונעצר רק אצל רוג'ר פדרר.
במקביל, עוד כששיחק, ייסד קרן שמטרתה לעזור לילדים מעוטי יכולת לרכוש חינוך. הוא הקים בית ספר בעיר הולדתו לאס וגאס, שב-2009 הגיע למצב ש-100% מהתלמידים סיימו עם תעודת בגרות, וכולם התקבלו לקולג'ים. בשנים שחלפו הקרן גדלה והתפתחה, התרומות המשיכו לזרום, ועד כה היא גייסה מעל 180 מיליון דולר. בזכות הסכום האדיר הזה נבנו עוד 17 בתי ספר ברחבי המדינה. זו ממש לא היוזמה היחידה של אגאסי הפילנתרופ – בין היתר ייסד ארגון ללא מטרת רווח במטרה לגרום לספורטאים מקצוענים להיות מעורבים בצדקה, שיפץ קמפוסים בכמה אוניברסיטאות בארה"ב והקים מועדון טניס וכדורסל כדי לטפח כישרונות צעירים. אגאסי היה כל כך מחויב להצלחת היוזמות שלו שהוא עזב את נייקי, אחת מנותנות החסות הגדולות שלו, אחרי 17 שנים וחתם אצל המתחרה אדידס, ששמחה לתרום למטרות שלו.
אגאסי עשה שינוי בלתי ייאמן בקריירה שלו, ובעיקר בחיים שלו - שינוי כל כך גדול שקשה להאמין שהוא אכן קרה. הוא גם אחראי לשינוי בטניס שאנחנו רואים כיום. לא עוד ענף מתנשא ומאופק, בטח לא כמו שהיה לפני קצת יותר מ-30 שנה, כשילד אמריקני עם שיער מחומצן נכנס לסבב – בדיוק כמו שאמר עליו לייטון יואיט מיד לאחר שפרש: "הוא ייזכר כאחד מאלו ששינה את הטניס בכל כך הרבה דרכים. הענף הזה חייב לו המון".
