9 שנות זוגיות בארון: נכסים הם רכוש משותף?

לאחר פרידתם של בני זוג שהסתירו את יחסיהם, הם הגיעו לבית המשפט: נקבע כי הם אכן היו ידועים בציבור, אבל זה לא מספיק לקבוע שותפות כלכלית

עו''ד מירב לוי | פסקדיןפורסם: 30.04.20 , 22:13

בית המשפט למשפחה בראשון לציון קבע לאחרונה כי שני גברים שחיו יחד כתשע שנים לפי שנפרדו היו ידועים בציבור אף ששמרו על נטייתם המינית בסוד. עם זאת, השופטת חני שירה קבע שלא די בכך כדי לקבוע ששתי דירות ועסק של אחד מהם שייכים לבן זוגו שעה שמערכת היחסים התאפיינה בחוסר שיתוף כלכלי מובהק והתחשבנות על כל הוצאה והוצאה.

בתביעה שהוגשה ב-2017, חודשים ספורים לאחר הפרידה, ביקש אחד מבני הזוג חצי מהזכויות של השני בשתי דירות ועסק. הוא טען שהדירות נרכשו בתקופת החיים המשותפים, שבמהלכה התנהלו כיחידה כלכלית אחת, ואת העסק הקימו יחד והוא לקח בו חלק פעיל ומשמעותי.

בן הזוג טען מנגד שהם לא היו ידועים בציבור: כל אחד מהם קיים יחסים עם גברים אחרים, ולמעט קומץ חברים אף אחד לא ידע על מערכת היחסים או על נטייתם המינית. הוא הוסיף שממילא לא היה ביניהם שיתוף כלכלי והדגיש שלאורך השנים חילקו ביניהם את תשלומי החשבונות וההוצאות "עד לרמת השקל", וברוב הזמן גרו עם שותף.

לדבריו, את הדירה הראשונה רכש אביו עוד לפני שהכיר את התובע, ואת השנייה הוא קנה עם אביו חודשים ספורים לפני הפרידה. גם העסק הוקם לטענתו בעזרת אביו, כשהתובע לא תרם דבר למעט ייעוץ חברי והלוואה של 40 אלף שקלים שהוחזרה לו.

(צילום: shutterstock)

השופטת חני שירה קבעה כי מעדויות חבריהם של הצדדים והתכתובות ביניהם עלה בבירור כי למרות ה"עכבה התרבותית-חברתית" שבגינה חיו בארון מול חלק מהסביבה, הם היו בני זוג ידועים בציבור, ולא היה כל מקום להתכחשות הנתבע. עם זאת, הסטטוס לא מספיק כדי להוכיח שיתוף בנכסים: "התמונה המתקבלת לאחר הליך הראיות הינה של בני זוג אשר כל אחד שילם את חשבונותיו תוך עריכת התחשבנות תמידית".

היא הוסיפה כי לצדדים לא היה חשבון או נכסים משותפים והם אף לא חתמו על הסכם שיסתור את הרישום. לנוכח העדויות שהעלו כי הנתבע הקפיד על כספו והיה קמצן, כתבה השופטת כי לא סביר שישתף מישהו ברכוש שלו ללא התחייבות מפורשת.

ביתר פירוט ציינה השופטת כי הוכח שהדירה הראשונה אכן נרכשה טרם החיים המשותפים, ומאחר שמעולם לא שימשה כדירת מגורים והתובע לא השקיע בה דבר, לא ברור מדוע התעקש לכלול אותה בתביעה.

באשר לדירה השנייה, התובע לא השקיע בה, לא היה מעורב בתהליך הרכישה ואפילו לא ידע את הכתובת. השופטת ציינה כי אם הייתה איזושהי כוונה לרכוש דירה משותפת, סביר להניח שבני הזוג היו מחפשים יחד נכס ובוחנים אפשרויות מימון משותפות.

לגבי העסק נקבע שהתובע עזר וייעץ לנתבע כמקובל בין בני זוג, אך לא כבעל מעמד רשמי. בפועל הוכח כי לתובע לא הייתה כל זיקה לעסק: הוא לא השקיע כספים למעט ההלוואה שהוחזרה, לא היו לו משרד, מייל של העבודה או מניות ואף לא גישה לחשבון העסק. לפיכך נקבע כי לתובע אין כל זכויות ברכוש של בן זוגו והתביעה נדחתה תוך חיוב התובע בהוצאות של 25 אלף שקל.