על הישראבלוף שבג"ץ מגדיר "שיקול דעת"
איזו משמעות יש לחקיקה ודיונים בכנסת אם בסופו של יום אין למילה הכתובה שום נפקות, משום שתמיד יופיע איזה "שיקול דעת" שיפוטי ויעקוף את החוק?
הדיון בבג"ץ, אתמול(צילום: EPA)
הטענות של הצדדים היריבים זהות: אפוקליפסה. גם דוברי הימין וגם דוברי השמאל משוכנעים בעומק ליבם שכל פסיקה של בג"ץ השבוע תהיה סוף הדרך. בעוד כמה ימים יתחדש הקמפיין על "קץ הדמוקרטיה" ‑ של הימין, אם בג"ץ יפסול את בנימין נתניהו מלכהן כראש ממשלה, או של השמאל, אם בג"ץ יחליט שלא להתערב.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
לפעמים יש צורך באיזון, כדי להסביר שלשני הצדדים יש טענות טובות. לא הפעם. צר לי, אבל אין צורך להיות איש ימין כדי לדעת שפסילת נתניהו היא אולי לא אפוקליפסה, אבל היא רמיסה בוטה של החוק המפורש. במהלך שני ימי הדיונים בבג"ץ שמענו שוב ושוב על "הלכת דרעי-פנחסי". היה כמעט קונצנזוס שההלכה, משנת 1993, שכופה פיטורי שר או סגן שר שהוגש נגדם כתב אישום – שרירה וקיימת. האומנם?
החוק שונה ב-2001. הכנסת קיימה דיון מעמיק ויסודי. דווקא משרד המשפטים הציג עמדה שהעניקה את סמכות ההדחה לכנסת בלבד, גם לאחר הרשעה חלוטה. ח"כ מוחמד ברכה חשב אחרת. לטענתו, "ההחלטה הסופית בנושא של העברת ראש ממשלה מתפקידו צריכה להיות בידי המוסד שבחר בו, שהוא הכנסת". ודווקא ח"כ מהימין, בני אלון ז"ל, טען ש"אסור להחזיר לכנסת את הזכות להגיד שאת מדינת ישראל ינהיג פושע עם קלון".
בסופו של דבר אימצו חברי הכנסת את הנוסח שלפיו רק הרשעה חלוטה תגרום להדחה אוטומטית של ראש הממשלה. אבל על דבר אחד אין ולא יכול להיות ויכוח: הכנסת שינתה את הלכת דרעי-פנחסי, כך שגם אם נתניהו יהפוך לשר, ההלכה לא אמורה לחול עליו.
איך מתרצים השופטים את הרמיסה של החוק המפורש? ובכן, הם מסבירים שיש תנאי סף של "כשירות", שלפיהם אדם יכול לכהן כשר או כראש ממשלה, אף שהוגשו כתבי אישום, אבל יש גם "שיקול דעת", שמחייב לדעתם, בתנאים מסוימים, הפסקת כהונה. מה המקור ל"שיקול דעת" שכזה? ובכן, מדובר בהמצאה מתוצרת האקטיביזם המשפטי והשיפוטי.
הנימוקים מופיעים במסגרת הדיון עצמו על ריבונות הכנסת, וגם בדברים הרבה יותר בוטים, שאמר מי שהיה אז ח"כ ראובן ריבלין. "במדינה שאני לא רוצה לחשוב עליה, ודאי לא מדינתנו, המשפט מושחת, או השופט מושחת... וכל הכוונה היא קנוניה להדיח את ראש הממשלה מכהונתו".
אז כן, החשש מרדיפה עמד ברקע. האם החשש היה מוצדק? האם היו דברים מעולם? בוודאי שהיו. וכי צריך להזכיר שוב את מה שעוללו ליעקב נאמן, עם כתב אישום מופרך, כדי לסלקו ממשרד המשפטים? או לריבלין עצמו, עם חקירה שלא היה בה צורך, רק כדי למנוע את מינויו לשר המשפטים?
אפשר להמשיך. חוק הממשלה עוסק במצב שבו "הוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה או שר בטרם החלו לכהן בתפקידם". אין שם הוראה להדיח או לפטר. כלומר, כל הטענות על כך שהכנסת לא צפתה מצבים מעין אלה – הן הטעיה רבתי של השיח הציבורי. היה דיון. ועוד איך היה, ולפרטי פרטים.
אבל אז יש את הישראבלוף מתוצרת האקטיביזם, שקוראים לו "שיקול דעת". נו, באמת. וכי שיקול הדעת של חברי הכנסת ראוי לרמיסה? וכי החוק המפורש ראוי לרמיסה? וכי מה בכלל המשמעות של מלאכת החקיקה והדיונים הרבים אם בסופו של יום אין למילה הכתובה שום נפקות, משום שתמיד יופיע איזה "שיקול דעת" שיפוטי ויעקוף את החוק?
הטענה הנוספת היא שאדם עם כתב אישום לא היה מתקבל להיות שוער בבניין או פקיד זוטר במשרד הדואר, אז ברור מאליו שהוא לא יכול להיות ראש ממשלה. וגם זו הטעיה. הרי כבר שני עשורים שכל ראשי הממשלה בישראל מצויים תחת חקירה. הרי יש חשש, ויותר מחשש, שהיד על ההדק קצת קלה מדי אצל גורמי אכיפת החוק. והרי כבר חזינו ב"סימון ראשים" וברדיפה פוליטית. וגם על הדברים הללו התקיים דיון מפורט בכנסת.
בבית המשפט העליון יושבים אנשים רציניים וחכמים. הבעיה היא שגם אנשים רציניים, עם כוונות טובות, לוקים לפעמים. בחודשים האחרונים תקף אותם שוב הווירוס האקטיביסטי, בעוצמה חמורה. לטובתם, לטובתנו, לטובת הדמוקרטיה ושלטון החוק – צריך לקוות שהווירוס הזה עזב אותם. משום שאם בכל זאת יהיה צורך בחיסון, השבר הדמוקרטי יהיה הרבה יותר גדול.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
בן-דרור ימיני
מומלצים
