"בנינו את מתחמי הקורונה המתקדמים ביותר בזמן אפס"
בניית תשתיות, רובוטים שמבצעים חלק מהבדיקות, מערכות משוכללות לניטור חולים, מכונות הנשמה, מיטות ממוגנות לשינוע חולים, הררי תרופות, ציוד מיגון – זה מה שצריך כדי להסב מחלקה רגילה למחלקת קורונה או לבנות מחלקה כזאת מאפס, ביקרנו בכמה מחלקות כאלה שנבנו, בין היתר, הודות לתרומה של מפעל הפיס. הבשורה הטובה: גם אחרי המגפה אנחנו נרוויח מכל השדרוגים האלה
בשיתוף מפעל הפיס
בשעת צהריים מוקדמת, במקום שהיה עד לא מזמן חניון מחלקת היולדות בבית החולים שיבא, עומדת רוזי שוקי ליד עשרות מסכים בגדלים שונים ומנסה למצוא את המילים שיתארו את המצב החדש, "מדע בדיוני", היא צוחקת, "נכון פעם היה את מלחמת הכוכבים? זה ככה". שוקי, אחות אחראית של מתחם טיפול נמרץ קורונה בשיבא, לא האמינה שחניון יכול להפוך תוך שלושה ימים למחלקת טיפול נמרץ משודרגת, עם האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר שקיימים. "זה מבחינתנו השינוי הכי גדול: שיטת העבודה, הסגנון", היא אומרת.
הצוות הרפואי של רוזי עובד יום ולילה במחלקה שבה נמצאים החולים הקשים ביותר מנגיף הקורונה בישראל. המסכה לא יורדת לה מהפרצוף, ותוך כדי שהיא נותנת הוראות לצוות האחים והאחיות היא מסבירה לנו את המהפך של השבועות האחרונים: המערכות החדשניות, כיצד מעבירים את התרופות בצורה סטרילית, ההתגייסות הגדולה מצד העובדים. "נכנסנו לתהליך הזה בלי לדעת הרבה דברים. בכל יום מחדש אנחנו לומדים, משפרים ועובדים – זה מטורף", היא מודה.
בכניסה לחניון עומד מאבטח. בימים רגילים הוא היה בודק את המכוניות. עכשיו הוא גם אחראי על מדידות החום. במתחם החניון יש עכשיו כמה אזורים. האזור הנקי – שבו נמצאים תחנת האחיות, חדרי התרופות וחדר בקרה – מזכיר חמ"ל מודיעין צבאי. הצוות הרפואי לא מוריד את העיניים אפילו לרגע מהחולים המאושפזים, עוקב אחר כל תזוזה ושולח את הרובוט לבדיקת החולים. כן, רובוט. מעבר לשני קירות עבים, שביניהם נמצא אזור נייטרלי להעברת ציוד ותרופות – תהליך שמתרחש על מסילה ממונעת, נמצאת מחלקת טיפול נמרץ.
בחודש ובחצי האחרונים אירעו שני תהליכים במקביל. המחלקות ה"רגילות" בבתי החולים – אורתופדיות, פנימיות ואחרות – התרוקנו. מנגד, נוצר צורך במחלקות ייעודיות לחולי קורונה. אלה יצרו תהליך שלישי, מורכב מאוד: הסבת מחלקות שונות למחלקות קורונה או יצירת מחלקות כאלה יש מאין. "אנחנו, במדינת ישראל, כחלק מהלקחים שלמדנו ממצבי חירום, הכנו חניונים לאשפוז ולטיפול בחולים במתארים של הפגזות, של טילים. והנה אנחנו מוצאים את עצמנו כרגע במתאר אחר לגמרי. נדרש היה למעשה להתאים את המתחמים הקיימים לטיפול בחולי קורונה. זה דרש מהפך שלם", מסביר פרופ' ארנון אפק, המשנה למנהל המרכז הרפואי שיבא ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר.
למי שלא מעורב בנושא לא תמיד ברור מה כל כך מסובך. הסבה של מחלקה למען חולי הקורונה? מה בעצם צריך חוץ מחלוקים ומסכות לצוות? "יש את הנושא שקשור לבינוי: הוספת דלתות, הוספת אזורי התפשטות והתמגנות לצוות, הכנות של בינוי ותשתית", מסבירה ד"ר הגר מזרחי, מנהלת המרכז הרפואי פדה–פוריה בטבריה.
"אנחנו מתקינים בכל המחלקות מערכות חישה ומערכות ראייה. אנחנו בעצם מצלמים את החולים כל הזמן, מדברים איתם באופן ישיר, מקבלים מידע חזותי על הדופק שלהם, על הנשימות שלהם, כשהמטרה היא להשתמש בטכנולוגיות כדי לצמצם את המפגש בין המטפלים והמטופלים בגלל סכנת ההדבקה", מוסיף ד"ר ארז בירנבוים, מנהל בית החולים אסותא אשדוד, "כרגע לקחנו מחלקות שמשמשות חולים מסוגים שונים ואנחנו מסבים אותן לחולי קורונה. כשנחזור לטפל בחולים עם בעיות אחרות, נטהר אותן מווירוס הקורונה ונחזור להשתמש בהן כמחלקות רגילות, אבל הן כבר בעצם מוכנות בהינתן הצורך לטפל מחדש לחולי קורונה".
"בחיים שלי לא האמנתי שתהיה מגפה בהיקף הזה", אומר פרופ' אפק, "אני חושב שאף אחד בעולם לא התכונן. המדינות היחידות שבאמת הצליחו להתמודד בזמן מאוד מהיר הן המדינות שהתמודדו עם הסארס ב-2002. אנחנו, למזלנו, לא היינו ביניהן".
לדבריו, "כדי לבנות את המתחמים הטובים ביותר, עם הציוד המתקדם ביותר, צריך להשקיע הרבה מאוד כסף, מיליונים רבים של שקלים, וכל הדבר הזה גם צריך לקרות בזמן אפס". תקציב, כידוע, זה לא דבר שמשיגים בקלות. בעיקר לא מהר. מי שאיפשרו את האצת התהליך הם מפעל הפיס ומרכז השלטון המקומי, שהעבירו יחדיו סיוע חירום בסך 31 מיליון שקלים לצורך הסבת מחלקות קיימות למחלקות ייעודיות לחולי קורונה ב־22 בתי חולים ברחבי הארץ.
"בלי התמיכה ממפעל הפיס היה קשה יותר לתת את הטיפול", מודה ד"ר מזרחי, "הדבר היה מן הסתם גורם לנו להפחית בחלק מהאמצעים שבהם נקטנו. פחות מכונות הנשמה, מזרקים, משאבות. היינו צריכים לנהוג בתנאים אחרים, תנאים פחות אופטימליים".
"העובדה שכל עם ישראל מתגייס ותורם למאמץ זה דבר שמאוד חשוב לכולנו. גם לתחושה שלנו וגם ליכולת שלנו לייצר דברים בקצב כל כך מהיר", מוסיף פרופ' אפק.
מעבר ליצירת תשתיות ורכישת ציוד הייחודיים למחלקות הקורונה, נדרש כל בית החולים לשנות את הרגליו ולהתאים את צורת התנהלותו, החל משלב הלוגיסטיקה היומיומית ועד הדרכות והכשרות לכל הצוות הרפואי התומך. "זה לא רק מחלקות הקורונה, כל שאר בית החולים נערך להתמודדות עם הדבר הזה", מסבירה ד"ר מזרחי, "יש אלמנטים שקשורים לפינוי האשפה, פינוי הכביסה. כל הדברים האלה, כשמדובר בווירוס הקורונה, יש בהם מורכבות מיוחדת".
עבודת ההסבה המואצת מעלה את השאלה מה יקרה עם כל הציוד ביום שאחרי הקורונה. "התשתיות האלה אינן הולכות לאיבוד ויעזרו גם בנושאים אחרים", אומר פרופ' אפק, "אבל מעבר לכך, ייתכן שאנחנו נזדקק להן בגלל הקורונה לתקופה ארוכה. יכול להיות שבכלל הרבה מאוד דברים ישתנו ולא נוכל לחזור בדיוק לאותו מקום שהיינו בו קודם".
בבית החולים אסותא באשדוד, בו כמות מיטות האשפוז מוגבלת, מנהל בית החולים נחוש יותר מתמיד להעביר את המסר שהמקום ערוך ומוכן לטפל בכולם, גם בחולי הקורונה וגם בשאר החולים. "אנחנו ערוכים להתפרצות ולמגפה שתגדל, גם בחולים קלים וגם בחולים קשים", מדגיש בירנבוים, "הצוותים מאומנים, מתורגלים, כבר התנסו בטיפול בחולים. עם ישראל יכול להיות סמוך ובטוח שמערכת הבריאות בישראל היום ערוכה לקראת הקורונה. ולראיה, הנתונים מוכיחים שאנחנו מטפלים טוב באנשים. אני מקווה מאוד שלא נזדקק לכך, אבל אנחנו ערוכים לטפל בעוד הרבה חולים".
שגרת החיים בצל הקורונה לא פשוטה לאף אחד, בטח לא לאחים ולאחיות. "כולנו פוחדים. אין אחד במדינה שלא פוחד", אומרת שוקי, "מה שעושים זה לנסות לשכנע את הצוות שאנחנו הולכים למקום בטוח וטוב, לראות את זה כהרפתקה וכזכות. כך אנחנו ממשיכים קדימה".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס
לפנייה לכתב/ת 
