הסיזיפוס של הפוטבול: סיפורה של באפלו בילס
בין 1991 ל-1994 היא הגיעה ארבע פעמים ברציפות לסופרבול - והפסידה בכל אחד מהמשחקים. למרות הלוזריות שהפגינה שעלתה לאמריקאים על העצבים, באפלו נכנסה להיסטוריה והפכה עם השנים לסמל של עקשנות ספורטיבית. קומדיה של טעויות, פרויקט מיוחד
עוד כתבות בפרויקט:
הטעות של וירובניק בגמר גביע אירופה
הטעות שגרמה ללברון ג'יימס להשתגע
נגיחת הפרידה של זידאן מהכדורגל
הפאשלה הגדולה ביותר בתולדות כדורסל המכללות
הטעות ששינתה את פיפ"א: השער הפסול של למפארד
"נואשים לסנטר": הקבוצה שלא בחרה את ג'ורדן בדראפט
ההפסדים הרצופים של הבילס עלו לאמריקאים על העצבים בזמן שקרו. תדמית הסינדרלה מהעיר הקטנה והקפואה עברה את שעת חצות. לאחר המשחק הראשון, כל הופעה של הבילס הפכה לפארסה של איבודי כדורים. היא הפכה את המשחק הכי נצפה בספורט למשחק שהסוף שלו ידוע מראש. היא מיצתה את עצמה. אף אחד כבר לא רצה לראות אותה. אבל ממרחק הזמן, באפלו לימדה את אמריקה ואת עולם הספורט משהו על ספורטיביות. וינס לומברדי לימד את אמריקה שניצחון הוא לא הדבר החשוב ביותר, הוא הדבר היחיד. באפלו בילס לימדה את אמריקה שספורט, כמו החיים, הוא גם היכולת לקום מנפילה חזקה, לא להתייאש, לצעוד באותה דרך, להצליח שוב, ושוב, ושוב. הם הפכו לגרסת הפוטבול של סיזיפוס.
הניסיון הבלתי פוסק של באפלו, האומץ של עיר קטנה לקרוא תיגר על דאלאס, וושינגטון וניו יורק, הכניס את באפלו להיסטוריה. היא הפכה את האמירה על כך שמנצחים כותבים את ההיסטוריה ולא המפסידים. ההחמצה שלה בסופרבול הראשון זכורה הרבה יותר מהניצחון של יריבתה. הרבה יותר אנשים זוכרים שבעונת 1991/92 באפלו שיחקה בגמר ולא מול מי היא שיחקה. הסופרבול השלישי בכלל זכור בגלל הרואיקה של שחקן באפלו דן ביבי ברגעים המסיימים והלא חשובים של המשחק.
מצד שני, אלוהי הספורט הוא לא מלאך רחמן במיוחד, במיוחד לא למי שקיבלה ארבע הזדמנויות. בין 2000 ל-2017 באפלו אפילו לא הצליחה להגיע לפלייאוף. למעשה היא הייתה קבוצת הספורט האחרונה בין כל ענפי הספורט המקצועניים בצפון אמריקה שהגיעה לפלייאוף במאה הנוכחית. דווקא הכישלון הזה האיר באור זהב את ההצלחות של באפלו בשנות התשעים והבהיר עד כמה היה ההישג שלה נדיר.
בין וויטני יוסטון ומסוקי קרב
הכל התחיל בוויטני יוסטון. סופרבול 25 בין באפלו בילס לניו יורק ג'איינטס נערך בסוף ינואר 1991. מי שראה אותו בישראל, בוודאי עשה זאת כשקופסת מסיכת הגז צמודה אליו. אלה היו ימי מלחמת המפרץ הראשונה של הנשיא בוש הראשון. מופע המחצית לא שודר על ידי רשת ABC, ותחתיו שידרה הרשת דיווחים על המבצע. וויטני יוסטון נבחרה לשיר את ההמנון, והיא העיפה את האצטדיון בטמפה. יוסטון, אוהדת ג'איינטס אדוקה, הסתכלה לשחקנים של ניו יורק בעיניים בכל מהלך השירה, בעיקר ברגעי השיא של ההמנון וברגע שבו חלף להק מטוסי קרב מעל האצטדיון.
שתי הקבוצות הגיעו עם מאזן דומה, אבל ממקומות אחרים. באפלו השיגה את מספר הנקודות הרב ביותר בעונה הרגילה. ניו יורק איפשרה ליריבותיה את מספר הנקודות הנמוך ביותר. ביל פרסלס, המאמן האגדי של ניו יורק, הבהיר במהלך כל השבוע שהוא לא יודע איך לעצור את ההתקפה של באפלו. הוא הניח את מבטחו במתאם ההגנה שלו, בחור די צעיר ועדיין לא מוכר בשם ביל בליצ'יק. ניו יורק הפתיעה את באפלו בהגנה ושלטה בשעון המשחק. כשנותרו 8 שניות לסיום ניו יורק הובילה 19:20, באפלו הגיעה לקו 29 היארד של ניו יורק. מארב לוי, המאמן של הבילס, קרא לסקוט נורווד כדי שינסה בעיטה מ-47 יארד.
ג'ים קלי ושחקני ההתקפה שלו החזיקו ידיים על קווי האורך. אחריהם כיסו את עיניהם או הביטה מטה, לא יכלו לשאת את המתח. הכל תקתק כמו שצריך: הסנטר מסר במדויק, התופס הניח את הכדור כמו באלפי הפעמים באימונים ובמשחקים. קלי זכר במעומעם, שנים לאחר מכן, שמסוקי קרב ריחפו מעל האצטדיון, מדחפיהם מפיחים רוח משונה. נורווד ניגש לכדור ובעט אותו. יארד אחד ימינה מדי.
שנה לאחר מכן, באפלו הפסידה לוושינגטון 37:24 בסופרבול. באפלו הגיעה למשחק עם מאזן דומה לשנה הקודמת, ההתקפה שלה שוב היתה מדורגת בעלית של הליגה, אבל ההגנה שלה הייתה אחת הגרועות בליגה באותה שנה, ובאפלו שוב למדה שבפלייאוף, בייחוד בסופרבול, מנצחות ההגנות. לוושינגטון הייתה התקפה שהשיגה הכי הרבה נקודות והגנה שהיתה שנייה בליגה בספיגת נקודות.
עוד שתי עובדות עבדו נגד באפלו: גם נגד וושינגטון הקוורטרבק הנגדי (מרק ריפין, בדומה לג'ף הוסטטלר מניו יורק שנה לפני כן) תפס את משחק חייו. ושוב התברר לבאפלו כמה קריטי מזג האוויר לסגנון המשחק שלה. סגנון משחק מהיר שלא נותן ליריבה זמן לחשוב או להתארגן. המשחק נגד וושינגטון אמנם נערך במינסוטה, אבל באצטדיון מקורה, בתנאים שמאפשרים היערכויות נגד הרבה יותר מהירות בהגנה (אין גשם או שלג בעיניים, שחקנים לא רצים להתכסות בשמיכות ברגע שהם לא על המגרש).
זה התחיל רע: באפלו בעטה את הכדור הראשון לפני שהשופטים שרקו לפתיחת המשחק, תורמן תומאס, הרץ האחורי ושחקן העונה בעונה הרגילה, לא שיחק בשני המהלכים הראשונים של הקבוצה מפני שאיבד את הקסדה שלו, באפלו לא השיגה נקודה ברבע הראשון. וזה רק הלך ונעשה גרוע. קלי הופל ארבע פעמים, ונחטף עוד ארבע פעמים. ופתאום האוהדים של באפלו והשחקנים שלה הבינו שזה הכי קרוב שהם אי פעם יגיעו לגביע הקדוש.
הפסד ידוע מראש
בשני הסופרבולים הבאים באפלו הגיעה כסטטיסטית. בשתי הפעמים היא שיחקה נגד השושלת האגדית של דאלאס קאובויס בכיכובם של טרוי אייקמן, מייקל ארווין ואמט סמית'. במפגש הראשון באפלו הושפלה 52:17. המשחק הזה זכור בעיקר בגלל הופעת המחצית של מייקל ג'קסון ובגלל אירוע שהתרחש ברבע האחרון כשהתוצאה כבר היתה גמורה: באפלו איבדה עוד כדור, ליאון לט, שחקן ההגנה כבד המשקל של דאלאס, תפס את הכדור ועשה ספרינט לעבר הטאצ'דאון. יארדים ספורים לפני, לט הוריד את הכדור לאיזור המותן והחל לחגוג.
דן ביבי, התופס של באפלו, רץ מסוף העולם, והצליח להוציא את הכדור מהידיים של לט ולגרום לאיבוד כדור. האירוע קשר את לט וביבי ביחד, הוא גרם לאיומים רבים על חייו של לט ממהמרים, וביבי הפך לנער פוסטר של באפלו: התוצאה הייתה הרבה פחות חשובה מהניסיון, מהדרך.
באפלו הפסידה גם בשנה הבאה, שוב לדאלאס, למרות שהובילה במחצית. האוהדים שלה הגיעו למשחק כשהם מתנצלים על כך שקבוצתם שוב הגיעה לגמר ושוב תקלקל את החגיגה לאמריקה. באפלו בילס הפסידה והפסידה והפסידה והפסידה, אבל בלי ההפסדים הללו, המורשת שלה היתה נשארת משהו אחר - המקום ששיחק פעם אחד בשם או.ג'יי סימפסון.
לפנייה לכתב/ת 
