ממחלקות הקורונה לספסל הלימודים

סהר כהנא, תלמיד כיתה ג' מאזור, היה הילד הראשון הצעיר ביותר שחלה בקורונה, חולה מספר 66. במשך ארבעה שבועות הוא היה עם הנגיף. שבועיים באשפוז בבית החולים שיבא תל השומר ושבועיים באשפוז ביתי. אבל אף על פי שהבריא והוא יכול לחזור עם חבריו לספסל הלימודים - סהר יישאר בבית.

"אני מתגעגע לחברים אבל אני ממש לא רוצה לחלות שוב", הוא אומר. "היה לי קשה כל הזמן שהייתי חולה, בגלל שלא יצאתי מהבית. לא פגשתי את החברים ואת המשפחה. אז אני לא חוזר לבית הספר כי עברתי את זה פעם אחת, ולא בטוח שיש לי נוגדנים. גם ידוע שהווירוס יכול לשנות צורה ואני ממש לא רוצה לחלות שוב. אני מתגעגע לבית הספר, לחברים אבל אין ברירה, עד שלא יחליטו שחוזרים לשגרה מלאה אני אמשיך ללמוד מהבית".

שאר החברים שלך חוזרים ללימודים?

 "לא כולם. יש לי עוד חברים שההורים שלהם חוששים. אני מדבר עם החברים כל יום בטלפון ולפעמים אנחנו משחקים יחד במשחקי טלפון ומדברים בווידיאו".

סהר כהנא ואמו. "מתגעגע לבית הספר"(צילום: יאיר שגיא)

מאז שהחלו הדיבורים על חזרה איטית לשגרה, התלבטה איילת כהנא - אמו של סהר - מה הנכון ביותר עבור המשפחה. "הייתה לנו התלבטות אם לשלוח את סהר ואת אחותו הגדולה שלומדת בכיתה י"א לבית הספר, אבל אחרי ששמענו בחדשות את פרופ' גבי ברבש אומר שאם הוא היה אב לילד בכיתה א' עד ג' הוא לא היה שולח - החלטנו להמשיך להשאיר את הילדים בבית", היא אומרת.

"אני לא מחזירה את הילדים ללימודים. חד־משמעית. הם ילמדו בקבוצה של 15 תלמידים בכיתה, כשכל פעם נכנסת מורה אחרת, שיושבת בישיבה עם מורות אחרות. בכיתה אומרים להם להיות בלי מסכה, בהפסקה עם מסכה. מי מנקה אחרי כל ילד בשירותים? האם כל הילדים שוטפים ידיים? למעלה מחודשיים אני, בעלי ושלושת הילדים בסגר בבית, שנינו בעלי עסק ולא חזרנו לעבודה. אנחנו שומרים כל כך הרבה זמן, אין לי רצון לשלוח את הילדים לקו האש".

מבחינתך זה קו האש?

"ממש כך. הבת הגדולה אמורה לחזור ללימודים בגלל הבגרויות, אבל לא נותנים לנו תחושת ביטחון. אומרים לנו, ההורים, שזו לא חובה. כלומר, האחריות עלינו. כבר חודשיים אני שומרת על הגוזלים שלי בבית, אז עכשיו אשלח אותם? העסק שלנו קשור לענף הבנייה, ענף חיוני. שנינו עובדים עם מחשבים מהבית, לא מגיעים למשרד, אנחנו עדיין מפחדים. אין מחקר ודאי שאומר שילד לא יכול להדביק, וגם אין לי חותמת שאם הוא החלים הוא לא יכול להידבק שוב".

איך סהר נדבק?

"הוא נסע לסופר־קלאסיקו במדריד, כשעוד לא הייתה אזהרה. רק יומיים אחרי שהוא חזר יצאה הנחיה שייכנסו לבידוד. ביומיים האלה הוא פגש מאות אנשים. הוא היה בבית הספר, בשני חוגים, ונפגש עם ילדים אחר הצהריים. תודה לאל, הוא לא הדביק אף אחד, גם לא על הטיסה.

"חמישה ימים אחרי שנכנס לבידוד הוא העלה חום. זה עורר את החשד שלנו. יומיים לאחר מכן הגיע צוות של מד"א וביצעו בדיקת קורונה. אחרי 24 שעות קיבלנו את התשובה. היה שבוע שבו הוא היה נורא חלש עם כאבי שרירים. הוא היה יוצא מהחדר לשחק עם כדור ומיד אמר שאין לו כוח. אבל שלושה שבועות הוא היה א־סימפטומטי. כלומר, גם עכשיו, הורה יכול לשלוח את הילד שלו עם הצהרת בריאות שאין לו חום והוא לא משתעל ועדיין הוא יכול להיות חולה ולהדביק.

"יש לי ילד בבית שיכולתי במשך שלושה שבועות לשלוח אותו לבית הספר בלי סימפטומים והוא היה נושא את הנגיף. אנחנו לא יודעים בוודאות שילדים לא מדביקים. יש לנו מורים בבית הספר בקבוצת סיכון, זה נשמע לי ממש הזוי לשלוח אותם".

"רוצים כבר לחזור לשגרה"

מאות אלפי תלמידים חזרו אתמול (א') לבתי הספר ברחבי הארץ, לאחר שביום שישי החליטה הממשלה על חזרה הדרגתית של מערכת החינוך במסגרת הגבלות הקורונה. בהמשך השבוע צפויים לשוב אלפים נוספים בערים שהחליטו לא להחזיר את התלמידים אתמול, וסך הכל מדובר בחזרתם של כ-500 אלף תלמידי כיתות א'-ג' ועוד 200 אלף תלמידי י"א-י"ב.

מורים ומנהלים קיבלו את פניהם של התלמידים וההורים בשערי בתי הספר, מדדו חום ומילאו שאלוני בריאות. אך פעולות אלה, לצד נתוני ההדבקה המעודדים של הימים האחרונים, לא הפיגו את החששות של ההורים וילדיהם. גם לא בקרב התלמידים שחלו כבר בקורונה, ואמורים לחזור לשגרה אחרי שהבריאו.

קראו עוד:

"כשהודיעו לי שאני מפוטרת - הגשמתי חלום"

חזרה ללימודים: פתרון נכון או טעות גדולה?

מתוך השעמום - אמא ובת בפרויקט יצירתי

סהר בן התשע לא הלך לבית הספר שלו באזור. וכך גם אחותו שלומדת בחולון. "גם את הבת הגדולה שלי לא אשלח", אומרת איילת כהנא. "היא תלמד בבית כמו שלמדה עד עכשיו בלמידה מרחוק. זה לא הכי כיף, וזה דורש יותר מאיתנו, ההורים. אבל אין מה לעשות, צריך להגן עליהם וזה התפקיד שלנו.

"לדעתי זה מוקדם מדי. ראינו גם שבמדינות אחרות יש גל שני. לא מתאים לנו להיות שם. חווינו ארבעה שבועות מאוד קשים, לפני כן חמישה ימים של בידוד עד שהקורונה התפרצה, חודשיים שאנחנו לא יוצאים מפתח הבית. את כל החגים חגגנו במשפחה הגרעינית. אנחנו מעדיפים להמשיך ולחכות", אומרת איילת.

צור איגרא, בן 18, תלמיד כיתה י"ב בישיבה תיכונית מצפה רמון, חלה ב־25.3 בקורונה. אבל בניגוד לילדי משפחת כהנא הוא בהחלט מתכוון לחזור ללימודים. למעשה, הוא לא יכול לחכות יותר. "אני חולה מספר 2,341. בסביבות פורים היינו בירושלים, כל המשפחה, וכנראה נחשפנו לאדם חולה. יצאנו משם שבעה חולים", איגרא מספר.

צור איגרא. "רוצה לסיים את הבגרויות"(צילום: אלבום פרטי)

"אחרי שלושה ימים כבר התחלתי להרגיש לא טוב, אבל בשלב הזה לא חשבתי שזה קורונה. כולנו היינו חולים אבל אף אחד לא העלה על דעתו שזה יכול להיות הכיוון. סבא וסבתא היו הראשונים שממש הרגישו לא טוב ונבדקו. כשהתגלה שהם חולים, כל מי שהרגיש לא טוב במשפחה הלך להיבדק. שבוע וחצי אחרי המסיבה גיליתי שגם אני עם קורונה. בשלב הזה לא הצלחתי לאכול כלום, כאבו לי מאוד הגרון והראש. איבדתי את חוש הטעם והריח".

למרות שאתה צעיר זה תקף אותך חזק?

"זה היה הלם. היו אז בסביבות 2,300 חולים. לא היה לי מושג ולכן המשכתי להסתובב. כשגיליתי שאני חולה ושהכנסתי הרבה אנשים לבידוד - המצפון ייסר אותי. מצד שני היו לי אלפי הודעות ושיחות והרגשתי שכולם דואגים לי. התקשרו אליי המון אנשים. פיזית הרגשתי גמור, אבל התמיכה מסביב עזרה לי ממש נפשית. ביומיים הראשונים נשארתי בבית. לאחר מכן, כל מי שחלה במשפחה עבר לסבא וסבתא. זה עזר מאוד שהיינו יחד".

כעבור שלושה שבועות צור החלים. עכשיו הוא מחכה בקוצר רוח לחזור ללימודים. "הפסקנו ללמוד בהפתעה", הוא אומר. "אני בסוף שמינית, רוצה לסיים את הבגרויות וגם לסיים את השנה כמו שצריך עם החברים. פרק הלימודים עומד להיגמר, ואני רוצה לסיים את זה בטוב. כל החברים רוצים כבר להיפגש. אצלנו יחזרו ללמוד בסוף השבוע או בתחילת השבוע הבא".

אתה לא חושש אפילו קצת לחזור?

"אין ספק שאני מפחד קצת להידבק שוב. אבל אני מאמין שזה לא יקרה. אני כבר ממש מחכה לחזור. די, מיציתי. לא הצלחתי ללמוד מרחוק, לא הצלחתי להתרכז בשיעורי הזום".

גם אוריה בן־עזרא בת השבע החלימה וצפויה להגיע לבית הספר אומץ בנוף־הגליל ולהצטרף לחברותיה לכיתה. הלימודים אמנם התחילו אתמול, אבל אוריה לא חשה בטוב ולכן תגיע לבית הספר היום. "אני מאוד מתרגשת לחזור ללימודים", היא מספרת, "חודש וחצי לא למדתי, ואני מאוד אוהבת ללמוד. הייתי חודש שלם בבידוד בבית בגלל הקורונה, לא פגשתי אף חברה.

"כל החברות שלי יודעות שהייתה לי קורונה ולכן הייתי חודש בבידוד ביתי. אני מאוד אוהבת ללמוד אמנות, ואנו עושות כל מיני פסלים בזכוכית. היה לי מאוד קשה בבית, למרות שיש לי עוד עשרה אחים, היה לי ממש משעמם, אני שמחה לחזור ללימודים".

אוריה בן־עזרא ובני משפחתה. "שמחה לחזור ללימודים"(צילום: אלבום פרטי)

לא ידוע אם מחוסנים

יותר מ־16 אלף ישראלים אובחנו כחולי קורונה, מאז שהמחלה נכנסה לראשונה בשערי נתב"ג. 9,634 החלימו, ונכון להיום קיימים בארץ 6,329 חולים. שיעור הילדים ובני הנוער בין כלל החולים עומד על כ־20 אחוז - 6.2 אחוזים (998 חולים) בגילי 0־9; ו־14.5 אחוזים (2,347 חולים) בגילי 10־19. חזרתם של הילדים שחלו בקורונה והבריאו מעלה את שאלת השאלות: האם הם פיתחו נוגדנים למחלה, ולמעשה הם מחוסנים מפני הדבקה נוספת?

"אנחנו מאמינים שאדם שסיים את המחלה ופיתח נוגדנים הוא מוגן, אבל עוד אין לנו מספיק עדויות לכך. לא עבר מספיק זמן", אומרת ד"ר גליה ברקאי, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בילדים בבית החולים שיבא. "בהתחלה אמרו בסין שמי שהיה חולה, לא נדבק שנית. לאחר מכן היו דיווחים שכן הייתה הדבקה חוזרת. השאלה היא לכמה זמן הנוגדנים מחזיקים. יש מחלות שבהן הנוגדנים מחזיקים לכל החיים, כמו בחצבת. לעומת זאת יש מחלות שרמת הנוגדנים הולכת ויורדת עם הזמן, כמו בשעלת. בקורונה אנחנו עוד לא יודעים אם הנוגדנים נשארים לזמן ממושך".

פרופ' ברבש טען שאת ילדיו לא היה שולח כעת לבית הספר, והצליח לשכנע גם אמא לילד שחלה בקורונה והבריא.

"אני לא מסכימה. אני הייתי שולחת את שלי. אני מבינה את החשש, וראיתי דיווח שבמדינות שהחזירו את הילדים לבית הספר ראו עלייה במקרי הקורונה. האם הילדים הם אלה שהדביקו או שזה הסגר שהתרופף?

"אני חושבת שחייבים להחזיר את הילדים בהדרגה ותוך ניטור צמוד. הסיבה הראשונה היא שהם לא מאוד מידבקים, והשנייה היא שלא ניתן להחזיר את המשק בלי לפתוח את מערכת החינוך. יש הרבה דברים שנפגעים כשהילדים לא מקיימים שגרת לימודים. לא צריך להחזיר בבת אחת אלא להקפיד לעשות זאת בצורה מדורגת, עם קבוצות קטנות, תוך הקפדה על היגיינה. וכמובן - להקפיד לא לשלוח ילדים חולים".

הזהירות שנוקטים מקבלי ההחלטות במערכת הבריאות מספיקה לאגם סיטון, תלמיד כיתה ט' מהיישוב אירוס, כדי שיוכל לחזור להיפגש עם חבריו לספסל הלימודים. סיטון היה בין הראשונים שחלו בקורונה בישראל. חולה מס' 13 שנדבק כשסייע לשכנו בחנות המשחקים "הפיראט האדום".

אגם סיטון(צילום: אלבום פרטי)

"בהתחלה זה היה מפחיד, כשרק קיבלתי את התשובה החיובית", אומר סיטון עכשיו אחרי שהבריא. "לא הבנתי מה קורה. אחרי כמה דקות זה עבר לי; עברתי לבית החולים שיבא, הייתי שם עם השכנים שלי, מנהל הפיראט ואשתו. שיחקנו קלפים, ראינו יחד טלוויזיה והרגשנו יחסית טוב".

אתה לא מפחד להידבק שוב? 

"לא באמת. זה לא היה כזה מפחיד. די, אני מחכה לבית ספר. מתגעגע לחברים ולשגרה".