דרושה בדחיפות: צפירת הרגעה
לא יהיה ניצחון מוחלט על הקורונה. השאלה מתי הנזק שגורמות הנחיות הסגר גדול מהתועלת? על הנתונים המפחידים בסקר משרד ראש הממשלה
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
אם זה לא היה כל כך מרגיז, זה היה קורע מצחוק. כי לא צריך להיות פרופסור לאפידמיולוגיה כדי להבין שמקווה טהרה, כמו כל מקור מים קטן וסגור, הוא צלחת פטרי לווירוסים. לעומתו, הים הוא גדול ופתוח, שטוף שמש ומאוורר. תגידו, יעקב ליצמן עדיין לא עזב את משרד הבריאות? אולי מספיק כבר עם הטירלול הזה? לעניות דעתי, אם המתרחצים בים ישמרו על מרחק של שני מטר בין מחצלת למחצלת ובין ילד לילד, ועל זה אפשר להשגיח, אז הכול יהיה בסדר. אבל לכו תסבירו את זה לשוטרים.
סליחה, אבל אם המאבק של מדינת ישראל בקורונה הוא מלחמה, אז מה צריך לקרות כדי שנדע שהמלחמה הזאת הסתיימה, ואפשר כבר לחזור לחיים רגילים פחות או יותר? מי יחליט על צפירת הארגעה, ולפי איזה קריטריונים? לא מדובר כאן על ויכוח אקדמי, אלא על שאלה של חיים ומוות: צעדים שהיו מוצדקים וחיוניים בתחילת המשבר, כשעדיין לא הכרנו את האויב והיינו חייבים לקחת מרווחי ביטחון, כבר לא נכונים היום – וייתכן שנזקם גדול מתועלתם.
בואו נחזור למטפורה של מלחמה: מלחמות ישראל מעולם לא הסתיימו בשלום ושלווה. הן תמיד הסתיימו בהפסקת אש מתוחה, ולפעמים גם במלחמת התשה שנמשכה חודשים ארוכים בעצימות נמוכה. ובכל זאת, אף שהאיום לא נעלם והשקט לא חזר, ישראל ידעה לחזור לשגרה, ולחיות חיים נורמלים פחות או יותר. זה מה שצריך לקרות גם עכשיו.
לא יהיה לנו ניצחון מוחלט על הקורונה. זה לא קרה וגם לא יקרה. ולכן השאלה חייבת להיות: מתי הנזק שגורמות לישראל הנחיות הסגר והריחוק החברתי של הקורונה – נזק כלכלי, נזק בריאותי, נזק נפשי, ונזק חברתי – גדול מן התועלת שלהם? ועל השאלה הזאת אסור שיענו מומחים לקורונה. הם אנשים חכמים, ודעתם חשובה מאוד, אבל אסור שהם יהיו הפוסקים האחרונים בשאלת החזרה לשגרה. מדוע לא? מפני שתפקידם הוא למנוע מגפות, ואת זה הם עושים היטב, אבל זה לא מספיק.
הנה מה שמביא אותי למסקנה הזאת: לפני שבוע בדיוק הסתיים בישראל סקר מקיף שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למען המל"ל ומשרד ראש הממשלה. הסקר, שתוצאותיו התפרסמו אתמול, נקרא "תמונת מצב של החוסן האזרחי בתקופת משבר הקורונה". התמונה שעולה ממנו היא מדאיגה, וחייבת להילקח בחשבון בכל החלטה על המשך הנחיות הסגר והריחוק החברתי. להלן עיקרי הממצאים:
1. מצב בריאותי – מאז תחילת המשבר זוהו בישראל פחות מ-20 אלף חולי קורונה. לעומתם, כ-300 אלף ישראלים דיווחו שמצב בריאותם החמיר או החמיר מאוד מאז תחילת המשבר. 300 אלף הישראלים האלה סובלים ממחלות "משעממות" – גידולים סרטניים, סוכרת, מחלות לב וכלי דם. אבל אם רק אחד מכל מאה מהם ימות, וזוהי הערכה שמרנית, מדובר ב-3,000 חללים. מישהו סופר אותם?
2. מצב כלכלי – כמעט מחצית מתושבי ישראל מדווחים שמאז תחילת המשבר החמיר מצבם הכלכלי. כמיליון ישראלים חוששים לאבד את מקום מגוריהם בעקבות המשבר. קרוב למיליון איש מדווחים שהם או אחד מבני ביתם צמצמו את כמות האוכל שאכלו בשבוע האחרון. רובם עשו זאת כי לא היה להם מספיק כסף לקנות אוכל. אני כותב את זה שוב: למאות אלפי ישראלים אין היום מספיק כסף לקנות אוכל בגלל המצב הכלכלי. מישהו מקשיב?
במילים אחרות, אם נחזור למטפורת המלחמה, בין רבע לשליש מתושבי ישראל הם היום נפגעי חרדה של המלחמה בקורונה. למספרים היבשים האלה יש מחיר גבוה לא רק בסבל אנושי אלא גם בחיי אדם: התאבדויות, שימוש לרעה בחומרים, אלימות במשפחה, הזנחה של מצב הבריאות, והימנעות מבדיקות שיגרה בגלל פחד להגיע למרפאות ולבתי חולים. כל אלה גורמים ועוד יגרמו לתחלואה ולמוות. כפי שמזהיר אותנו פרופ' דן אריאלי, עלולות לעבור כמה שנים עד שהנזקים האלה יתוקנו במלואם, אבל כדאי שנתחיל לעבוד עליהם כבר עכשיו.
ולכן, למרות שעדיין לא ניצחנו ניצחון מלא, וסכנת הקורונה עדיין לא חלפה, צריך להתניע במהירות את גלגלי הכלכלה והחברה הישראלית. דרושה לנו צפירת הרגעה. דרושים לנו מנהיגים עם אומץ וחזון, מנהיגים שיודעים לתת דוגמה אישית ולעודד, ולא רק להפחיד ולאיים. הפסיביות מדכאת אותנו, מרוששת אותנו והורגת אותנו. הגיע הזמן לחזור לחיים פעילים.
office@yovell.co.il
לפנייה לכתב/ת 
