כדורגל בימי קורונה - בחסות הדיקטטורים
מה משותף לבלארוס, ניקרגואה, טג'יקיסטן וטורקמינסטן? נכון, בכולן ממשיכים לשחק כדורגל, וכולן דיקטטורות די חשוכות. אבל עזבו אתכם מזכויות אדם, "הזנזונות" מסלוצק מסעירות את עולם הכדורגל
זה קרה באחד הימים הראשונים של משבר הקורונה, כשליגות הכדורגל באירופה החלו להיסגר בזו אחר זו. הייתי באמצע תוכנית רדיו כשקיבלתי הודעה בהולה ממנכ"ל ערוץ הספורט - "תיכנס אלו למשרד".
ברגע הראשון חשבתי לעצמי שהנה הגיע הרגע שממנו חששתי. אבל במקום להוציא אותי לחל"ת הוא שאל "תגיד, אתה חושב שכדאי לנו לשדר את הליגה הבלארוסית?"
נו טוב, אתם כבר יודעים מה הייתה התשובה. בלי לחשוב פעמים אמרתי שזה רעיון אדיר! קודם כל כי יהיה לי קצת כדורגל לשדר, וחוץ מזה - יש בכלל משהו אחר?
חודש אחרי ואני מכיר את כל הבדיחות ואת כל הדאחקות שמריצים על הליגה הבלארוסית. וכמובן גם את כל שחקני דינמו מינסק, כולל קרלו ברוצ'יץ' האגדי, שחקנה לשעבר של מ.ס. אדוד (וד"ש לג'קי בן זקן).
גם בגין וגם בן-גוריון
לא אכחד, הרמה לא משהו. והעובדה שיש מעט מאוד צופים ביציעים מאפשרת לשמוע את הצעקות של השחקנים והמאמנים. שמתי לב שכל מילה שלישית שם זה "בלאד".
בסוף כל הליגות הגדולות יחזרו, וגם ליגת האלופות. אבל עד שזה יקרה - מכורי ומסוממי הכדורגל נאלצים לבהות בקבוצות אלמוניות ובשחקנים בלתי מזוהים, ותוך כדי גם ללמוד קצת גיאוגרפיה והיסטוריה.
אז זה שבלארוס הייתה פעם חלק מבריה"מ כולם יודעים. אבל תודו, בזה מסתכם פחות או יותר כל הידע של רובכם על המדינה הזו. אז קודם כל, נא לא לזלזל. בבלארוס חיים 9.5 מיליון תושבים, שזה יותר ממה שיש לנו. ושטח? בלארוס גדולה כמעט פי 10 מישראל.
רוצים לדעת כל מה שצריך (וגם מה שלא) על המגיפה שמשתוללת בחוץ? בואו למתחם הוויראלי שלנו
אבל מה שיותר מעניין זה האנשים המפורסמים שהגיעו משם. ידעתם שמנחם בגין נולד בבלארוס? וגם פולה בן-גוריון, ברל כצנלסון, איסר הראל - ואפילו ארקדי דוכין!
מי שמאפשר לליגה הבלארוסית להיות היחידה מבין כל 55 הליגות באירופה להמשיך ולתפקד באופן מלא בימי הקורונה הוא נשיא המדינה, אלכסנדר לוקשנקו, שמחזיק בתפקיד מאז יולי 1994. נכון, כמעט 26 שנה ברצף.
"הדיקטטור האחרון באירופה", זה תואר שהדביקו לו באיחוד האירופי ובארה"ב - ולא במקרה. כמעט כל תנועות האופוזיציה הוצאו במשך השנים אל מחוץ לחוק. מנהיגי האופוזיציה נשלחו לכלא או שברחו מהמדינה. בקיצור, אין אופוזיציה.
לוקשנקו מקיים בחירות פעם בכמה שנים, אבל אף אחד בעולם לא מתייחס אליהן ברצינות. וכן, הוא גם ממנה בעצמו את כל שופטי בית המשפט העליון.
הספורט המועדף על לוקשנקו הוא הוקי קרח והוא אפילו משחק הוקי באופן קבוע בגיל 65, אבל גם הנשיא יודע שכדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי בעולם ולכן היה לו חשוב שהליגה הבלארוסית תמשיך לפעול כרגיל.
"קורונה? שתו וודקה"
בתחילת משבר הקורונה לוקשנקו התראיין לטלוויזיה המקומית ואמר ככה: "אנחנו לא מפחדים מהוירוס. אנחנו אומרים לאזרחים שלנו, תשתו וודקה, תעשו סאונה, תעבדו על הטרקטור בשדות, וככה תישארו בריאים".
גם כשאחד משחקני התיאטרון המפורסמים במדינה מת מקורונה, לוקשנקו האשים אותו. "ביקשנו מהמבוגרים לשמור על עצמם. הוא היה כמעט בן 80, אז למה הוא יצא לרחובות והמשיך לעבוד? עובדה, אשתו והבת שלו בריאים, כי יש להם מערכת חיסונית חזקה יותר. הוא, המסכן, הביא את זה על עצמו". וכשהתבקש להתייחס ב-21 לאפריל לכך שבמדינה יש כבר 6,000 חולים ו-51 מתים, הנשיא אמר: "כל אלו שמתו סבלו ממחלות רקע".
אז הליגה והגביע מתקיימים כסדרם, הערב (רביעי, 29.4) אפילו משוחקים חצאי גמר הגביע, והשחקנים לא מגלים סימני פחד, גם לא הזרים. רק ארגוני האוהדים החליטו להחרים את המשחקים כמחאה, ולכן היציעים כמעט שוממים לגמרי.
המשחק איננו כלה
בלארוס היא הליגה היחידה שמשוחקת באירופה, אבל לא בעולם הגדול. אם אתם ממש, אבל ממש מוכרחים, תוכלו לצפות בסטרימינג בליגה המופלאה של טג'יקיסטן, שם הסתיים לא מכבר משחק העונה בין האלופה איסטיקלול לטוענת לכתר חאתלון בתיקו 2:2 דרמטי. שלא לדבר על הליגה של טורקמניסטן, שבה האלופה אלטין אסיר מנסה לזכות באליפות שמינית ברציפות. תודו שלא ידעתם.
עד לא מכבר פעלה באפריקה הליגה בבורונדי, אבל היא הופסקה בשל מערכת הבחירות ההולכת וקרבה, ולא בגלל מגיפה כזו או אחרת. מצד שני נותרה ליגה אחת שממשיכה להתקיים ביבשת אמריקה, וזה קורה בניקרגואה.
אין הרבה מה לספר על הליגה הקיקיונית הזו, חוץ מהעובדה שמשחקות בה יובנטוס מנגואה וריאל מדריס. כל קשר לקבוצות הפאר מאיטליה וספרד מקרי בהחלט.
אבל מה הקשר בין בלארוס, ניקרגואה, טג'יקיסטן וטורקמינסטן, חוץ מכדורגל? נו טוב, זה די ברור, כולן דיקטטורות די חשוכות שבראשן עומד שליט שבטוח שהקורונה זו קונספירציה אימפריאיליסטית.
אמומאלי רחמון הוא נשיא טג'יקיסטן מזה 27 שנים. בבחירות ב-1999 הוא נבחר ברוב של 96 אחוזים. לא ברור מה עלה בגורלם של 4 האחוזים שלא בחרו בו.
גורבנגולי ברדימוחמדוב הוא בעל הבית של טורקמניסטן. הוא רופא שיניים במקצועו אבל ב-13 השנים האחרונות הוא הנשיא הכל יכול. בשתי מערכות הבחירות האחרונות הוא ניצח עם 97 אחוזי תמיכה. העיקרון ברור, כן?
ומה עם ניקרגואה אתם שואלים? ובכן במדינה הקטנה הזו שבמרכז אמריקה שולט מזה 13 שנה דניאל אורטגה בן ה-74. אגב, זו הקדנציה השנייה שלו כמנהיג המדינה. הראשונה הייתה בין 1979 ל-1990.
כדי להבין את העוצמה של אורטגה ראוי שנזכיר שלפני ארבע שנים מינה את אשתו רוסאריו מורייו, אם שמונת ילדיו, לסגנית הנשיא. ובכל מה שקשור לזכויות אדם ניקרגואה נמצאת בתחתית הטבלה העולמית. לא רחוק מבלארוס ושתי ה"סטאניות" החביבות.
הכדורגלנים בניקרגואה די חוששים לשחק בתקופה הנוכחית, במיוחד הזרים, המכסיקנים והקולומביאנים. אחת הקבוצות עלתה למגרש באחד המשחקים עם מסיכות על הפנים, אבל המחאה הזו לא עשתה רושם על אף אחד. בטח לא על אורטגה.
מבחינת השלטון אין קורונה. החיים נפלאים, חופי הים מלאים, מתקיימים קרבות איגרוף ואפילו תחרויות של מלכת היופי בפני אולמות מלאים. זה שבהונדורס השכנה יש מאות חולים ועשרות מתים מעורר חשד סביר שגם בניקרגואה המצב דומה, אבל המספרים הרשמיים שמפרסמת הממשלה הם אפסיים.
הבעיה של הכדורגל המקומי היא שרק קבוצה אחת מבין ה-10 בליגה הראשונה היא עצמאית מבחינה כלכלית, ולא נסמכת על כספי הממשלה. ולנשיא אורטגה חשוב שהספורט לא ייפסק. העיתונאי קמילו ולאסקס אמר בראיון ל"גארדיין" ש"המשך הליגה נובע רק מהרצון של הממשלה להראות נורמליות שלא באמת קיימת. אחרי המהומות וההפגנות של 2018, השלטון רוצה להראות שהחיים חזרו לשגרה, כולל הספורט. אם דברים ייעצרו ייתכן שהמחאה תחזור".
ה"זנזונות" של סלוצק
ובסופו של דבר, כשכולנו נחזור לחיים הרגילים, סביר להניח שכל מה שנזכור מהתקופה הנוכחית בכדורגל העולמי, יהיה הסיפור המוזר של סלוצק, הקבוצה הבלארוסית שהפכה לאטרקציה עולמית.
לא בגלל איכות הכדורגל, גם לא בגלל הישגי העבר. אין לה כאלה. בתכלס, זה רק בגלל השם שלה, או יותר נכון איך שמאייתים אותו באנגלית: SLUTSK.
הכל התחיל כאשר שיין רובינסון, חובב כדורגל מאדלייד, אוסטרליה, גילה שהליגה בבלארוס חיה, קיימת ובועטת למרות המגיפה. "ראיתי את המשחק שלהם במחזור הראשון, משחק משוגע עם 5 פנדלים, 3 מהם הובקעו, וחשבתי שיהיה נחמד לעקוב אחריהם", הוא סיפר.
גם השם, כמובן, עשה את שלו. זה היה יותר מדי דומה למילה האנגלית SLUTS ("זנזונות"), מכדי שיהיה אפשר להתעלם ממנו.
רובינסון החליט לפתוח דף פייסבוק עבור כל אוהדי סלוצק בעולם ולתדהמתו הבדיחה הפרטית שלו הפכה לצונאמי. "אחרי 3 ימים היו לנו כבר אלף איש. נרשמו אנשים מניו זילנד, אינדונזיה, ארה"ב, קנדה, אפילו ישראל. בעצם כמעט מכל העולם".
אחרי פחות מחודש הקבוצה מונה כבר למעלה מ-5,000 חברים ובכל יום מצטרפים עוד כמה מאות. צריך להבין, באיצטדיון של הקבוצה יש רק 4,600 מקומות...
אנדי בג'אנה, אוהד מסור במיוחד מארה"ב, חיבר המנון חדש ובינלאומי לקבוצה שנקרא "we love our slutsk" שהפך ללהיט עולמי. המקומיים התאהבו בהמנון והחלו להשמיע אותו בכל משחק ביתי. ולא היה אכפת להם ששדר בטלוויזיה הרוסית דיבר על "אירוע פורנוגרפי".
בקבוצה עצמה קיבלו את הבשורות מאוסטרליה תחילה בתדהמה ואחר כך בשמחה גדולה. במשחק מול ויטבסק המועדון הציב ביציע המרכזי באיצטדיון שלט ועליו שם קבוצת הפייסבוק העולמית. לצידו הונף גם הדגל האוסטרלי.
ואז יצרו אנשי המועדון קשר עם רובינסון. "מה שהתחיל כבדיחה הפך לעניין רציני", הוא סיפר, "התחלנו להכיר את האנשים בסלוצק. וכשדובר המועדון סיפר שהם נמצאים בקשיים כלכליים התגייסנו לעזור". בתוך פחות משבועיים גייסו האוהדים החדשים כ-3,000 דולר שהועברו לבלארוסים ההמומים.
ההתעניינות העולמית הביאה לכך שחברת הימורים אוקראינית רכשה את שלטי הפרסומת באיצטדיון של סלוצק ומנהלת מו"מ להיות הספונסורית של הקבוצה.
ויש גם הצלחות על המגרש. אחרי שישה מחזורים סלוצק מוליכה את הליגה בבלארוס, ועבור קבוצה שמעולם לא סיימה מעל למקום השביעי - זה לא פחות מדמיוני. אבל זה עוד כלום לעומת מה שצפוי כשהחיים יחזרו למסלולם.
אני כבר מדמיין את מאות ואלפי האוהדים החדשים מגיעים לעיירה הקטנה מכל רחבי העולם, כדי לשיר לשחקנים מהיציע: We love our Slutsk!
לפנייה לכתב/ת 
