"מעסיקי מסתננים בבנייה זכאים להיטל מופחת"

המחוזי לא קיבל טענה של מעסיקה שלפיה היא פטורה מתשלום לחלוטין כי עובדיה קיבלו מעמד ארעי. עם זאת, הוא דחה גם את עמדת רשות המסים

עו"ד פאיז טאפש | פסקדיןפורסם: 30.04.20 , 16:51

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע לאחרונה שחברת כוח אדם שמעסיקה מבקשי מקלט חייבת לשלם עבורם היטל עובד זר, אף שקיבלו מעמד של תושבים ארעיים. עם זאת קבע השופט שמואל בורנשטיין כי בניגוד לעמדת פקיד שומה רחובות, החברה שמספקת עובדים לתחומי התעשייה והבנייה זכאית ליהנות משיעור היטל מופחת בהתאם להטבה שניתנה בחוק על רקע הקושי להשיג עובדים ישראלים לענפים אלה.

לפני כשלוש שנים התקבל פסק דין חשוב של העליון שקבע כי מעסיקים של מבקשי מקלט צריכים לשלם עבורם היטל עובדים זרים בדומה למעסיקים של עובדים זרים "חוקיים". שיעור ההיטל הועמד של 20% מהכנסות העובד, אך לצד זאת ניתנו הקלות למעסיקים בענפים שונים שבהם קשה להשיג ידיים עובדות כמו חקלאות, בניין ותעשייה.

באותה שנה שבה ניתן פסק הדין הגישה חברת כוח האדם "הומטק" ערעור על החלטת פקיד שומה רחובות לחייב אותה בהיטל מלא על העסקת מסתננים בשנים 2014-2011. טענתה המרכזית הייתה שאין לחייב אותה בהיטל כלל על אותם עובדים שהוכרו כמבקשי מקלט וקיבלו רישיון ארעי להישאר בישראל מטעמים הומניטאריים. עם זאת, כטענה חלופית היא ביקשה שלכל הפחות יחייבו אותה בהיטל מופחת של 15% החל על מעסיקים בענף הבנייה והתעשייה.

פקיד השומה טען כי מתן הרישיון לא משנה את הרציונל העומד בבסיס פסיקת העליון שלפיה מסתננים – כולל מבקשי מקלט – נחשבים עובדים זרים לצורך ההיטל. בנוסף סירב פקיד השומה להפחית את שיעור ההיטל בטענה שקבל ההטבה מותנית בהיתר עבודה ואילו מסתננים לא מועסקים בהיתר.

(צילום: shutterstock)

השופט שמואל בורנשטיין תמך בעמדת פקיד השומה בכל הנוגע לעצם החיוב בהיטל: "העובדה כי הממשלה החליטה להעניק למסתננים, על בסיס פרטני, רישיון לישיבת ארעי, אין בה כדי לגרוע כלל ועיקר מהנימוקים שעמדו ביסוד ההלכה שנקבעה... שעיקרם הוא כי הטל ההיטל על העסקת מסתננים, עולה בקנה אחד עם לשונו ורוחו של חוק ההיטל".

הובהר כי הלכה זו חלה גם כשמדובר בפליטים מאזורי מלחמה, אף אם חלקם קיבלו מקלט מדיני בישראל. עם זאת, השופט הסכים עם המערערת בכל הנוגע לשיעור ההיטל שצריך לחול על אותם עובדים שהיא מפנה לענפי התעשייה והבנייה. השופט הסביר כי בדיוק כמו שרואים במסתננים כעובדים זרים לצורך תשלום ההיטל כך יש לראותם גם לצורך שיעור ההיטל.

השופט הזכיר כי מדיניות "אי ההרחקה" שנוקטת המדינה כלפי המסתננים הובילה גם למדיניות של "אי אכיפה" כלפי מי שמעסיק אותם נוכח ההכרה בזכותם להתפרנס.

מדיניות זו, קבע, היא זו שעמדה בבסיס פסיקת העליון שהשוותה בין עובדים זרים חוקיים ובין מסתננים לצורך החיוב בהיטל, ואין זה ראוי שתסתיים רק בעצם חובת התשלום. עליה לחול גם על שיעור ההיטל שנגזר מהצורך בידיים עובדות בענפים מסוימים.

השופט הוסיף כי גישת פקיד השומה מבטאת תפיסה שלפיה הגדלת ההיטל היא כלי למלחמה בתופעת ההסתננות, אלא שהחלטה כזו חייבת להיות מבוססת על חקיקה מפורשת – שעדיין לא קיימת.