איך ליגת העל תיראה ביום שאחרי?

לא להצטופף! אוהדי בית"ר ירושלים(צילום: עוז מועלם)

אם תשאלו את פרופסור גרוטו כנראה שזה יקרה רק בעשור הבא, אבל מתישהו נחזור למגרשי הכדורגל. כן, עם האוהדים והפקקים והצרות של פעם. אבל עם כל התקוות והפנטזיות, ברור לכולנו שבהתחלה שום דבר לא ייראה כמו שהיינו רגילים. אז מה עומד להשתנות בשגרה של ליגת העל ביום שאחרי הקורונה? אלו ההמלצות שלי:

מכירים את זה שאתם יושבים ביציע, מרוכזים בטירוף ופתאום האף שלכם נושר. לא, זה לא כי הפכתם למייקל ג'קסון. זה כי מישהו החליט לקנות נקניקיה, לדחוף ללחמנייה את כל העמדה של הכרוב הכבוש ולשבת על הראש שלכם. זה הרגע הזה שאין לכם מושג אם בא לכם להקיא מהבונקר על הדשא או מהריח שאופף את כל המרחב שלכם, אבל מה שבטוח זה שאתם עצבניים. לשמחת אניני הטעם והרגישים לריחות, כנראה שלמזנונים ולעמדות חסרות ההיגיינה ייקח זמן לחזור והרעבים יסתפקו באוכל פחות אלים ריחנית. ואם כבר תסמיני קורונה, אם בכל זאת תיתקלו בנקניקיה המקוללת ולא תריחו כלום, אולי כדאי שתיגשו להיבדק.

אולי די? גם ככה קשה לנו(צילום: shutterstock)

תשכחו ממסכות בד ממותגות עם לוגו מזויף בצד, או מסיכת N95 יוקרתית עם פילטר של העשירון העליון. הכניסה של הקורונה לחיינו פתחה פוטנציאל כלכלי אדיר למועדוני הכדורגל, ומה יותר טוב מלשווק מרצ'נדייז ולהרוויח עלינו עוד כמה שקלים בחסות האהדה? עם מסכה אפנתית בצבע והסמל של הקבוצה האהובה עליך, גם אתה השקט והנחבא אל הכלים תוכל להיראות כאחרון האולטראס רעולי הפנים. מספיק שתעמוד במרחק סביר מקטטה חביבה (מכות דוחות ריחוק חברתי) וגם אתה תזכה להרגיש חשוד מן המניין, ובתקווה שההגנה של המסכה תהיה יותר יעילה מזו של חוליית ההגנה על הדשא, גם יריקות תועות לא יפגעו בך.

אחד הדברים הכי מבאסים בכדורגל הישראלי זה האיסור על פירוטכניקה. אני תמיד מסתכלת בקנאה על מופעי אבוקות ורימוני עשן מכל העולם, אווירה פסיכית וטירוף אמיתי. תודו, כשקהל מצליח להגניב איזו אבוקה זה גורם לכם להתרגש. אז בתכלס, אם בהתחלה של החזרה למגרשים נצטרך לעמוד במרחקים זה מזה, ככה שלא תהיה צפיפות. וכולם יהיו עם מסכות, ככה שיהיה סינון לאוויר שאנחנו נושמים, למה שלא יאפשרו להכניס קצת אקשן? בכל מקרה האווירה תצטרך הנשמה בתחילת הדרך. ומה יותר טוב מלהנשים אותה עם עשן? אגב פירוטכניקה, נגמר עידן המישושים בכניסה לאצטדיון? מי יכניס אותי עכשיו לאוהל בידוק?

תנו לנו להדליק את האווירה. מבטיחים לא להגזים(צילום: אורן אהרוני)

האוהדים הכי מרגשים אלה האוהדים הוותיקים. הם מגיעים לכל משחק כבר שנים, ונשבעו שלא יפספסו דקה אחת של הקבוצה עד היום האחרון. אממה, הקורונה יימח שמה הכניסה את החבר'ה האהובים עלינו לקבוצת סיכון. כנראה שלפחות בתחילת הדרך יאסרו על חברינו בני הגיל השלישי לקפוץ ולתזז ביציע, או לשבת - מה שעושה להם טוב. אבל אל תדאגו. אם לפני הקורונה היה להיט לקנות כרטיס "ילד" כשאתה בן 60 פלוס, כנראה שגם כשנחזור המסורת הזו לא תיעלם כל כך מהר. ואולי מישהו ירים את הכפפה (וברוך השם יש הרבה כפפות להרים), ויפתח לחבר'ה יציע נפרד? אמרתי "חבר'ה". תשמרו לי שם מקום.

לא יוותר בחיים. ואסילי(צילום: גיל נחושתן)

כולם מדברים על זה שגם אחרי שהקורונה תתחיל להתנדף מחיינו, אנחנו נישאר עם ההרגלים החדשים שהיא הביאה. אז בחלק מהליגות מדברים על זה שאסור יהיה לירוק, ושטקס הכיפים המסורתי בפתיחת המשחקים ימשיך להיעדר עוד זמן מה. בטח גם החגיגות אחרי שערים יורידו הילוך, הרי אי אפשר לקפוץ אחד על השני סתם ככה. וגם המגע תוך כדי משחק, ואחרי. על מי אני עובדת? מספיק להציץ להם עכשיו בסטורי באינסטגרם כדי להבין שגם וירוס קטלני שיקראו לו "הווירוס שפוגע רק בשחקני כדורגל" לא ימנע מהם להיפגש לעל האש וקריוקי ולהיצמד אחד לשני, אז שהקורונה תרחיק ביניהם? שום ריחוק חברתי לשחקן הישראלי,

הצחקתם אותי. הכל יישאר בדיוק אותו דבר.