חזרה ללימודים: פתרון נכון או טעות גדולה?

בימים האחרונים הרוחות סוערות סביב נושא החזרה ללימודים. הורים רבים מתלבטים האם לשלוח את הילדים למסגרות החינוכיות או אולי להשאירם בבית. מצד אחד, החזרה לשגרה היא דבר מבורך שיאפשר להורים לחזור לעבודה בלב שקט ולילדים לחזור למסגרת חינוכית וחברתית. מצד שני, המצב לא לגמרי ברור, לכן עולים לבטים, חששות, דאגות ובעיקר חוסר וודאות לגבי הצעד הנכון.

נושא אחד, שתי דעות:

אחריות גדולה מדי על הילדים

משרד החינוך במתווה חדש לקראת חזרה ללימודים בכיתות הנמוכות ביום ראשון. ככל שאני חושבת על הרעיון ולמרות הרצון שלי לשלוח את הקטנות למסגרות סוף-סוף, מתהפכת לי הבטן. אני מבינה את החלטת משרד החינוך, את הלחץ המוצדק של ההורים לצאת לעבוד, את הקושי לתמרן בעבודה מהבית עם ילדים קטנטנים ולימודים בזום שמצריכים בגיל הזה תיווך הורים, את רגשות האשם לזמן המסכים שמאפשר לנו להגניב שיחת עבודה או להתרכז במסמך חשוב. אני מבינה גם את הצורך החברתי והרגשי.

יחד עם זאת, יש המון שאלות ובעייתיות בהחלטה הזו. משרד החינוך למשל טוען שצריך לפצל לכיתות של עד 15 ילדים. מה קורה בכיתות של 32? שאלה טובה, השמועות אומרות שמפצלים את הילדים לשלוש קבוצות, משמע ילדים יהיו במסגרת רק יומיים בשבוע, חלקם ילמדו ביום שישי, יום שמרבית ההורים לא עובדים גם ככה, אז איך בדיוק פתרנו את נושא התעסוקה? צהרונים? ייפתחו או לא? אם כן, עוד חשיפה לצוות ולילדים נוספים.

קראו עוד:

למה לחץ יכול לעזור לילדיכם דווקא עכשיו

מתוך השעמום - אמא ובת בפרויקט יצירתי

ה"שקט" בבית שעוזר לילדים לפרוח

בואו נדבר על הצוות: מה יעשו מורות לקטנטנים שאין להן עזרה? סבתא וסבא מחוץ לתמונה ולעיתים עלויות של בייביסיטריות לא משתלמות, ואם מורה חלילה חולה? מי יחליף? בגנים של משרד החינוך יש סייעות וגננות מחליפות שעוברות בין הגנים השונים ונחשפות לעוד ילדים. זה לא קצת סותר את הדרישה לצוות קבוע?

אם יש משהו שמטריד אותי זה נושא ההיגיינה. אני מנסה לחשוב על הילדים בהפסקה עם מסכה, משתוללים ורצים. אפשר באמת לסמוך עליהם לעטות מסכה לזמן ממושך או להחליף מסכה אם היא נקרעת? זו אחריות גדולה מדי עבורם ואני בכלל לא רוצה לחשוב על מחלות. כשהקטנה שלי נכנסה לגן בספטמבר היא הייתה חולה המון. ילדים קטנטנים נוגעים אחד בשני, מכניסים דברים לפה, יש שמירה של הצוות אבל זה בלתי נמנע, אף אחד לא רוצה ילד חולה בתקופה הזו.

בצד הרגשי, צריך לזכור שמדובר בילדים קטנים שזקוקים למסגרת קבועה, יציבה, לחזרה ושגרתיות. איך מסבירים להם שהיום יש ומחר אין? עד שהצלחנו להרגיל אותם ולהתמודד עם קושי הפרידה בכניסה לגן, או לכיתה א' שוב הם בבית וצריך להתחיל הכל מההתחלה.

עדה אופיר היא אמא לארבע בנות, כתבת בערוץ ההורים ועורכת תוכן. 

מה עם השגרה?(צילום: shutterstock)

להסתכל על מדינות העולם

לאחרונה התפרסמו שני מחקרים חדשים המעידים כי ילדים אינם מוקדי הדבקה עיקריים. מחקר שנערך בבית החולים "מעייני הישועה" מצא כי שיעור ההעברה לילדים ושיעור נשאות המחלה בקרב גילי הגן והכיתות הנמוכות בבתי הספר, נמוכים יותר בהשוואה למבוגרים.

כמו כן, התפרסם מחקר חדש בשווייץ שבעקבות ממצאיו, הוחלט כי ילדים עד גיל עשר יכולים להפגש עם סבא וסבתא. תוסיפו לכך את העובדה כי המשק כולו חוזר לפעילות וכי גם שאר מדינות העולם שהכריזו על חזרה לשגרה, כגון: גרמניה ודנמרק, החזירו גם את בתי הספר לפעילות.

במצב הנוכחי אין ספק כי החזרה ללימודים היא צורך גדול או ליתר דיוק הכרח, הן עבור ההורים והן עבור הילדים עצמם. עזבו את העובדה כי רק בדרך זו הורים יוכלו לחזור לעבודה בצורה שפויה. מעבר לכך, צריך לזכור כי ההורים נמצאים בבית מזה חודשיים, חלקם ללא עבודה כלל וחלקם מנסה להחזיק במשרות הקיימות תוך טיפול בילדים ובבית, כאשר בין לבין עוזרים לילדיהם להכין עבודות ושיעורי בית. הילדים נמצאים בבדידות חברתית, וגם הם זקוקים לחזרה למסגרת לשם מתן מענה לצורכיהם הלימודיים, החברתיים והרגשיים.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

כל זאת כמובן בתנאי שהדבר ייעשה על פי כללי "העולם החדש", שמתקיימים גם בשאר מדינות העולם, בהן המערכת החינוכית חזרה לפעילות. וזה אומר כי עלינו להפנים לא רק כי מדובר בלמידה שתיעשה באופן הדרגתי, בקבוצות קטנות, שבה כללי ההגיינה חשובים, וכן המיגון האישי, אלא כי שם המשחק הוא אחריות אישית.

ההורים צריכים לקחת על עצמם את האחריות שלא לשלוח למסגרת ילדים שלא מרגישים טוב, כמו כן, עלינו לשוחח עם הילדים, בהתאמה לגילם, על הכללים החדשים ועל חשיבותם. הצוות החינוכי צריך לקבל הכשרה בנושא, ולדאוג שיהיו מספיק מורים המשגיחים שהלמידה אכן מתבצעת על פי ההוראות. רק כך נוכל לפתח שגרה אמיתית שתימשך לאורך זמן.

נירית צוק היא אמא לשלושה ילדים, כתבת בערוץ ההורים ומומחית לתרבות הילד והנוער.

.