קלי מגוניגל פותחת את ההרצאה המגה-פופולרית שלה ב-TED (מעל ל-23 מיליון צפיות לפי שעה) בהכאה על חטא. במשך שנים, כפסיכולוגית קלינית, היא הזהירה את המטופלים שלה מפני הסכנות הבריאותיות הכרוכות בלחץ – מצינון קל ועד למחלת לב.
כיום היא כבר לא תעז להגיד דבר כזה למטופל. להפך, מגוניגל מבקשת מאיתנו לחבק את הלחץ ולהפוך אותו לחבר שלנו.
- עוד כתבות פסיכולוגיה למנויים:איך להתמודד עם דחיינות
המפנה הגדול ביחס של מגוניגל ללחץ התרחש אחרי שנתקלה במחקר, שעל פיו רוב האנשים שמתו מלחץ היו כאלו שהאמינו שלחץ מסוכן לבריאות שלהם. אנשים שחוו לחץ כבד אבל לא האמינו שהוא מסוכן לבריאות, לא היו בסיכון גדול למות. על פי הערכת החוקרים, במשך שמונה שנים שבהם ניטרו נתוני מוות מתו 182 אלף איש - ולא מלחץ, אלא מהאמונה שלחץ פוגע בבריאות שלהם.
כולנו חווים לחץ ומכירים את התחושות הפיזיות הכרוכות בו. האצה של הדופק, נשימה הולכת וגוברת, הזעה. כל מה שמגוניגל מבקשת מכם לעשות הוא לשנות את היחס שלכם כלפי התחושות הללו, ולהפנים שאלו סימנים לכך שהגוף מכין את עצמו לאתגר הניצב מולו. במקום לשקוע ולחשוש לבריאותנו, עלינו להוקיר את המכונה המופלאה שנקראת גוף האדם - שמבצעת את הפעולות הנחוצות כדי לעזור לנו להתמודד עם האתגר.
הרבה לפני שמגוניגל לימדה את צופיה הרבים על הסגולות המופלאות של הלחץ, היה זה החוקר השווייצרי הנס סלייה שזיהה את הצד הפוזיטיבי של לחץ, וטבע את המונח לחץ חיובי. סלייה ביקש ב-1974 לחלק את הלחץ לשני סוגים: distress – לחץ (דחק) שלילי; ו-eustress – לחץ חיובי.
מהו בעצם אותו לחץ חיובי? "לחץ חיובי הוא לחץ שמדרבן לעשייה", מסביר אבי מורלוי, מאסטר NLP המעביר סדנאות על לחץ חיובי. "חלק מהסממנים שלו דומים לאלו של לחץ שלילי, כמו דופק גבוה למשל, אבל לצד זה גם מוטיבציה רבה ואפילו שמחה".
כדי להמחיש את ההבדלים בין לחץ חיובי לשלילי מבקש מאיתנו מורלוי לדמיין אריה רודף אחרי צבי. "האריה רוצה לאכול את הצבי, הוא רץ מהר כדי להשיג אותו, הוא מתרגש, הוא מתלהב – הוא נורא רוצה להשיג את הארוחה שלו. האריה חווה לחץ חיובי. הצבי לעומתו בורח, הוא במנוסה, מרגיש שכל העולם סוגר עליו – הצבי חווה לחץ שלילי".
"קח למשל ספורטאים, אם הם לא היו חווים לחץ של תחרות, אף אחד מהם לא היה באמת מתחרה, לא היה בזה שום טעם. הלחץ להיות במקום הראשון הוא זה שמייצר את התחרות – ולכן לחץ במידות קטנות בהחלט יכול להיות דרייב טוב שמניע אותנו", מסבירה הפסיכותרפיסטית ד"ר אירנה נתנאל.
השאלה המתבקשת, אם כך, היא איך להיות בפוזיציה של האריה ולא של הצבי. כיצד ליהנות מלחץ חיובי ולהשתמש בו לשיפור ביצועים, במקום לסבול מלחץ שלילי משתק? מגוניגל מדגישה כאמור את עניין המודעות: אם תזכירו לעצמכם שסממני הלחץ הם בסך הכול הדרך של הגוף שלכם להכין את עצמו להתמודדות עם אתגר, תדעו לחיות בשלום עם הלחץ ולהשתמש בו לשיפור ביצועים ולהשגת מטרות. "מודעות עצמית היא אכן הדבר הכי חשוב", מאשרת ד"ר נתנאל. "לכל אחד יש הסימנים שלו, שאיתם הוא יודע לזהות מצב של לחץ – ויש כמה דברים שיכולים לעזור במצבים האלו. שיח פנימי מחזק ומעודד למשל, תרגילים של הרפיית שרירים ונשימה, הכול במטרה להפוך את 'האנרגיה הגרעינית' הזו של הלחץ ל'חשמל' במקום ל'פצצה'".
מאפיין נוסף של לחץ חיובי המבדיל אותו מלחץ שלילי הוא מסגרת זמן מוגבלת: "כשהגוף מזהה בעיה או סכנה, הוא מגייס את כל הכוחות לטובתה", מסביר מורלוי. "אם הבעיה נפתרת בזמן מסוים אז הכול מצוין. הגוף ממשיך הלאה. אם הוא נתקע במצב הזה, אז לאורך הזמן המערכת החיסונית ושלל המערכות של הגוף עלולות להיפגע כי הגוף השתמש באנרגיה שלהן. לכן חשוב לייצר מסגרת זמן למצב של הלחץ. אם יש לנו משימה שמלחיצה אותנו, חשוב שנקבע לה דדליין – כי זה מה שיוצר את הלחץ החיובי, המוטיבציה להשלים את המשימה במסגרת הזמן שקבענו לעצמנו".
ד"ר נתנאל מסכימה, ואף מסבירה את העניין מבחינה ביולוגית: "לחץ מתמשך גורם להפרשת הורמונים של עוררות כמו אדרנלין וקורטיזול. אלו פוגעים בייצור של סרוטונין, שלו יש השפעה גדולה על מצב הרוח. לכן לחץ מתמשך עלול להוביל לדיכאון".
מסגרת זמן היא אכן דרך מצוינת ליצור לחץ חיובי, אבל לפעמים המציאות מורכבת יותר וכופה עלינו לחץ מתמשך. משבר הקורונה הוא דוגמה מצוינת. זה תקופה ארוכה שהציבור נאלץ להסתגר רוב היום בבית, רבים איבדו את מקור פרנסתם, אנשים חוששים לבריאותם – ואף אחד לא יודע מתי באמת הנגיף יחלוף, ואם צפוי גל שני של התפרצות.
במצב כזה מורלוי מייעץ לנו להיאחז בדברים שנמצאים בשליטתנו. אפשר לקחת לדוגמה את מגבלת היציאה מהבית לרדיוס של עד 100 מטר שנקבעה בזמנו. על המגבלה עצמה אין לנו שליטה, זוהי הנחיה שהטילה עלינו הממשלה. עם זאת, זה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על הליכה במשך שעה שנהגנו לבצע בשגרה. בתוך הרדיוס הזה של 100 מטר אנחנו יכולים ללכת במעגלים במשך שעה – על כך יש לנו שליטה.
זוהי כמובן דוגמה פעוטה, וישנם מקרים מורכבים יותר. מורלוי מביא כדוגמה מקעקע, אדם שעבודתו מבוססת על מגע סטרילי ועל שימוש במחטים. מן הסתם פרנסתו נפגעה קשה מאוד בתקופה הזו – והוא יהיה מהאחרונים שהממשלה תאשר להם חזרה לשגרה. האיסור לעבוד בתחום עיסוקו הרגיל נמצא מחוץ לשליטתו, אבל הוא כן יכול להשתמש בכישרון האיור שלו כדי לצייר למשל פוסטרים ולמכור אותם, או לעבוד על קטלוג קעקועים חדש לקראת החזרה העתידית לעבודה. העיקרון במצבים של לחץ מתמשך הוא תמיד לחפש את מה שכן נמצא בשליטה שלך – וכמעט תמיד יהיה משהו כזה. "ברגע שאתה חושב ששום דבר לא בשליטה שלך, אתה מרוכז בזה שאין לך מה לעשות – ואם אין מה לעשות, אתה גם לא מחפש פתרונות כי מה הטעם? במקום זאת, עדיף לך לנסות להבין מה כן נמצא בידיים שלך", מסביר מורלוי.
בחלקה השני של הרצאת ה-TED שלה, מגוניגל מציגה עוד נתון מפתיע על לחץ. לחץ לטענתה הופך אותנו לחברותיים יותר. היא מנמקת זאת בתפקידו של הורמון האוקסיטוצין – הורמון המגביר את ההזדהות הרגשית שלנו עם הזולת ואת החשק במגע גופני עם ידידים ובני משפחה. לא במקרה כינוי החיבה שלו הוא "הורמון החיבוקים".
אוקסיטוצין הוא הורמון המופרש גם במצב של לחץ. כשאתם לחוצים, אתם רוצים לשתף אחרים במצב שלכם כדי לקבל תמיכה וסיוע במאבק ובהשגת המטרה שלכם. אתם שואפים להיות מוקפים באנשים שדואגים לכם. אבל אוקסיטוצין, מסבירה מגוניגל, איננו משפיע רק על המוח אלא גם על הגוף. הוא עוזר לכלי הדם להישאר רפויים בזמן מתח – ומסייע לתאי הלב להתחדש. למעשה, באמצעות התמיכה החברתית שמשחררת עוד מההורמון הזה, התגובה שלכם ללחץ נהיית בריאה יותר.
גם מורלוי מצביע על החשיבות של השימוש בחברים כדי להפוך לחץ לחיובי. אם לדוגמה הצבתם לעצמכם משימה מסוימת, כמו לרוץ מחר עשרה קילומטרים, מורלוי ממליץ לכם לספר על כך לחברים שלכם, או לחלופין לפרסם זאת בעמוד הפייסבוק שלכם. בכך אתם יוצרים לעצמכם עדים, ומגבירים את המוטיבציה לעמוד במשימה בפני "מי שהתחייבתם בפניו".
אחרי שהבנו מהו לחץ חיובי ולמדנו כיצד ניתן לייצר אותו – זה הזמן להכיר את מי שמכונה "החוויה האולטימטיבית של לחץ חיובי" – הזרימה (Flow). כשהסופרת הארייט ביצ'ר נשאלה על תהליך הכתיבה של הספר "אוהל הדוד תום", מהספרים המפורסמים ביותר בספרות האמריקנית, היא ענתה בפשטות: "לא אני כתבתי את 'אוהל הדוד תום'. אלוהים הכתיב לי את הסיפור, ואני רק רשמתי את המילים מפיו". ביצ'ר תיארה למעשה חוויה של זרימה, ממש כמו מוזיקאי שמספר שהשיר החדש שלו פשוט יצא ממנו. פרופ' מיהאי צ'יקסנטמיהאיי, מומחה לפסיכולוגיה חיובית, מתאר את הזרימה כסוג של חוויה חוץ-גופית: "אתה יודע בדיוק מה אתה רוצה לעשות, ויודע שעל אף שזה קשה, זה בר-עשייה. זהו מצב שבו תחושת הזמן נעלמת, אתה שוכח את עצמך ומרגיש חלק ממשהו גדול יותר". מובן שזרימה אינה מוגבלת רק לכתיבה או להלחנה - היא יכולה לקרות לך גם בזמן שיחה ערה, עבודה על פרויקט חשוב ועוד.
כיצד זרימה קשורה ללחץ חיובי? לחץ חיובי, כפי שצוין, הוא גורם מדרבן – מצב שבו האתגר הניצב בפניך נתפס כקשה אך אפשרי, ובעיקר ככזה שיש לך תשוקה להתמודד איתו. במצב של זרימה, המאפיינים של הלחץ החיובי כמו המוטיבציה, התשוקה, הריגוש והאמונה ביכולותיך מזנקים לשיא, בעוד מאפייני הלחץ השלילי כמו שעמום, אפאתיות וייאוש נעלמים כליל. במצב של זרימה, אתם ממש מתנתקים מהסובב אתכם וכל-כולכם שקועים בהתמודדות עם האתגר הניצב מולכם. זהו מצב פרודוקטיבי מאוד, הזדמנות פז למימוש היכולות הגבוהות שלכם - ואם תשאלו את צ'יקסנטמיהאיי ופסיכולוגים נוספים, הם יעידו בפניכם שחוויית הזרימה היא למעשה הסוד למציאת האושר.
