האנשים שלא יחזרו לשגרה: "מי ידאג להם?"

עסקים וחנויות נפתחו מחדש, מוסדות החינוך שבים לפעול ורוב הציבור מתחיל לנשום לרווחה. אבל לקבוצה גדולה של ישראלים, הקשישים והסובלים ממחלות רקע, החזרה לשגרה מסבכת ואף מסכנת את החיים. יחד איתם נמצאים בני משפחה שלא יכולים לחזור לשגרה מחשש שיסכנו את יקיריהם. משרד הבריאות אמנם הנחה את הקשישים והחולים להמשיך ולהימנע מלצאת מהבית, אולם מדובר בפתרון חלקי בלבד.

קרני אלמוג חביב, תלמידת כיתה א' מנס ציונה, לא חזרה ללימודים כדי לא לסכן בן משפחה שנמצא בסיכון. מעבר לקושי הזה, ההוראה מרחוק הופסקה וקרני נאלצת להסתפק בדפי עבודה."זה לא כל כך נעים", היא סיפרה, "אני מתגעגעת לחברים ולמורות".

ד"ר ניצן אלמוג ובתה. "ישנה התעלמות מקבוצת הסיכון"(צילום: רותם אברוצקי)

אמה, ד"ר ניצן אלמוג מהחוג לחינוך בקריה האקדמית אונו, מתלוננת שלא מתייחסים לבעיה שלה ושל משפחות רבות נוספות. "ישנה התעלמות מקבוצת הסיכון, וכשכולם חוזרים ללימודים כל הילדים שנאלצים להישאר בבית כדי לא לסכן בני משפחה אינם מקבלים מענה מתאים", היא אמרה וטענה כי "יש כאן פגיעה בזכות התלמידים לשוויון. אי אפשר להתעלם מהילדים שנשארים בבית, הם זכאים לפתרון חינוכי הולם".

הסטודנטית מיכל בספלצ'יק (20) מפתח־תקווה נמצאת אף היא בבעיה. היא סובלת ממחלת מעי דלקתית כרונית ומקבלת טיפול ביולוגי שגורם בין היתר לדיכוי חיסוני, ולכן היא נאלצה להפסיק להתנדב במד"א. עדיין לא ברור אם תוכל לשוב ללימודים.

"החיכוכים התמימים ברחוב מסכנים אותנו". מיכל בספלצ'יק(צילום: יריב כץ )

"אבקש מהרופא שמטפל בי אישור לחזור ללימודים, אבל לא בטוח שאקבל אותו", אמרה מיכל. היא הוסיפה: "אני לגמרי חושבת שלא מדברים על מי שלא חוזר לשגרה. הציבור צריך להבין שיש בינינו אנשים עם מחלות רקע ושכל החיכוכים התמימים האלה ברחוב מסכנים אותנו".

יו"ר העמותה לתמיכה בחולי קרוהן וקוליטיס, עו"ד אייל צור, סיכם: "עד עתה לא הייתה כלל הגדרה של קבוצות הסיכון. עכשיו צריך למצוא פתרון עבור אנשים מקבוצות סיכון שייאלצו או יבחרו להישאר בבתיהם. מי ידאג לאנשים האלה?".

שירלי אמסלם עם בנה

לשירלי אמסלם, מנהלת צהרון מראשון לציון ואם לבן 10 עם צרכים מיוחדים, אין שום אפשרות לחזור לעבודה. "אני לא שולחת את הילד שלי למסגרות, אפילו שהכל חזר לפני שבועיים", סיפרה ל-ynet. "הילד לא יודע לשמור על היגיינה בעצמו, ולמרות שיש לו צוות מדהים, אני לא סומכת על אף אחד. כולם רוצים שהוא יחזור לשגרה שלו - אבל זאת תהיה שגרה קודרת".

אמסלם מסבירה כי אין לה ברירה אחרת, אלא אם כן היא תבקש מהמנהלת שלה אישור מיוחד להביא עימה את הילד לעבודה. "זה מאוד מקשה על המצב, אני מקווה שהיא תסכים".

"הסיכון הוא גבוה"

גם אורי חנימוב, אב לשלושה ילדים על הרצף האוטיסטי, שאחד מהם מתמודד עם מחלת לב, נאלץ להישאר בבית. "אין לי ברירה, אני לא חוזר לעבודה ונשאר עם שלושתם בבית", אמר חנימוב שעד המשבר עבד במשרה חלקית בפרטנר והוצא לחל"ת. "אני לא יודע מה יהיה. כרגע הכל לא ברור". בינתיים, חנימוב ממתין לתשובה מבית החולים, שיחליט אם ניתן לשלוח את הבן שסובל ממחלת לב. "גם אם יגידו לי שזה אפשרי - אני עדיין אשקול. אני חושש. אני בן 45, אלמן, ואם משהו יקרה לי אין מי שיהיה איתם".

לדברי חנימוב, גם בבית הספר של אחד מבניו שיעור הנוכחות נמוך במיוחד. "הבנתי שמתוך עשרה תלמידים הגיעו רק שניים. ההורים מאוד חוששים בגלל ההיגיינה, אי אפשר להציב שם שוטר שיגיד לו שאסור לגעת או לחבק. יש פה בעיה רצינית, הסיכון הוא גבוה וזה מסכן גם אותי".

אורלי פנחסי

אצל אורלי פנחסי, בת 50 מתל אביב, הבעיה היא רפואית. פנחסי סובלת ממחלת מעיים דלקתית ומטופלת בעזרת תרופה ביולוגית שמדכאת את המערכת החיסונית. "אני עובדת בבניית ציפורניים, וזה קשה לי מאוד שאני לא יכולה לחזור לעבודה. כבר כמעט חודשיים שאני לא עובדת בגלל הקורונה, ובגלל המערכת החיסונית החלשה שלי אני מאוד חוששת להיפגש עם אנשים. יש חשש גדול מאוד שאדבק", אמרה.

"יש לי התחייבויות קודמות, כמו משכנתא, ויש לי גם משפחה לפרנס. ארבעת הילדים שלי גרים איתי בבית, וגם הם לא יכולים לצאת לעבודה ולהיחשף לאנשים אחרים. בעלי עובד מהבית, ואנחנו פשוט סגורים פה במשך חודשיים".

גם שרונה, מורה למוזיקה בבית ספר יסודי ברמת השרון, מטופלת בתרופות דומות: "יש לי ילדים קטנים בבית שאני יכולה לשלוח אותם לגנים. זה מצב מורכב, יש חשש אמיתי שאאבד את מקום העבודה שלי. ימי המחלה ייגמרו בעוד חודש וחצי - ואני מאוד מקווה שעד אז אוכל לחזור. אני מאוד מתגעגעת לילדים, ובינתיים יש לי חרדות כלכליות אבל ההורים עוזרים קצת".

מעיין וקלוד לובל

מעיין וקלוד לובל, בני זוג מאילת שהתפרנסו עד כה בענף המלונאות, נמצאים כבר חודשיים ללא פרנסה. "אין לנו הכנסות, ומה שנותר זה לחכות שהכסף מביטוח לאומי יגיע. וזה ממש כלום", אומרת מעיין, שעובדת כמנהלת השירות של מלון "ישרוטל ספורט" ב-12 השנים האחרונות.

לדבריה, "אנחנו עם שלושה ילדים קטנים, משלמים שכירות, וכל המצב הזה ממש לא קל מבחינה נפשית וכלכלית. הקניות שלנו כרגע זה רק אוכל, ואנחנו מתמקדים רק בדברים הדחופים. אבל הבעיה העיקרית זה חוסר הוודאות. אנחנו לא יודעים אם ומתי נחזור לעבודה, כי להבנתי יש כוונה לקצץ במשרות כבר בעתיד הקרוב", ציינה.