עבור רות כהן זה היה חלום ילדות שהתגשם. מטרה שהציבה לעצמה — לנצח בחידון התנ"ך העולמי לנוער. וביום העצמאות היעד נכבש. רות הפכה לכלת התנ"ך וניפצה עוד מחסום — היא הנערה הראשונה זה עשור שזוכה בתואר. קדמו לרגע המרגש שעות על גבי שעות של לימוד מפרך. גם העובדה שבגלל הקורונה נאלצה לקחת הפסקה מספסל הלימודים באולפנת בהר"ן בגדרה — לא עצרה אותה. כשילדים בגילה ישנו או גלשו במחשב — רות חקרה ולמדה כל פסיק ואות בתנ"ך.
לפני החידון רות בת ה־16 הייתה במתח עצום. בלילה לפני היא בקושי הצליחה להירדם מרוב לחץ וכאבי בטן. "לא ישנתי כל הלילה", היא מודה. "לפני התחרות כינסו את כל המתמודדים, הרגיעו אותנו והסבירו מה הולך לקרות. אבל הייתי עדיין לחוצה. הייתי כל הזמן עם ספר התנ"ך, לא עזבתי אותו עד הרגע שממש היינו חייבים בגלל שהתחילה התחרות".
מאז הזכייה הרבה שואלים אותה אם מרגש אותה במיוחד שזכתה כנערה שניצחה את כל הבנים שהתמודדו מולה. "ברור שזה ערך", היא אומרת. "זה לא קורה הרבה שזוכה כלה, אבל בסוף לא משנה מאיפה את באה, פעם אפילו זכה עיוור בתחרות. אם את לומדת, אין שום דבר שיעצור אותך. אני נותנת כדוגמה את רות המואבייה, שהלכה בלילה אל הגורן, בשקט. את הדבר הכי גדול היא עשתה בשקט. ממנה יצאה מלכות ישראל. למדתי ממנה לעשות את הדברים בשקט".
"מבחינתנו", מוסיפה האם הגאה, חני, "זה לא משנה אם הזוכה הוא חתן או כלה, זה תלוי בהתמסרות ללמידה. רות החליטה שזה מה שהיא רוצה להשיג, והיא סללה את הדרך שלה לשם".
ורות אכן סללה את הדרך בהתמדה, בחריצות, בעקשנות ובעיקר באמונה. "אני מתכוננת לרגע הזה כבר שנתיים, מכיתה ט'", היא מספרת. "השנה שמתי את הכל בצד והשקעתי רק בזה. בשבוע האחרון כיביתי את הטלפון ועד יום החידון לא פתחתי אותו. עשיתי לעצמי סגר. לא יצאתי מהחדר, למדתי כל היום. האחים שלי הביאו לי את האוכל לחדר. גם כשהייתי אוכלת, הייתי עם שעון, הקצבתי לעצמי כמה דקות לאכול ואז חזרתי ללמוד. ממש כיוונתי את הזמן".
איך נולד החלום לזכות בחידון?
"תמיד ראיתי את החידון כילדה קטנה, ותמיד רציתי להשתתף ולזכות בו אבל חששתי שאין לי סיכוי, חשבתי שהילדים שזוכים הם גדולים וחכמים יותר ממני. אבל כשהייתי בכיתה ט' ראיתי שני ילדים מי"א שזכו במקומות הראשון והשני, ואמרתי לעצמי 'זה אפשרי'. התחלתי ללמוד תנ"ך בכזאת התמדה כדי לנצח בחידון, אחר כך זה פשוט ריתק אותי ולא יכולתי להפסיק. דיברתי עם הרבה חתנים וכלות משנים קודמות. אחרי החידון הם חזרו לשגרה. אני לא רואה את עצמי מפסיקה ללמוד תנ"ך. התנ"ך הוא דרך חיים, הוא לא רק ספר".
מה את לוקחת מהתנ"ך?
"הכל. תמיד אומרים לי, 'תבחרי ספר שאת אוהבת'. אני מרגישה שזה כמו להגיד לאמא לבחור איזה ילד היא הכי אוהבת. כל ספר נותן לי משהו אחר. אם זה מנהיגים שמראים לי איך להוביל, אם זו רות המואבייה שנקראתי על שמה, שעזבה הכל בשביל משהו שהיא מאמינה בו".
נותרו לה עוד הרבה תוכניות לעתיד. "אני לא אדם שאוהב לנוח, חשוב לי עכשיו לסיים את הבגרויות בצורה הכי טובה שאני יכולה. לפני שהתחלתי ללמוד תנ"ך בער בי להיות רופאה. זה עדיין בוער בי, אבל גם המקום של התנ"ך בחיים שלי גדל. התנ"ך מחזק אותי גם בהתמודדות עם הקורונה. ברור שהתקופה הזו הזויה, לא הכרנו כזאת מגפה, אבל רואים שהכל כתוב מראש, וזה מדהים לקרוא את זה. הכל נמצא שם בתנ"ך, הנביאים מדברים על מגפה בלי סוף, זה אחד הסמלים היותר גדולים לגאולה. הסוף יהיה סוף של אחדות ושלום, והחידון היה בסימן של ערבות הדדית. הכל מתלכד".
הקורונה הפכה את חידון התנ"ך המסורתי שמתקיים זו השנה ה־57 עם מתמודדים מכל העולם — למחזה יוצא דופן. חידון ללא קהל, כשאפילו המתחרים מהתפוצות מתמודדים מחו"ל באמצעות זום או ניידות שידור. עבור כהן, זו דווקא הייתה הקלה. הקורונה איפשרה לה להסתגר בחדר ולהקדיש כל דקה פנויה ללימודים, ולהתחרות בצנעה, ללא צופים ועם הרבה פחות מתח באולפן. רות העפילה לשלב הגמר לצד משה גלידאי לשלב שאלות בזק לסירוגין. בשלב מסוים גלידאי היה זה שהוביל, ונחשב לפייבוריט, אך רות לא נתנה לרוחה להישבר. היא השיבה בריכוז עד שעקפה את גלידאי ממש ברגע האחרון וזכתה בתואר כלת התנ"ך.
בבית משפחה כהן זאת מסורת ארוכת שנים לראות יחד מדי שנה את החידון. "בשנים האחרונות רות 'סחבה' אותנו", מספרת אמה, "היא תמיד השיגה כרטיסים וחיברה את כל המשפחה לחידוני התנ"ך".
לרוב זוכים חתנים ולא כלות.
"רות סיפרה לי לפני התחרות שהפעם האחרונה שזכתה כלה הייתה לפני עשור. מבחינתנו זה לא משנה אם זה חתן או כלה, זה יצא ככה, זה תלוי בעיקר בהתמסרות ללמידה. רות החליטה שזה מה שהיא רוצה להשיג והיא סללה את הדרך שלה לשם. אני גאה בה מאוד, זו גאווה מיוחדת להיות כלת תנ"ך. זו גאווה וקידוש השם יחד. זה מאד מרגש. ביישוב הייתה לנו קבלת פנים מדהימה. לפני כל חידון וכל שלב היא נורא התרגשה והתפללה להצליח. אנחנו ניסינו לתת לה את המקום ללמידה וברוך השם היא הצליחה".
זו השנה השלישית של רות באולפנה בגדרה. "היא מאוד צנועה בהליכותיה, מוכשרת מאוד ועושה הכל בשקט. לא שומעים אותה כשלא צריך", מעיד עליה הרב משה נוימן, מנהל האולפנה. "היא ילדה חברותית, אהובה בין הבנות, עוזרת לאחרות ומוכשרת מאוד, לא רק בתנ"ך, גם במתמטיקה וכימיה. היא ילדה של עמל ועבודה".
באולפנת בהר"ן התרגשו מאוד עם הזכייה. "יש לנו מסורת באולפנה, בכל שנה נוצרת קבוצה של בנות מכיתות ט' עד י"ב, שאנחנו מזמנים אותן אחרי החגים ומאפשרים לכל מי שרוצה ללמוד לחידון להירשם", מספר הרב נוימן. "חשוב לומר, מצד אחד הזכייה היא באמת של רות, זה לא אנחנו, כי בקיאות זה משהו שמגיע מהבן אדם עצמו. מצד שני, אנחנו תומכים בהן מאוד. דבר מאוד מעניין הוא שב־13 השנים האחרונות, רות היא הבת הרביעית אצלנו שהיא או כלת התנ"ך או הסגנית. האולפנה שלנו זה בית ספר לבנות איכותיות מכל הארץ, ואנחנו פועלים בדרך מיוחדת ומאפשרים לבנות להוציא מעצמן את המיטב".
רות, הבכורה מבין שבעה ילדים, מתגוררת במרכז שפירא. ישוב דתי סמוך לקריית־מלאכי. הוריה אנשי חינוך, שעובדים מהבית ומתמרנים כמו כולם, בין העבודה לבין הילדים. אמה, יועצת חינוכית בבית ספר מקיף עמית באשדוד, ואביה, מנהל בית ספר "שחר" באשדוד. בתחילה אישרו לכל מתמודד להזמין אדם אחד לאולפן, אך בדקה ה־90 אישרו לשני ההורים להגיע ולהיות יחד עם רות ברגעים המותחים לאורך התחרות וברגע הזכייה המרגש. "רות תמיד אהבה ללמוד תנ"ך", מספרת אמה, "היא תמיד אהבה חידונים, חידות ואתגרים. גם ביסודי היא השתתפה בחידוני תנ"ך של בית הספר. האהבה הלכה והתפתחה לחלום להתחרות בחידון התנ"ך העולמי".
גם ראש המועצה האזורית שפיר, אדיר נעמן, מצטרף לחגיגה. "תושבי המועצה כולה ישבו ביום העצמאות מול מסך הטלוויזיה ובירכו על חוכמתה הרבה של רות. להוריה אמרתי שהפירות מעידים על השורשים הטבולים במעיינות של תורה. שמחתי גם לבשר לרב חיים דרוקמן על כלת התנ"ך החדשה שלנו. הרב התרגש מאוד, שמח, קם ממקומו ואמר שזו מתנת החג שלו. הבטחתי לרות לעשות הכל על מנת לספק לה עתיד מובטח בכל מקום שתחפוץ. נעזור לה כדי שתוכל להגיע לעוד הישגים פורצי דרך".
