שנות הקסם: היריבות של מג'יק ובירד
הם היו בלתי נפרדים: זה החל בגמר המכללות, נמשך בקרבות המפורסמים בין הלייקרס והסלטיקס והסתיים בשיתוף פעולה מרגש באולימפיאדת ברצלונה - אז מה הפלא שב-NBA העניקו להם פרס משותף למפעל חיים? ראש בראש, פרויקט מיוחד
ב-2017 החליטו ב-NBA לחדש והשיקו טקס פרסים שבו יחולקו תארי העונה הסדירה: השחקן המצטיין, רוקי העונה, שחקן ההגנה וכדומה. אל הקטגוריות השנתיות הרגילות נוספה אחת חדשה - פרס למפעל חיים. ביל ראסל היה הראשון שקיבל את הפרס, ובצדק, השני שזכה לכבוד היה מלך הטריפל דאבלים אוסקר רוברטסון.
עוד בפרויקט ראש בראש:
שורפים את המסלול: היריבות בין קארל לואיס לבן ג'ונסון
מי מספר 1? היריבות הנצחית בין פלה ומראדונה
לפני שנה, ב-2019, הליגה העניקה את הפרס לשניים, פשוט כי בלתי אפשרי היה להפריד ביניהם ולבחור רק אחד - מג'יק ג'ונסון ולארי בירד. ביחד הם יצרו את אחת היריבויות הגדולות ביותר בתולדות הספורט, בטח הגדולה ב-NBA, והפרס המשותף שניתן להם שיקף את חשיבותם לליגה באופן מושלם.
אז מי טוב יותר? התשובה פשוטה: זה לא משנה. כי אפשר לשנן שוב ולהשוות את התארים, האישיים והקבוצתיים, ואת הממוצעים שנשארו מרשימים גם בשלהי הקריירה. בכל אלה מג'יק ובירד כמעט זהים, אמנם הראשון רכז אפרו-אמריקאי והשני קלע לבן, אבל בעצם דומים ובלתי נפרדים, מהמפגש הראשון בגמר המכללות ועד מסיבת הפרידה במדי הדרים טים ב-1992.
"אני חושב שדחפנו אחד את השני לגדולה", אמר מג'יק לבירד על הבמה באותו טקס. "בכל יום הסתכלתי על השורה הסטטיסטית שלך ואמרתי לעצמי 'הוא השיג עוד טריפל דאבל'. תמיד רציתי להגיע לרמה שלך. אז תודה שדחפת אותי ואני חושב שעשיתי את אותו הדבר בשבילך". היה קל מאוד לקרוא את השפתיים של בירד שמלמל לעבר מג'יק "אבסולוטלי (בהחלט)".
זה סיפור שונה לגמרי ממג'יק ובירד שהנהיגו את הלייקרס והסלטיקס באופן חלק יותר וכמעט ללא חיכוכים פנימיים בקבוצות שלהם. לפני כחודש וחצי, ב-26 במרץ, צוין 41 שנה לאותו גמר מכללות ב-1979 בו מישיגן סטייט של מג'יק גברה על אינדיאנה סטייט של בירד. ג'ונסון, שהתארח מסיבה זו בתוכנית של סטיבן איי סמית' ב-ESPN, נזכר בבירד בתור ה"איש שגרם לכולם לפחד ממנו עד מוות לפני הגמר" והודה כי בתחילת הקריירה שלהם ב-NBA לא שררה אהבה רבה בין השניים ורק לאחר מכן הפכו לחברים.
אינדיאנה סטייט הגיעה לגמר עם מאזן מושלם ובירד, שנבחר שנה קודם לכן על-ידי בוסטון במקום השישי בדראפט ה-NBA, הוכתר לשחקן השנה במכללות והצטלם לשער היוקרתי של המגזין "ספורטס אילוסטרייטד". הוא היה האיש שצריך לעצור כדי לזכות בתואר - וזה מה ששחקני מישיגן סטייט עשו. בירד, שהמטיר 35 נקודות ב-16 מ-19 מהשדה בחצי הגמר, נעצר על 19 נקודות עם אחוזי קליעה חלשים (7 מ-21). מג'יק מצד שני סחף את חבריו עם 24 נקודות ו-5 אסיסטים, כל הדרך אל התואר שיקנה לו את פרס מצטיין טורניר ה-NCAA.
שניהם הדליקו את הלפיד שהמשיך לבעור לאורך שנות השמונים: בירד פתח את קריירת ה-NBA שלו בסערה לא רק על המגרש כשדרש וקיבל חוזה חסר תקדים לרוקי - 3.25 מיליון דולר לחמש שנים, הגבוה בהיסטוריה באותה תקופה. הסלטיקס ניצחו 32 משחקים יותר מהשנה הקודמת וסיימו ראשונים במזרח, בירד נבחר לאולסטאר וזכה בתואר רוקי העונה עם ממוצעים של 21.3 נקודות ו-10.4 ריבאונדים. הריצה נקטעה על-ידי ד"ר ג'יי ופילדלפיה בגמר האזורי.
(צילום: AP)
אפשר לבקש יותר משחקן בעונה הראשונה שלו ב-NBA? מג'יק, כמו במכללות שנה לפני כן, אמנם הפסיד לבירד בקרב על התואר האישי (רוקי העונה), אבל ניצח במלחמה. המופע של מג'יק מול פילי בגמר ה-NBA ייזכר לדורות וכנראה לא ישוכפל: במצב של 2:3 ללייקרס בסדרה הוא הוצב, בין היתר, כסנטר במשחק מספר 6 במקום קארים עבדול ג'באר שנקע את קרסולו במשחק החמישי, וסיפק הופעה משובחת בדרך לתואר ה-MVP בגמר - 42 נקודות, 15 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-3 חטיפות, 107:123 בסיום ואליפות NBA.
עונה לאחר מכן הסלטיקס התחזקו בקווין מקהייל ורוברט פאריש ויצרו את הביג טריו המפורסם עם בירד. השילוב הקטלני בין שלושתם הוביל לאליפות אחרי ניצחון על יוסטון רוקטס בגמר. מג'יק, שלא הסתדר עם סגנון המשחק של המאמן פול ווסטהד והסתכסך איתו, גרם לפיטוריו לפי הדיווחים והוחלף בפאט ריילי בתחילת עונת 1981/82.
המפגש הראשון מתוך שלושה של מג'יק ובירד בגמר נערך בעונת 1983/84. אחרי אחת מסדרות הגמר הזכורות והצמודות בכל הזמנים - וגם האיכותיות - בוסטון ניצחה בשבעה משחקים ובירד נבחר ל-MVP של הסדרה.
מחוץ למגרש חל מפנה במערכת היחסים ביניהם. ב-1986 חברת הנעליים "קונברס", הספונסרית של שניהם, צילמה פרסומת בהשתתפותם. בירד גילם בפרסומת את הכפרי הפשוט, סמל הצווארון הכחול, ומג'יק, שהגיע למגרש החצץ בלימוזינה, את השואו-טיים של הוליווד. מאותה נקודה הם הפכו לחברים וגילו אחד את השני. על הפרקט מג'יק וחבריו חיפשו נקמה על ההפסד בגמר, במיוחד כאשר המאזן ביניהם במעמד היה 0:8 משפיל לסלטיקס.
כעבור שנה הלייקרס עשו זאת ובסטייל, עם ניצחון בגארדן שהבטיח את התואר וקטע את הבצורת מול היריבה השנואה והנצחית. המפגש האחרון בין מג'יק ובירד בגמר היה בעונת 1986/87, אז הסקיי-הוק של כוכב הלייקרס, שניצח את משחק מספר 4, סימל את הסדרה כולה. זה נגמר ב-2:4 לאל.איי ומג'יק עלה ל-1:2 במפגשים בגמר מול בירד, שמעולם לא שב למעמד.
כשהם הגיעו לליגה, היא הייתה במשבר עמוק: הרייטינג היה בשפל, סמים היו בכל מקום ופשיטת רגל איימה על המשך קיומה. "אני יכול להבין למה אוהדים לא אוהבים לצפות בכדורסל מקצועני. גם אני לא צופה, זה לא מרגש", אמר בירד בראיון לספורטס אילוסטרייטד מעט לפני פתיחת עונת הרוקי שלו.
"כל האנשים שאני מדבר איתם בלוס אנג'לס אומרםי לי שאין יותר מדי עניין בלייקרס או ב-NBA". הדובר הוא ג'רי ווסט, מאמן הלייקרס דאז שצוטט בכתבה שפורסמה בפברואר 1979, מעט לפני כניסתם לליגה של שתי האגדות. הפעם הראשונה שבירד הגיע לאל.איי למפגש בכורה מול מג'יק הייתה חגיגית במיוחד בעיר - הלייקרס מכרו את כל הכרטיסים למשחק שלהם לראשונה מזה 21 חודשים, וזה למרות שבאותה תקופה הייתה רק קבוצה אחת בלוס אנג'לס ובסגל שלה היה את מי שנחשב לשחקן הטוב בליגה - קארים עבדול ג'באר.
"כל שנה שהיה יוצא לוח המשחקים, הייתי מסמן בעיגול את כל המפגשים מול בוסטון", מג'יק אמר בראיון לפני מספר שנים. היריבות הזו הצילה את הליגה וביחד עם קומישינר מבטיח (דייויד סטרן) וסופרסטאר בהתהוות (ג'ורדן), ה-NBA קם מהקרשים ונסק למקומות שטרם נראו. קשה לחשוב על צמד אחר שהלך יד ביד ממש מראשית הקריירה ועד סופה, רומן שהחל עם יריבות עזה ונגמר בשיתוף פעולה מרגש במשחקים האולימפיים, בהם השניים שימשו כקפטנים משותפים.
לכן זה גם לא מפתיע שב-1992 בירד דיבר בטקס הפרידה ממג'יק. שנה לאחר מכן, כשהגיע תורו של בירד להיפרד מה-NBA, הם התחלפו בתפקידים ומג'יק כינה אותו "חבר לנצח". ב-2002 מג'יק נכנס להיכל התהילה של הכדורסל ומי אם לא בירד, חברו הטוב, היה האיש שהציג אותו: "רציתי לתת נאום מרגש מהלב, אבל הוא שבר לי אותו כל כך הרבה פעמים".
לפנייה לכתב/ת 
