המשק חוזר לשגרה, ויש מי שנשאר מאחור: "לא הגיוני לחיות מדמי אבטלה"
הטבח שמחפש לעבוד בבניין, החייל המשוחרר שאיבד שתי עבודות: יותר ויותר אנשים חוזרים מהחל"ת, אך יש מי שאיבד את מקום העבודה: "הישיבה בבית מחרפנת. אני מתנדב כדי למלא את הזמן"
דורון חסידים בחר לעבוד כטבח בגלל האהבה לאוכל, אך כעת נאלץ לחפש עבודה בבניין. החייל המשוחרר יניב ליין חזר מדרום אמריקה, מצא שתי עבודות - ולפני חודשיים איבד את שתיהן. בזמן שהמשק חוזר לשגרה, עובדים רבים, בעיקר אלה שבתחתית הפירמידה, נאלצים להישאר בבית - ונשארים בחוסר ודאות מוחלט.
נגיף הקורונה - סיקור נרחב ב-ynet
על פי נתוני לשכת התעסוקה מהצהריים (יום חמישי), 4,988 דיווחים התקבלו על חזרה למעגל העבודה בתוך 24 שעות - בעוד מספר הנרשמים כדורשי עבודה עמד על 3,651. אתמול נרשמו 5,577 דיווחים על חזרה למעגל העבודה מול 1,739 נרשמים כדורשי עבודה. מאז 19 באפריל - תחילת השבוע שאחרי חופשת הפסח וההקלה הראשונה בפתיחת המשק - התקבלו 48,871 דיווחים על חזרה לעבודה.
עם זאת, החזרה לעבודה עדיין אינה נחלתם של כולם. יניב ליין (22) מירושלים חזר מטיול ארוך של שבעה חודשים מדרום אמריקה, ומיד התחיל לעבוד כמאבטח טיולים וכמלצר במסעדה. "התחלתי לעבוד בשתי עבודות כדי לחסוך כסף ללימודים שאני מתכנן להתחיל שנה הבאה, אחרי שהוצאתי את רוב הכסף שהיה לי לפני הצבא על הטיול", אמר. "לצערי, שתי העבודות הופסקו בגלל מצב הקורונה. באבטחה חצי מהעבודה שלי התבססה על משלחות מחו"ל, ובתקופה זו אנשים לא עושים משלחות מיותרות. הגענו למצב שגם הטיולים בבתי הספר התבטלו והעבודה הופסקה גם באבטחה וגם במסעדה".
את הזמן הפנוי נייצל ליין כדי ללמוד לבחינה הפסיכומטרית. לדבריו, "התכנון המקורי היה לעבוד תקופה ואז לגשת לפסיכומטרי, אך בעקבות המצב התוכניות השתנו ואני אגש במועד יולי הקרוב לבחינה. אני לא יודע מה צופה לי העתיד, לא מובטח לי מה יהיה עם שתי העבודות שיש לי כרגע. אין לי הכנסה בכלל, אז אני גר אצל ההורים ומנסה להתפתח בעניין הלימודים. קצת בעייתי לחפש עבודה אחרת כי אני רוצה להתחיל ללמוד. אני לא יודע איזו עבודה תקבל אותי אם אני לא יכול להתחייב לשנה. אני חתום על החוזה עבודה של המאבטחים וספק אם זה יתאים להתחיל עבודה חדשה".
דורון חסידים (29) מירושלים עבד כטבח במסעדת ג'קו סטריט בעיר עד להתפרצות הקורונה. "כשהתחילה המגפה הכול עבד כרגיל, אבל לאט לאט העבודה ירדה, עד שבסביבות פורים המסעדה נסגרה לגמרי", סיפר. "בינתיים אני כבר חודשיים בבית ללא עבודה ובלי הכנסות. אני חי בקושי מהכסף של ביטוח לאומי ומחפש מקור הכנסה חדש. המסעדה שבה עבדתי לא מתכוננת לפתוח עד שתוכל לעבוד בתפוסה מלאה, כי זה לא רווחי. במקור למדתי הנדסאות בניין, אבל התשוקה ואהבה שלי לעבודה עם אוכל ניצחה. עכשיו כשאני רואה שענף המסעדנות לא הולך לחזור בתקופה הקרובה, אני מחפש יותר עבודה בתחום הבניין ומקווה למצוא במה שיש".
"אני מקווה שהמצב ישתפר בקרוב" שיתף חסידים. "לא הגיוני לחיות רק מדמי האבטלה, זה לא מכסה לי כמעט את ההוצאות. הישיבה בבית כל כך הרבה זמן מחרפנת. למזלי, הקימו פה מיזם התנדבות של חלוקת סלי מזון לנזקקים. אני מתנדב בו וזה ממלא לי את הזמן ומעביר את המתח הכלכלי".
טל דדו בת ה-24 עובדת כשנה כברמנית במועדון מוכר, ומנסה להחזיר את הוצאות הטיול במזרח ולחסוך כסף ללימודים שתכננה להתחיל. עם זאת, כבר חודשיים היא נמצאת בחל"ת, ומספרת כי "מאוד מבאס אותי שכולם חוזרים לעבודה ולי אין אפשרות בינתיים". לדבריה, "אני משתגעת בבית. למזלי אין לי התחייבויות כי אני גרה עם ההורים וחסכתי כסף, אבל כל יום שאני בבית אני מפסידה הרבה. אני מקווה שיחזירו אותנו לעבודות. אף אחד בינתיים לא דיבר איתנו, והבנתי שאולי בסוף החודש יפתחו את הברים והמסעדות, אבל אין לדעת. אני בטוחה שגם שכשנחזור העבודה תרד משמעותית".
"אני שוקלת לחפש עבודה אחרת אבל זה מאוד קשה בגלל צמצום בעובדים", אמרה דדו. "אין משרות פנויות כרגע. לפני הקורונה הייתי בתהליך גיוס במשרד ממשלתי וזה נעצר. פעם היה יותר מבחר של משרות, אבל היום העבודות שמציעים הן כמעט רק בסופר וזה כסף לא טוב. אני מעדיפה לחכות למלצרות".
"המדינה הפקירה את ענף התיירות"
ראובן רובלין (27) מירושלים עבד כברמן בפאב "שוקא" שבשוק מחנה יהודה עד שהוצא לחל"ת לפני כחודשיים. לדבריו, "בהתחלה חשבנו שמדובר בהיסטריה של כמה ימים שתעבור. אבל אחרי שבוע המעסיק הודיע לכל צוות העובדים שמדובר בפרק זמן ארוך, וגם אם הבר יחזור לפעילות בעתיד רובנו לא נשוב לעבודה".
"למזלי חסכתי כסף מהעבודות הקודמות שלי, אבל כל חודש שעובר אני מפסיד אלפי שקלים", מסביר רובלין. "למרות שאני במצב יותר טוב מאדם בעל משפחה, הדאגה מזה שאין לי כרגע הכנסה לא נותנת לי מנוח. בשבועות האחרונים אני מחפש עבודה נואשות. אני שולח קורות חיים למגוון משרות, אך למרות שיש לי תואר ראשון וניסיון מקצועי, אני מקבל תשובות שליליות והסבר שכרגע אף אחד לא מחפש עובדים. אני גר בדירת שותפים שכמעט כולנו הוצאנו לחל"ת. ניסינו להיערך ולצמצם עד כמה שאפשר, אבל בפועל נוצר מצב שאנחנו בבית כל היום, הצרכים עלו ואין שום הכנסות. בימים האחרונים המצב נהיה ממש מאתגר".
גם דניאל מויאל, בת 24 מפתח תקווה, יושבת כבר חודשיים בבית. היא עבדה במלון בתל אביב כקצינת קבלה, והוצאה לחל"ת בהפתעה. "כשהתחילו לסגור את השמיים ראו אצלנו סימנים קלים של ירידה בנופשים", אמרה. "עבדתי במלון שהתעסק בעיקר באנשי עסקים מהארץ ומחו"ל, ולנו הודיעו שהתכנון הוא להמשיך כרגיל. בהמשך קראו לנו לפגישה תמימה של הצוות ובהפתעה חילקו לנו מכתבים של יציאה לחל"ת. מאז אני בבית".
"הגשתי בקשה לביטוח לאומי וקיבלתי רק אלף שקלים", היא מספרת. "אני לא מכירה אדם שיכול לחיות מסכום כזה נמוך. הייתי בן אדם עובד, כמובן עם התחייבויות קודמות, והכל קרס בבת אחת. לצערי ענף התיירות לא מתוכנן לחזור בקרוב כך שאני לא יודעת לאן פניי מועדות. אני עובדת בענף התיירות כבר ארבע שנים, מאז העבודה המועדפת, ואין לי שום כיוון להמשיך. התחושה שלי היא שהמדינה הפקירה את ענף התיירות והשלימה עם קריסתו לגמרי. אין כל תמיכה וחשיבה קדימה על הענף וזה מבאס".
לפנייה לכתב/ת 
