בין גנץ לבג"ץ: האפשרויות של נתניהו
שני מכשולים עמדו בדרך של נתניהו לקדנציה נוספת: החשש שהמערכת הפוליטית תפסול אותו, והחשש שבג"ץ יפסול. את הראשון צלח בזכות גנץ, הכול מתנקז עכשיו לבית המשפט. ומה רוצה לפיד? | פרשנות
את הראשון, עבר נתניהו בהצלחה שהפתיעה אפילו אותו. בחסות יושב ראש כחול לבן בני גנץ ושותפו גבי אשכנזי, רוב במערכת הפוליטית אמר לנתניהו ״כן״ למרות כתבי האישום. הכול מתנקז עכשיו למכשול השני: בג״ץ.
מאז החלו השיחות סביב ההסכם, היה נתניהו אמביוולנטי לגביו. בין היתר משום שבימים של שגרה הוא מתעניין בשני דברים עיקריים: המשפט שלו והשלטון. בעניין המשפט, הניסיונות לגרד רוב של 61 טרם תחילתו ולשפר את המצב מבחינת נתניהו באמצעות חקיקה לא צלחו, והמשפט יצא לדרך. מבחינת השלטון: ההסכם שנחתם בעיני נתניהו הוא הסכם חולה. כי מי הם כחול לבן עם 17 המנדטים שלהם, שהוא ייתן להם חצי כהונת ראש ממשלה וממשלה פריטטית בשעה שיש רוב ימני בכנסת?
למרות הקשיים בעיכול, נתניהו חתם. אולי כי גם הוא הבין עד כמה ההסכם מחורר ולא מכסה תרחישים פוליטיים רבים. וזה לא שבכחול לבן לא ידעו את זה גם. באחת מישיבות הקוקפיט המנוח שאל גנץ את אבי ליכט, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שנשכר לטובת האירוע, אם ההסכם שכתב הוא חסין אש לגמרי. האם לביבי לא תהיה שום דרך להפיל את הממשלה מיד אחרי שיסיים את השנה וחצי שלו או לפני כן? ליכט חשב רגע ואמר: ״במישור המשפטי זה נראה לי בטוח, אבל אתם חיים בעולם הפוליטי, שם לא תהיה בעיה לפרק את זה״.
הרגע שבו לפיד נכנס השבוע לוועדה המיוחדת בכנסת והבהיר שיסכים לחבור בהמשך לנתניהו בהצבעה על פירוק הרוטציה - הוא הוכחה לכך שליכט ידע על מה הוא מדבר. בניגוד לפרסומים, לפיד לא אמר שיסייע לנתניהו להישאר בתפקיד (״לא יום, לא דקה, לא שניה״, הבהיר לכל מי ששאל), הוא התכוון שאין לו שום כוונה להבטיח את זה שבני גנץ יהיה ראש ממשלה.
אם נתניהו ירצה להפיל את הממשלה בעוד שנה וחצי וללכת לבחירות, לפיד לא יעצור בעדו. זה תפקידו כיו״ר האופוזיציה - לקצר את ימיה של הממשלה, ועל הדרך לגרוף גם בונוס. הוא הרי נלחם על אותם הקולות של גנץ ולא מתכוון להציל את גנץ מעצמו.
לא אלטרנטיבה
ברור שמאז החלו השיחות לאחדות, השתפר ציבורית מעמדו של נתניהו וחלק מהאנטגוניזם שהיה כלפיו בציבורים מסוימים התפוגג. כשמוסיפים לזה את האין אלטרנטיבה בצד השני, עולה שהאינטרס המיידי הוא בחירות.
הבעיה היחידה של נתניהו היא העילה. בסביבתו אומרים כי הוא מבין שיהיה קשה למכור עכשיו לציבור מערכת בחירות רביעית. העילה צריכה להיות חדה וברורה, כזאת שאפשר להסביר אותה. התערבות בתתי הסעיפים בתיקון כמו שיריון החוק ברוב של 75 חברי כנסת (עניין חריג ובעייתי כשלעצמו) לא בהכרח תספיק פה. גם לא התפלפלות סביב נושאים טכניים אפורים. למרות זאת, כשירצה, אומרים גורמים פוליטיים, יידע איך לפוצץ את זה.
גנץ היום הוא מועמד חלש בהרבה - לא רק בגלל פירוק כחול לבן, אלא משום שאיבד את מעמדו כמי שמוביל את הגוש השני. עד לא מזמן היה אלטרנטיבה לנתניהו בעיני חצי מהעם. ואת זה הוא כנראה כבר לא יוכל לשחזר. לא כל השחקנים הפוליטיים בגוש יקבלו שוב את ההנהגה שלו, הסרט הזה נגמר.
וזה לא שאין ציבור במרכז המפה הפוליטית שמעדיף ממשלה עם גנץ בפנים כדי למנוע ממשלת ימין טוטאלית. יש ציבור כזה. אבל ההיסטוריה הפוליטית מוכיחה שלאורך זמן זו פוזיציה בעייתית עם פוטנציאל שחיקה גבוה. גם היום, לגנץ יש תקווה שמעמדו כראש הממשלה המיועד אחרי השבעת הממשלה תוסיף לו נקודות בקרב קהלים מסוימים ותשפר משמעותית את הדימוי שנשחק לאחרונה. הוא אולי לא לוקח בחשבון שרגע אחרי השבעת הממשלה, בליכוד לא יתנו לו רגע אחד להיראות כמו ראש ממשלה מיועד. ״הוא תמיד יוכל להיות ראש הממשלה המיועד לשעבר״, סיכם גורם בימין.
לפנייה לכתב/ת 
