לכבוד ל"ג בעומר יצאנו לסיור מצולם בשפלת יהודה בעקבות שרידים ארכיאולוגיים מתקופת מרד בר כוכבא עם פרופ' בועז זיסו, ארכיאולוג בכיר מאוניברסיטת בר אילן שחפר וחקר את המקום לעומק ב-30 השנים האחרונות. קבענו להיפגש בשעת בוקר מוקדמת בתחנת הדלק של עמק האלה. העמסנו את ציוד הצילום והתאורה על רכב השטח של פרופ' זיסו ויצאנו להרפתקה במנהרת הזמן בשבילים הנסתרים של פארק עדולם, המכיל בתוכו עשרות שרידים ארכיאולוגיים מתקופת מרד בר כוכבא.
הצמחייה בשטח עדיין ירוקה, ולאחר סגר הקורונה הממושך זכינו ליהנות ממראה סוף האביב המרהיב בדיוק כפי שאבות-אבותינו ראו כאן לפני 1,900 שנה. אנחנו עוקפים עדר כבשים גדול, מחנים את הרכב מתחת לגבעה בולטת ומתחילים לטפס בצעידה מהירה לכיוון אחד השרידים היותר מוחשיים, לשורשים ההיסטוריים של ל"ג בעומר.
פרופ' זיסו מסביר: "אנחנו מתקרבים לחירבת עתרי, אחד היישובים המרשימים שנחפרו באזור. היישוב נבנה במרכזה של גבעה בולטת, ושרידי הבתים ומבני הציבור הגדולים מהווים עדות אילמת ליישוב היהודי שפרח כאן - לפני שהושמד בסוף המרד של לוחמי בר כוכבא בכובש הרומאי".
ביקור במנהרות בר כוכבא
מדובר בשרידי קירות עבים של בתים עתיקים ובהמון כניסות לחללים תת-קרקעיים נסתרים. פרופ' זיסו מוביל אותנו לסיור מיוחד בתוך היישוב היהודי שנחרב, ומשתף אותנו באנקדוטות מעניינות מימי החפירות שלו באתר. מתברר שעץ האלון הבודד והיפה שמצל על אחד המבנים הוא בעצם שריד לעשרות עצים שגדלו על החורבות, ולאחר מאבק עיקש הצליח פרופ' זיסו להציל אותו מעקירה. בזכות החפירה המדעית ואיכות השימור של המבנים, לא צריך להיות מומחה בינלאומי לארכיאולוגיה כדי לדמיין את החיים הטובים והיפים שהיו לתושבים היהודים ביישוב החקלאי העתיק.
אנחנו נכנסים אל שרידי הבית הכי גדול באתר, ששימש ככל הנראה כבית הכנסת של תושבי היישוב. בקצה המבנה יש פתח נסתר לחלל תת-קרקעי, ואנחנו מנחשים כי מדובר במקווה טוהרה קדום. פרופ' זיסו טוען כי "המערה כאן שימשה כמקווה טוהרה לפני הקמת מבנה הציבור. לאחר הקמת המבנה הגדול המקווה בוטל, ושולב בתוך מערכת תת-קרקעית מורכבת שכללה בור מים, מחסנים תת-קרקעיים, מחילות וחללים נוספים".
בהמשך הרחוב אנחנו מזהים פתח תת-קרקעי נוסף לתוך מקווה טוהרה גדול ומפואר. אנחנו מחליטים להיכנס אליו ויורדים בזהירות במדרגות החצובות בסלע. המקווה הקדום השתמר בצורה מצוינת כולל שרידי הטיח המקורי, ועבור כל מי שאהב את המדורות של ל"ג בעומר בילדותו, מדובר בחוויה מאוד מרגשת ומשמחת שמתחברת באופן ישיר לתולדות העם שלנו. ואולם, בתוך הקרירות של המערה מסתתר סיפור טראגי נורא. פרופ' זיסו משתף אותנו באחד מרגעי השיא במחקר על חורבת עתרי: "בתחילת החפירות שלנו באתר לא היה רמז לקיומו של המקווה הזה כאן. אני חופר ומפנה עפר חום שכיסה את הכול באופן שיטתי, ופתאום אני מוצא שכבת שריפה, חומר שרוף כהה ובתוכו עצמות אדם. בסך הכול נמצאו שרידים של 13 אנשים - גברים, נשים וילדים - וראשו של אחד הגברים נערף במכת חרב".
אז מתברר שאנחנו עומדים בתוך קבר אחים של 13 יהודים, שנרצחו באכזריות על ידי הרומאים וגופותיהם הושלכו למקווה הטוהרה המפואר של היישוב. פרופ' זיסו מעדכן כי השלדים הובאו לקבורה רשמית בקבר ישראל, וחולק איתנו את רגע הגילוי יוצא הדופן: "עבור מי שחוקר את מרד בר כוכבא לאורך שנים מדובר ברגע שיא, מרגש ומצמרר כאחד".
השמש עולה למרכז השמיים, ופרופ' זיסו מזרז אותנו לרדת מהגבעה הנישאת של חירבת עתרי אל הג'יפ ולהתקדם אל הנקודה הבאה בסיור - חירבת עין. מדובר בנסיעת שטח מובהקת ללא ציר תנועה מסומן, ולאחר כמה ניסיונות שבהם אנו בודקים את מגבלות הרכב אנחנו מגיעים אל עץ תאנה גדול ונאה, שמאחוריו מסתתרת הכניסה הסודית למערכת מערות מסתור מרשימה.
סביב המערה יש סימנים טריים ומצערים של שוד עתיקות. אנחנו מתארגנים עם הפנסים ונכנסים פנימה. מדובר בחלל עצום שנחצב בתוך סלע הקִרטון הרך. בתוך האולם יש פתחים רבים לרשת מחילות מסועפת ומרשימה.
כמו לוחמי בר כוכבא הגיבורים, אנחנו חותרים מיד למגע ומנסים להיכנס לאחת המחילות, אבל פרופ' זיסו עוצר אותנו בתקיפות ומזהיר מפני מחלות שהקרציות והפשפשים הנמצאים במקום עלולים להעביר אלינו. מתברר שיש באתר המסקרן הזה מחילות נקיות מפשפשים ומקרציות, שמותר להיכנס אליהן, וגם מחילות שלא מומלץ להיכנס אליהן בשום אופן. בהובלת פרופ' זיסו אנחנו נכנסים לאחד הפתחים הקטנים שנחצבו בקירות, ומתחילים בתנועת זחילה איטית בתוך מבוך פתלתל ומורכב ששימש את לוחמי בר כוכבא במלחמה נגד הכובש הרומאי.
"כאן יש אורוות סוסים תת-קרקעית", מצביע פרופ' זיסו על אחד הפיצולים, "וכאן יש מעבר למחילות מסתור מחוץ למתחם - לכיוון המעיין, לכיוון יישובים יהודיים אחרים באזור וגם אל מעבר לקווי האויב. לוחמי בר כוכבא השתמשו במחילות כדי להעביר בסתר מבוקשים ואספקה".
בניגוד לחללים התת-קרקעיים ולמנהרות שראינו בחירבת עתרי, ששימשו בעיקר אזרחים, כאן בחירבת עין מדובר במחילות שהיה להן גם תפקיד צבאי מובהק. הזחילה בתוך מנהרות המסתור של מרד בר כוכבא היא חוויה מאתגרת ולעיתים גם מטרידה - בעיקר ברגעים שבהם הפרופסור נעלם באחת הפניות ולא ברור לאן צריך להמשיך - והקונוטציות שעולות בדמיון קשורות בעיקר למנהרות הווייטקונג במלחמת וייטנאם ולמנהרות החמאס בעזה.
בסופו של דבר עוצמת הלגיונות של האימפריה הרומית הכריעה באכזריות את הלחימה ביהודה, ולמרות ההכנות המסיביות והירידה של האזרחים והלוחמים אל מתחת לפני הקרקע - האויב הברוטאלי ניצח. בפיצול מרווח יחסית של אחת המחילות אנחנו מתיישבים לנוח ולשתות מים, ופרופ' זיסו מסכם לנו בדרמטיות את תוצאות המחקר בשפלת יהודה: "מרד בר כוכבא נכשל כישלון נורא, ובעקבות כישלון המרד היישוב היהודי ביהודה נמחק".
החפירות בחירבת עתרי ובחירבת עין נוהלו על ידי פרופ' בועז זיסו, מהמחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה ע"ש מרטין (זוס) באוניברסיטת בר-אילן, ואמיר גנור, מנהל תחום מניעת שוד עתיקות ברשות העתיקות. עבודות השימור והשחזור בוצעו על ידי רשות העתיקות במימון הקרן הקיימת לישראל, במסגרת הכשרת פארק עדולם-צרפת.
