סיבת הגירושין: האישה רצתה להתרחק מחמותה

בני זוג שנפרדו בין השאר על רקע היחסים עם אשתו של הבעל, התקוטטו בבית הדין על האחריות לפרידה ועל סכום הכתובה שתשולם. מה קבעו הדיינים?

עו"ד ורדה חקלאי | פסקדיןפורסם: 07.05.20 , 07:16

בית הדין הרבני הגדול קיבל לאחרונה ערעור שהגיש גבר שחויב לשלם לגרושתו 33,333 שקל, שהם שליש מהכתובה, ופטר אותו מתשלום כליל: הרב מיכאל עמוס קבע כי אף שהבעל הגיש את תביעת הגירושין, האשמה בפירוק הבית טמונה באישה, שדרשה לעבור דירה כדי להתרחק מחמותה. בנסיבות אלה נקבע כי מדובר באישה "מורדת" שלא זכאית לדמי כתובה.

בני הזוג נישאו ב-2012 ונולדו להם שלושה ילדים. פחות מארבע שנים לאחר מכן הורחק הבעל מהבית בשל תלונות שהגישה אשתו על אלימות, ולאחר שנסגרו מחוסר אשמה עזב את הבית סופית. בהמשך הוא הגיש תביעת גירושין והאישה הגיבה בתביעה לדמי כתובה של 100 אלף שקל. כשלושה חודשים לאחר מכן התגרשו בני הזוג ובהמשך הכריע בית הדין הרבני בתל אביב בתביעת הכתובה, וקבע כי מאחר שלא הצליח לקבוע מי מבני הזוג אחראי לגירושין - הבעל ישלם לאישה שליש מהכתובה כפשרה.

בני הזוג לא השלימו עם פסק הדין וכל אחד הגיש עליו ערעור מסיבותיו: הבעל טען שהיה על בית הדין לפטור אותו לחלוטין מתשלום, ואילו האישה טענה כי צריך היה לחייב אותו במלוא הסכום.

(צילום: Shutterstock)

טיעוניו המרכזיים של הבעל לשעבר היו שהאישה גרמה למשבר כשדרשה ממנו לעזוב את הדירה שבבעלותו רק כדי להתרחק מאמו שגרה באותו בניין. לדבריו, אחרי שסירב היא החליטה לשבור את הכלים ולהיפרד ובהמשך הגישה נגדו את תלונות השווא וגרמה לו לעזוב את הבית.

מהצד השני טענה האישה כי בעלה הוא שהתנהג באופן לא ראוי כשהתעקש להמשיך לגור ליד אמו למרות הצער שהדבר גרם לה. האישה ציינה כי ידוע שמגורים בסמוך לחמות לא תורמים לחיי הזוגיות וטענותיה בנושא היו כנות ומוצדקות. באשר לתלונות טענה האישה כי עצם העובדה שהמשטרה החליט להרחיק את הבעל לשבעה ימים מעידה שלא היו כוזבות. לדבריה, ההחלטה לסגור אותן בסופו של דבר נבעה מכך שאחותו של הגרוש שלה עובדת במשטרה. בסיכומו של דבר האישה טענה כי בעלה גירש אותו ללא עילה.

הדיין מיכאל עמוס, שכתב את פסק הדין, החליט לקבל את ערעור הבעל ולדחות את ערעורה של האישה, וקביעותיו התקבלו על ידי הדיינים הנוספים בהרכב - הרב אליהו הישריק והרב אברהם שינדלר.

בפסק הדין נקבע כי האישה לא הציגה כל טיעון או ראיה ממשיים שמעידים על כך שהמגורים בקרבת חמותה הפריעו לחיי הזוגיות. משלא הוכח כי החמות אכן ציערה אותה, הרי שהסירוב של הבעל למעבר לא הצדיק נקיטת צעד קיצוני של הכרזה על פירוק הנישואין. עמדת פוסקי ההלכה במקרה כזה, נקבע, היא שמדובר באישה "מורדת" שמפסידה את הכתובה אפילו שתביעת הגירושין הוגשה על ידי הבעל.

לגבי התלונות במשטרה, נפסק כי האישה לא הוכיחה שהייתה קונספירציה בהחלטת המשטרה. יתרה מכך, גם בהנחה שהתלונות היו מוצדקות, לנוכח התנהלותה הכוללת לכל היותר מדובר במרידה הדדית של שני בני הזוג, שאף היא מובילה לתוצאה של גירושין ללא כתובה.

לפיכך נקבע כי פסק הדין של בית הדין האזורי מבוטל והבעל פטור מתשלום.