לצדה, ברגע האחרון: תיעוד הפרידה מסבתא יבגניה
"מה אני אגיד לה? לא יודע, אני רק רוצה להעביר איתה כמה דקות": הצצה מיוחדת אל מחלקות הקורונה בבית החולים איכילוב בתל אביב, שבהן חולים במצב אנוש יכולים באופן חריג להיפרד מבני משפחותיהם, כשהם עטויים בציוד מגן
בחדרה של העובדת הסוציאלית במחלקה פנימית ב' של בית החולים איכילוב בתל אביב, התקשה סמיר אגייב, בן 37 מראשון לציון, להסתיר את הרגשות המעורבים: התרגשות לצד עצב כבד. בשבוע שעבר הגיע לכאן על מנת להיפרד בפעם האחרונה מסבתו האהובה, יבגניה גברילוב ז"ל, ימים ספורים לפני שהלכה לעולמה בתום מאבק של למעלה מחודש וחצי בנגיף הקורונה, לאחר שנדבקה במוסד השיקומי שבו שהתה.
אגייב הגיע לאיכילוב בעקבות החלטת בית החולים, שעוררה תגובות רבות בישראל ובעולם, לאפשר לבני משפחותיהם של חולי קורונה במצב סופני להיפרד מהם, תוך שימוש במיגון מלא. "כל דקה היא חשובה", אמר. "מה אגיד לה? אני לא יודע. אני רוצה לשאול אותה אם היא רוצה לדבר עם מישהו מהמשפחה, ולהעביר איתה כמה דקות, כמה שאפשר". אגייב סיפר שסבתו "כבר יותר מחודש וחצי פה, נלחמת. היא הגיעה ללא תסמינים, ללא חום, כלום לא היה לה".
נגיף הקורונה - כל העדכונים ב-ynet
רגע לפני המפגש, אגייב השתדל להיות אופטימי, אך ידע שלא נותר לסבתו האהובה עוד זמן רב. "עדיין יש ציפיות", אמר, "למרות שאני פה מסיבה לא כל כך טובה. אין לה כוחות. היא נמצאת כבר הרבה זמן בבית החולים והיא מותשת מבחינה נפשית. אולי זו לא רק המחלה". הוא היה מאוד קרוב לסבתו. "אנחנו כל יום מדברים, היא דואגת לי, למשפחה שלי, ואני פשוט מחזיר לה אהבה. אני אוהב אותה. היא כמו אמא בשבילי".
למרות המיגון ההרמטי, הכניסה למחלקה לוותה בחשש טבעי. אבל אגייב היה נחוש במיוחד להגיע לחדרה של סבתו ולראות אותה. כשנכנסנו, היא מיד זיהתה אותו, ומבעד לתשישות הרבה, נראה היה שהיא שמחה מאוד לראות את נכדה. "שום דבר לא עוזר?", שאל אותה, בעודו מחזיק בכף ידה, ללא כל חשש. במהלך כל הפגישה הוא המשיך לאחוז בה חזק. היא לא שמעה את השאלה, הוא חזר עליה בסבלנות, והיא השיבה לו כי "הריאות לא עובדות". בהמשך הוא שאל אותה האם הרופאים במחלקה דיברו איתה היום, ולבסוף אמר: "תחשבי רק על עצמך עכשיו. רק על עצמך. הכל יהיה בסדר, סבתא".
אגייב התקשה לסיים את המפגש האחרון עם סבתו. לאחר שחצה את דלת הכניסה לחדרה, הוא הסתובב, והביט בה במשך שניות ארוכות. הוא נופף לה לשלום והיא ניסה לנופף לו בחזרה, אך התקשתה. "היא מבינה הכל, היא מרגישה הכל", אמר.
"אני לא רוצה שמטופל ימות לבד", הסביר ד"ר הוארד אוסטר, מנהל המחלקה. "גם משפחתו לא רוצה דבר כזה. זה מאוד חשוב לתת את ההרגשה הזו גם בשביל החולה וגם בשביל המשפחה. לפעמים החולה במצב שהוא לא יכול כבר לתקשר, אבל יכול להיות שהוא שומע או מבין משהו. זו מחלה קשה ובתוך המתחם הם פשוט לבד".
בשבועות האחרונים מגיע למחלקות הקורונה בבתי חולים ברחבי הארץ גם הצלם זיו קורן. "אני מנסה לתעד את התקופה הזו בצורה הכי רחבה שאני יכול", הוא מספר. "לא רק בשביל העיתון של מחר אלא על מנת להשאיר איזשהו מסמך היסטורי שייחרט בזיכרון הקולקטיבי". אחד המקרים הזכורים אותם תיעד הצלם קורן היה מותה של בת שבע ויטה, בת 74, שהלכה לעולמה לפני כשלושה שבועות בבית החולים איכילוב.
קורן מספר כי הכיר את המשפחה עוד לפני שהוזמן לצלם את רגעי הפרידה. "צילמתי לא מעט רגעים קשים במהלך הקריירה שלי אבל זו הייתה אחת החוויות המשמעותיות ביותר. כשצילמתי את בת שבע היא הייתה בחיים, ולהיות שותף לרגע האמוציונלי הזה היה חוויה מאוד חזקה. יומיים לאחר מכן קיבלתי טלפון מהמשפחה והם שאלו אותי אם אני מוכן לבוא להלוויה. זה מאוד ריגש אותי, כי התייחסו אליי כמו חלק מהמשפחה".
לפנייה לכתב/ת 
