מוחמד בן ה-3 נדרס ואיבריו נתרמו; אליס בת ה-95 יכולה שוב לראות
הקרנית של מוחמד בן ה-3 שנדרס לפני כשבועיים הושתלה במרכז הרפואי סורוקה בעינה של אליס דיין בת ה-95 שזכתה בעקבות התרומה לקבל בחזרה את מאור עיניה. איבריו של מוחמד הצילו עוד 3 ישראלים, בהם ילד בן 7. אביו: "מתוך חוסר האונים והעצב, הייתה לי הזדמנות פז להציל אחרים"
אליס דיין בת ה-95 זכתה לראות שוב בזכות השתלת קרנית. הקרנית נתרמה מאיבריו של מוחמד אבו חמד בן ה-3 מכסייפה שבדרום, שנפצע באורח אנוש בתאונת דריסה בחצר ביתו. משפחתו תרמה את איבריו, שהצילו ארבעה ישראלים, בהם ילד בן שבע שקיבל את הכבד שלו. עוד קרנית הושתלה בגבר בן 55 וכליה הושתלה בנערה בת 17.
הקרנית הושתלה במרכז הרפואי סורוקה בעינה הימנית של דיין, תושבת דימונה, לאחר שבזמן האחרון הייתה שם תותבת. בנוסף, היא סובלת מגלאקומה בעינה השמאלית, מה שגרם לה לאבד את הראייה כליל בשנים האחרונות.
"אנחנו מתרגשים ואסירי תודה למשפחה התורמת", אומרת עפרה רחבי, בתה של אליס, "לאבד ילד זו טרגדיה נוראית, ובצל האסון שלהם, המשפחה מצאה את הגבורה להציל אחרים, ולהחזיר את מאור עיניה של אימא. אנחנו מתרגשים, ומחכים לרגע שנוכל לפגוש את המשפחה האצילה ולחבק אותה".
ד"ר בוריס קנייזר, רופא עיניים ומנתח, אחראי תחום קרנית במחלקת עיניים בסורוקה: "התרגשתי מאד לבצע את השתלת הקרנית שהייתה בערב יום הזכרון, לאישה יקרה שהיא אם שכולה. אין יותר סמלי מזה. בעזרת תרומת הקרנית והניתוח החזרנו לאליס את הראייה, את האפשרות לתפקד בחיי היומיום, ולראות שוב את נכדיה וניניה".
לחתימה על כרטיס אדי
התאונה אירעה ב-14 לאפריל: מוחמד הקטן שיחק בחצר ביתו בשעות הערב המוקדמות, כשהחשכה החלה לרדת על היישוב הבדואי כסיפה. בת משפחה שבה לביתה הסמוך, אולם לא הבחינה בו ורכבה פגע בו באורח אנוש. בני משפחה הבהילו את מוחמד למוקד הרפואי, שם החלו במאמצי החייאה. ניידת טיפול נמרץ של מגן דוד אדום הוזעקה למקום, המשיכה בהחייאה מתקדמת, ופינתה אותו לחדר הטראומה במרכז הרפואי סורוקה.
מוחמד אושפז במשך שלושה ימים ביחידה לטיפול נמרץ, כשהוא סובל מפגיעה רב מערכתית. מצבו היה אנוש, והרופאים קבעו כי הוא סובל ממוות מוחי נשימתי. משפחתו שהבינה את מצבו הקשה, הסכימה לתרום את איבריו. "מוחמד היה ילד מיוחד, חכם, כולם סביבו נדהמו מרמת התבונה הנדירה של ילד כה קטן", מספר אביו, עזיז אבו חמד, "עשיתי את המקסימום כדי להציל אותו, אך אלוהים החליט מה שהחליט. וברגעי העצבות הנוראיים שעברו עלינו, מתוך תחושת חוסר האונים, היתה לי הזדמנות פז להציל אחרים".
"בכל חיי, כשראיתי אחרים סובלים, היה לי את הרצון העז לעזור לאחרים, בלי קשר לדת גזע ומין", מוסיף עזיז האב, "הצלת חיים, עוזרת לא רק לאדם עצמו, אלא משרתת הרבה אנשים מסביבו. אתה לא מציל רק את האדם, אלא את המשפחה כולה שחייה משתנים מהקצה לקצה".
"הרגשות שלנו מאוד מעורבים", הוא מוסיף, אנחנו מרגישים את הכאב העז ממותו של מוחמד. אבל יש לנו נחמה מועטה בכך שעשינו מעשה טוב, ובזמן הקשה שלנו, הצלחנו להציל אחרים".
לפנייה לכתב/ת 
