בני גנץ שכח לחתום על סעיף הטלפוליטיקה
יו"ר כחול לבן סבור שהצליח לעגן את השוויון במעמדו העתידי, אם וכאשר, כראש ממשלה. אבל בשליטה על הדימוי התקשורתי הוא הרחק מאחורי נתניהו
חוקרי התקשורת האמריקנים פרדריק וילהלמסן וג'יין בראט הסבירו ב-1972 במאמר ב"ניו יורק טיימס" את המהפכה של עידן הטלוויזיה בבחירות: "הפוליטיקה נעשתה תיאטרון. כל דבר בעל משמעות פוליטית יוצג באמצעי התקשורת, בעיקר בטלוויזיה. הטלפוליטיקה ולא הפוליטיקה היא שקובעת את גורלו של הפוליטיקאי".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בני גנץ הבטיח בהסכם הקואליציוני את מעמדו השווה לכאורה לבנימין נתניהו בממשלה שתוקם: הוא ייקרא ראש ממשלה חלופי, יתגורר במעון רשמי (או שיזכה למימון), ולכחול לבן יהיה מספר שרים זהה לזה של הליכוד. אבל השאלה היא אם גנץ יצטייר כראש ממשלה חלופי גם בתיאטרון הפוליטי הטלוויזיוני שקובע במידה רבה את דימויים של שליטים בעידן המודרני. את הסעיף הזה מישהו שכח להבטיח בהסכם להקמת הממשלה.
מערכת הבחירות הסתיימה אמנם, אבל הקמפיינים האישיים של הפוליטיקאים נמשכים. המושג "הקמפיין הפרמננטי" הוא זה ששולט כיום בשיווק הפוליטי. כלומר, מיד לאחר הישמע הגונג על תוצאות הבחירות מתחילים היועצים האסטרטגים בבניית תדמיתו של הפוליטיקאי לקראת הבחירות הבאות. הם מפיקים לקחים מההצלחות וגם מהשגיאות ומתחילים לייצר פעילות תקשורתית שמטרתה להציג את הלקוח שלהם באור מחמיא יותר.
זוהי המשוכה הקשה ביותר שתעמוד בפני גנץ: לבנות דימוי של ראש ממשלה חלופי ומיועד, כאשר מעליו מרחף צילו הגדול של נתניהו. הציבור לא יודע מה מתרחש מאחורי הקלעים של עבודת הממשלה ומי משפיע יותר על התנהלותה. הוא יכול לשפוט רק לפי המראות הנשקפים אליו מכלי התקשורת. בעיקר הטלוויזיה.
שיטת נתניהו למלוך באמצעות המדיה מוכרת וניתן לתמצת אותה בשלושה עקרונות: שליטה על סדר היום התקשורתי, יכולת לנסח את מסריו בדרך היעילה ביותר, ובעיקר - להופיע כדמות סמכותית וכריזמטית. דרך טיפולו במגפת הקורונה הייתה ביטוי מרשים לכישורים האלה. פרומואים בתקשורת שפורסמו במשך כל היום יצרו את הדרמה לקראת הופעת כוכב רוק בערב, כשהוא מלווה בלהקת מעודדות המורכבת משרי ממשלה ופקידים.
את יכולותיו התקשורתיות של גנץ למדנו להכיר במשך שנה של קמפיינים. בתקופת הסרט האילם הוא היה נחשב לכוכב ענק. יש לו איכות ויזואלית של שחקן קולנוע, אבל איכות ווקאלית של חתן בר מצווה נרגש ומבולבל. גנץ מקריא מתוך טלפרומפטר בחגיגיות שהייתה מקובלת בנאומים בעידן שלפני הטלוויזיה. שפת גופו נרפית והוא מניף בגמלוניות בכל פעם יד אחרת בסגנון של דונלד טראמפ. התוצאה: דונלד דאק.
מה גנץ יכול לעשות בכל זאת? התואר שלו כראש ממשלה חלופי יהיה בעיקר מקור פרנסה לתוכניות סאטירה וסטנדאפיסטים, ואולי גם למחזמר ברוח "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" של נתן אלתרמן: "אני שלמי והוא שלמה, ושמי שלי דומה לשמו, אבל בין שמו שלו לשמי, בכל זאת יש הבדל רשמי, וי ללילי, וי ליומי, אם אין אני לי מי".
תפקיד שר הביטחון הוא כמובן רציני יותר. גנץ יכול ליישם את שיטת יצחק רבין, שכיהן בתפקיד הזה וגם היה רמטכ"ל בעברו. רבין נהג ללבוש בטלדרס כחול בסגנון צה"לי ולחבוש כובע מצחייה תואם. רבין סייר הרבה ביחידות צה"ל, דבר שהתקבל באהדה בציבור.
ההבדל ביניהם הוא שרבין היה במקביל ראש ממשלה ושר ביטחון מ-1992, ונתפש כמי שמטפל באופן בלעדי באירועים הצבאיים. נתניהו, כראש ממשלה, מופקד על הקבינט הביטחוני שמנהל כל אירוע בתחום הזה. אם נידרדר למבצע צבאי, הרי נתניהו הוא זה שיופיע במסיבות עיתונאים שבהן יימסרו מידע ועמדות הממשלה. לצידו יישב גנץ על תקן יעקב ליצמן במשבר הקורונה. הוא אולי יוסיף מילה פה ושם, אבל ייראה כסיידקיק, עוזר אישי לקוסם.
אם וכאשר השניים יחליפו תפקידים לאחר שנה וחצי, יהיה נתניהו ממונה בפועל על נושאי החוץ ("יפעל בהסכמה מראש ובתיאום עם ראש הממשלה בעניין הקשרים הבינלאומיים של ישראל", לפי ההסכם). זהו שדה המרעה הטבעי שלו והוא מומחה בגניבת תשומת הלב מן הממונים עליו.
כאשר נתניהו היה סגנו של שר החוץ דוד לוי, הוא נסע לוועידת מדריד שהתקיימה ב-1991 במטרה לקדם את תהליך השלום בין ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב. ראש הממשלה יצחק שמיר נכח באירוע אבל נתניהו השתלט על כל מיקרופון פנוי וגנב ממנו את ההצגה. גם אם "ראש הממשלה" גנץ יהיה נוכח באירוע בינלאומי, נתניהו יהיה שם לגזול ממנו את תשומת הלב.
המטרה של הסכם הקואליציה הייתה ליצור שוויון בין נתניהו לגנץ ולאפשר לאחרון להתקבל בעיני הציבור כראש ממשלה טבעי. כאשר הטלפוליטיקה, לא הפוליטיקה, קובעת את גורלם של הפוליטיקאים, לא מובן מאליו שהדבר יקרה לאחר תום כהונתה של ממשלת האחדות.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
