ההחלטה להמשיך את הליגה נכונה / טור

ההחלטה על חידוש פעילות הכדורסל, פתיחת האימונים ואח"כ המשך ליגת העל, עדיפה על כל הספקולציות ששמענו במהלך הסגר וההשבתה שהענף נאלץ לעבור בתקופת הקורונה. אבל בעיניי, הסיכום הסופי לא היה אידיאלי וניתן היה להגיע להחלטה שתיטיב יותר עם הכדורסל הישראלי.

קודם כל, ברור ששום דבר עוד לא חזר לקדמותו, ואנחנו רחוקים מכך. הוויכוחים הרבים בין נציגי כל הקבוצות בוודאי ימשכו עד לבאזר הראשון אחרי הפגרה  הריבים האלה היו גרועים יותר מאי ההסכמה בין מרכזי הפועל ומכבי שהולידו את שיטת הפיפטי-פיפטי בשנות החמישים. לצד זאת, אין ספק שעוד נשמע על הקשיים של הזרים לחזור לארץ, בגלל שעולם התעופה אינו מה שהיה לפני הנגיף ורוב הטיסות לארץ לא חודשו, וכנראה שיעבור עוד זמן עד שישובו לסדרן.

גיא הראל ויניב מזרחי. החלטה נכונה(צילום: אלן שיבר, מינהלת הליגה)

ההגעה שלהם גם מביאה איתה חשש: חלקו הגדול של החוזרים לארץ אינו מרוצה כלל מכך שייאלץ לעבור בידוד של שבועיים מרגע נחיתתו המחודשת. אבל בימים האלה חייבים להיות זהירים במיוחד: מספיק שאחד מהזרים יביא איתו לארץ את הנגיף ולא ייזהר, והקבוצה שלו תיפגע – ואחריה הליגה כולה.

אבל הבעיה האמיתית היא שללא תמיכה כספית רצינית של הממשלה לקבוצות, שרובן עומדות על סף פשיטת רגל, אנחנו עדיין על סף תהום. האירוניה היא שאלה שתמכו בהאצת הפתיחה הצליחו – אבל ייתכן שלא יקבלו תוצאה חיובית. דחייה נוספת של הליגה, בתוספת מאבק אימתני של ראשי המינהלת והקבוצות והפגנות של כל מי שקשור לענף, היו עשויים להוביל להזרמת סכומים הכרחיים למועדונים המשוועים לתמיכה ולעזרה. רק שלכדורסל לא היה לובי חזק כמו לסקטורים אחרים במשק, שיצאו לרחובות ויצרו קמפיינים משפיעים (למשל, הכדורגל), והענף נאלץ להסתפק במה שיש.

סקוטי ווילבקין. יחזור לארץ?(צילום: ראובן שוורץ)

אני חייב לציין שקשה לי מאוד עם ההחלטה לקיים משחקים ללא קהל. היא מחזירה אותנו לתקופת בראשית של הכדורסל הישראלי, ובלי אוהדים ביציע אין למשחקים הרבה ערך. ועדיין, השבתה ארוכה מפעילות שהייתה מסתיימת בהחלטה על סיום העונה הייתה מזיקה עוד יותר. בסופו של דבר, הקבוצות הרי קמו בשביל לשחק.  ומבחינת מכבי ת"א? כל הקלפים עוד עלולים להיטרף מבחינתה אם היורוליג תחזור ותיצור עבורה מצב בלתי אפשרי.