הקרב האחרון על המבצר האחרון בירושלים
מצד אחד: נאשם הנחוש לכופף את החוק כדי להישאר בבלפור. מצד שני: שופטי בג"ץ שתפקידם להציל את הציבור ממנו. ההכרעה צריכה להיות ברורה
לפחות לפי שתי מסורות, אחרית הימים תהיה בירושלים. על פי המסורת היהודית האופטימית, המשיח יגיע על חמור לבן מהר הזיתים, ייכנס רכוב אל העיר משער הרחמים, והמתים הקבורים שם יהיו הראשונים לגאולה. מנגד, המוסלמים הנסמכים על החדית', מניחים שהדבר יקרה דווקא בצד השני, בבריכת הענבים, היא בריכת הסולטן. שם ייערך הקרב האחרון בין הדג'אל, הסיטרא אחרא שחייליו יהודים, לבין 5,000 המוסלמים האחרונים שיונהגו על ידי עיסא בן האלוהים. המוסלמים ינצחו והיהודים ייכרתו מהארץ.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אלא שהשבוע מתנהל בירושלים קרב ענק אחר בין כוחות-על, במשולש בלפור, הכנסת ובג"ץ. את פעמי הקרב אפשר היה לשמוע כבר עם זריחת הקורונה, עת נתפסה הבמה על ידי הראשון בבידור, האיש שדחה בעזרת חנפו אמיר אוחנה את פתיחת משפטו על מנת להגיע חמוש בבליסטראות לנגח את בית המשפט העליון בדיון שידע שיתקיים. כמעט מדי ערב עמד בנימין נתניהו על במות הארץ ללא שום ביקורת של התקשורת המוחלשת, האדיר את האסון המתקרב וניפח את עצמו כסופרטאנקר יחיד במינו.
תוך כדי הצליח נתניהו לנטרל את הכנסת בעזרת בני גנץ וגבי אשכנזי, והתכונן ליעד המרכזי: בג"ץ. המבצר האחרון. אלא שכאן טמנה לו הנשיאה אסתר חיות פח שקוף: היא נתנה לתקשורת לחדור אל ארמון הצדק ולהנגיש אותו לציבור. לא חשכת אולם דיונים אפלולי ונטול מצלמות, אלא 11 שופטי צדק נבונים שמשתלטים על הפריים-טיים בשידור רצוף, מלווה עיתונאים ופרשנים. המחזה הכי טוב בעיר שעל קירותיו השקופים מתנפצים עורכי דין, להטוטנים וקוסמים.
ימים אלה הם שעתו הגדולה של בג"ץ. האם יצליח להגן על עצמאות המבצר? האם הפריים טיים התקשורתי יוביל להחלטה הנכונה? האם השקרים יתמוססו מול יושרה וחוק? האם צודקת חיות בכך שגם אם יותר לנתניהו להרכיב ממשלה ולנהל אותה, לא ייפול המבצר?
אני לא אופטימי כמוה.
מעולם לא קרה שחבר כנסת, גם לא ראש ממשלת מעבר, נאשם בפלילים בדרגת החומרה הגבוהה ביותר ולא התפטר. אהוד אולמרט עזב על הרבה פחות. ב-2008, כשעלתה הצעת חוק שלפיה ראש ממשלה הנאשם בפלילים ייאלץ להתפטר, תמך בה ח"כ בנימין נתניהו.
רוב הציבור הישראלי - מתברר שחובה להזכיר - הצביע בבחירות נגד נתניהו ובעד בית המשפט העליון. התוצאות היו ברורות: 62 מול 58.
אבל הכנסת כשלה. חברי כחול לבן, בתוספת עריקים אחרים, שדדו את קולותיהם של כמעט מיליון וחצי ישראלים. לכן חייב בית המשפט העליון להתערב: מדובר בגניבה, בהונאה ובאתנן בחירות שבהם משתמש ח"כ נתניהו למטרותיו האישיות והמפוקפקות.
מעל ח"כ נתניהו תלויים שלושה כתבי אישום חמורים. גם אם קשר קשר פוליטי עם גנץ, אין להניח לנאשם להפוך לראש ממשלה. נתניהו מעקם חוקים בהתמדה וחוצה כל קו אדום של נורמה. בית המשפט, לעומתו, עסוק בהגנה סטטית על פי חוקים וחומרים שהצטברו עם השנים. את החוקים קובעת הכנסת, והנוכחית – ברוח נתניהו - רוצה להפוך אותם לפלסטלינה שתעקר את הכנסת ואת בית המשפט.
עצירת התהליך תהיה ההחלטה הראויה של בג"ץ. 11 השופטים יודעים שנגזר עליהם להיות המבצר הנישא בקרב האחרון על הדמוקרטיה הישראלית כי החוק לא כובל את נתניהו, אלא אותם. ודווקא משום כך, הם אלו שצריכים לנתק את הקשר הגורדי.
- צור שיזף
הוא סופר ועיתונאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
