יישארו בבית למרות ההקלות: "אין הכנסות, לא יודעים מה יהיה"

ההגבלות הוסרו, הרחובות מתמלאים(צילום: עידו ארז)

למרות ההקלות הרבות שראש הממשלה, בנימין נתניהו, הצהיר עליהן שלשום (יום ב'), "שגרת הקורונה" מצריכה מישראלים רבים להישאר בבית, בין אם מסיבות רפואיות, תעסוקתיות, או אילוצים משפחתיים אחרים.

לשירלי אמסלם, מנהלת צהרון מראשון לציון ואם לבן 10 עם צרכים מיוחדים, אין שום אפשרות לחזור לעבודה. "אני לא שולחת את הילד שלי למסגרות, אפילו שהכל חזר לפני שבועיים", סיפרה ל-ynet. "הילד לא יודע לשמור על היגיינה בעצמו, ולמרות שיש לו צוות מדהים, אני לא סומכת על אף אחד. כולם רוצים שהוא יחזור לשגרה שלו - אבל זאת תהיה שגרה קודרת".

אמסלם מסבירה כי אין לה ברירה אחרת, אלא אם כן היא תבקש מהמנהלת שלה אישור מיוחד להביא עימה את הילד לעבודה. "זה מאוד מקשה על המצב, אני מקווה שהיא תסכים". 

שירלי אמסלם עם בנה

גם אורי חנימוב, אב לשלושה ילדים על הרצף האוטיסטי, שאחד מהם מתמודד עם מחלת לב, נאלץ להישאר בבית. "אין לי ברירה, אני לא חוזר לעבודה ונשאר עם שלושתם בבית", אמר חנימוב שעד המשבר עבד במשרה חלקית בפרטנר והוצא לחל"ת. "אני לא יודע מה יהיה. כרגע הכל לא ברור". בינתיים, חנימוב ממתין לתשובה מבית החולים, שיחליט אם ניתן לשלוח את הבן שסובל ממחלת לב. "גם אם יגידו לי שזה אפשרי - אני עדיין אשקול. אני חושש. אני בן 45, אלמן, ואם משהו יקרה לי אין מי שיהיה איתם".

לדברי חנימוב, גם בבית הספר של אחד מבניו שיעור הנוכחות נמוך במיוחד. "הבנתי שמתוך עשרה תלמידים הגיעו רק שניים. ההורים מאוד חוששים בגלל ההיגיינה, אי אפשר להציב שם שוטר שיגיד לו שאסור לגעת או לחבק. יש פה בעיה רצינית, הסיכון הוא גבוה וזה מסכן גם אותי".

אצל אורלי פנחסי, בת 50 מתל אביב, הבעיה היא רפואית. פנחסי סובלת ממחלת מעיים דלקתית ומטופלת בעזרת תרופה ביולוגית שמדכאת את המערכת החיסונית. "אני עובדת בבניית ציפורניים, וזה קשה לי מאוד שאני לא יכולה לחזור לעבודה. כבר כמעט חודשיים שאני לא עובדת בגלל הקורונה, ובגלל המערכת החיסונית החלשה שלי אני מאוד חוששת להיפגש עם אנשים. יש חשש גדול מאוד שאדבק", אמרה. 

אורלי פנחסי

"יש לי התחייבויות קודמות, כמו משכנתא, ויש לי גם משפחה לפרנס. ארבעת הילדים שלי גרים איתי בבית, וגם הם לא יכולים לצאת לעבודה ולהיחשף לאנשים אחרים. בעלי עובד מהבית, ואנחנו פשוט סגורים פה במשך חודשיים".

גם שרונה, מורה למוזיקה בבית ספר יסודי ברמת השרון, מטופלת בתרופות דומות: "יש לי ילדים קטנים בבית שאני יכולה לשלוח אותם לגנים. זה מצב מורכב, יש חשש אמיתי שאאבד את מקום העבודה שלי. ימי המחלה ייגמרו בעוד חודש וחצי - ואני מאוד מקווה שעד אז אוכל לחזור. אני מאוד מתגעגעת לילדים, ובינתיים יש לי חרדות כלכליות אבל ההורים עוזרים קצת".

מעיין וקלוד לובל, בני זוג מאילת שהתפרנסו עד כה בענף המלונאות, נמצאים כבר חודשיים ללא פרנסה. "אין לנו הכנסות, ומה שנותר זה לחכות שהכסף מביטוח לאומי יגיע. וזה ממש כלום", אומרת מעיין, שעובדת כמנהלת השירות של מלון "ישרוטל ספורט" ב-12 השנים האחרונות. 

מעיין וקלוד לובל

לדבריה, "אנחנו עם שלושה ילדים קטנים, משלמים שכירות, וכל המצב הזה ממש לא קל מבחינה נפשית וכלכלית. הקניות שלנו כרגע זה רק אוכל, ואנחנו מתמקדים רק בדברים הדחופים. אבל הבעיה העיקרית זה חוסר הוודאות. אנחנו לא יודעים אם ומתי נחזור לעבודה, כי להבנתי יש כוונה לקצץ במשרות כבר בעתיד הקרוב", ציינה.

אינה יוזוליצקי, שעובדת במלון "רויאל גארדן", היא אם חד-הורית שהוצאה לחל"ת. "אנחנו לא יודעים מתי נחזור לעבודה, ואני צריכה לשלם את ההוצאות על השכירות, על החשמל. אפילו לא קיבלתי את הכסף מביטוח לאומי", סיפרה. "אני יודעת שאחר כך אצטרך לעבוד הרבה יותר קשה".

גם בענף המסעדנות העובדים נמצאים בערפל, ומתקשים להאמין שהחזרה לשגרה מתקרבת - וגם אם כן, היא כבר לא תהיה כפי שהכירו. ליה לבוב, ברמנית מקיבוץ יראון שבגליל העליון, סיפרה כי השבוע תסתיים התקופה שבגינה היא תוכל לקבל דמי אבטלה, וכפי שזה נראה כרגע, היא תצטרך להשתמש בחסכונותיה כדי לשרוד.

לבוב בת ה-24, שחסכה במשך שנה שלמה לטיול ליפן בקיץ הקרוב, טענה כי היא לא מבינה מדוע אי אפשר לקבל את דמי האבטלה למשך תקופה ארוכה יותר. "אנחנו לא יודעים כמה זמן כל זה ייקח, זה לא מצב שבחרתי להיות בו, ועכשיו גם את 52% מסך השכר שלי אני לא אקבל. אני כבר לא יודעת מה יהיה".