בישראל, עדיף להיות חולה קורונה ולא מובטל

כשהיא רוצה, המדינה יודעת לעצור מלכת, לכנס את מיטב המוחות ולכופף מוסכמות בינלאומיות. כשהיא לא רוצה, היא מתעלמת מהמגפה הכלכלית

מרב בטיטופורסם: 04.05.20 , 12:02

שוק הכרמל סגור(צילום: רויטרס)

כשמדינת ישראל רוצה, היא יכולה. למלאכת שיטוח עקומת הקורונה היא גייסה את כל תותחיה הכבדים: המל"ל, המוסד, שב"כ והצבא - מיטב הבנים (ואף לא בת אחת לרפואה). המוחות והכוחות הוצבו בחזית המגפה ויכלו לה. מערכת הבריאות לא נותרה בודדה במערכה, ולראשונה מזה שנים באו לעזרתה האנשים החשובים באמת, אלו שמופקדים על הביטחון. נדמה כי מהרגע שמישהו שם למעלה זרק את שם הקוד "חירום", נפרץ הסכר התודעתי העתיק בין מגפה למלחמה, ונפתחה הדרך למדיניות ממשלתית בריאה המבקשת להעמיד את כל משאביה - עשרות מליארדים - להצלת האזרח.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הפתרונות היצירתיים שנתרמו על ידי כלל המערכות המשובחות הללו היו כנהרות צלולים על אדמה חרבה. אלו היו ימיה הקשים והיפים ביותר של מערכת הבריאות, שהצליחה להיות בשיאה ולתת את המקסימום ביום הדין שהנחיתה הקורונה ללא הודעה מוקדמת, בזכות סיוע אינטנסיבי חסר תקדים של הנכס האדיר ביותר של מדינת ישראל, הגביע הקדוש של 72 שנות ניסיון: מערכת הביטחון.

זה היה מפגש ענקים שסופו הזמני נראה כמו הצלחה לא קטנה, אמנם כזו שמדינאים נהנים לנופף בה גם בזמן שבנים קוברים את הוריהם, אבל בהחלט כזו שיש לשאוב ממנה ביטחון פנימי וקורת רוח.

אבל כשמדינת ישראל לא רוצה, היא פשוט לא רוצה. יתרה מזאת: נראה בימים האחרונים כי זוהי מדינה שעדיף להיות בה אזרח חולה קורונה מאשר אזרח מובטל. במקום להפיח רוח במפרשים החדשים הללו שנפרשו בידיים משותפות של כל חלקי החברה הישראלית, לנווט את הספינה לכיוון חדש שמוביל לחוף מבטחים, לגבש את הצוות החדש שנולד במהלך המלחמה, לגרום לו להישאר בכל מחיר על ההגה, ולרתום אותו למשימת היום שאחרי, העדיפה ההנהגה המקרטעת בישראל לחזור לענייניה הקודמים. מבחינתם, הסיפור נגמר. ההסתערות של יחידות העילית רשמה הצלחה מול המגפה, אפשר לפזר את הלוחמים ולהודות להם על שירותם.

נזקיה הכלכליים של הקורונה הם מגפה כלכלית-חברתית שתוצאותיה מורגשות היטב ועוד יורגשו בחודשים הקרובים: המדינה שידעה לעצור מלכת, להכניס יד לכיסה, לזמן את מיטב המוחות, להטיס מכונות הנשמה מעבר לים, למחול על כבודה בהסכמי סחר דחופים מול מדינות עוינות, לכופף מוסכמות בינלאומיות ולעגל פינות כדי להציל חיים, חייבת לפעול בדיוק כך גם ביום שאחרי.

משרד האוצר מעריך כי 400 אלף מתוך יותר מ-1.1 מיליון מובטלים כיום, לא יוחזרו לעבודה, אבל אינו יודע להעריך את כמות פשיטות הרגל הצפויות, גם לא את היקף הדיכאון והתחלואה שיגיעו כמו תסמינים של מחלה נעדרת כל חיסון. הביורוקרטיה עלולה להתברר כמו הנגיף המסוכן באמת בחודשים הקרובים, אבל הפעם גם הרופאים הטובים ביותר לא יצליחו להביס אותו.