להיות אורחת בבית של אבא

אבא עבר לגור בדירה ישנה ברחוב מלצ'ט בתל אביב והיינו ישנים שם בימי השהות איתו. זו הייתה דירה עם מעט רהיטים והרבה אבק, אבל היה לנו נעים שם. בלילות שישנו שם, אחי הגדול ואני, היה לנו טקס קבוע של הכנת ארוחת הערב. היינו מצטופפים במטבח הפצפון שהיה שם - אבא מכין את הסטקיים על המחבת הכבדה, אני חותכת סלט ואחי ממונה על הכנת הצ'יפסים.

אבא לא ידע לבשל ובמשך תקופה ארוכה אכלנו את הארוחה הזו שהייתה הארוחה היחידה שהוא ידע להכין אז. זו הייתה הארוחה הכי טעימה בעולם. בבקרים, אבא היה מעיר אותי בעדינות ומניח על השידה ליד המיטה שלי שוקו חם מתוק, בדיוק כמו ששנינו אוהבים. הייתי ילדה של אבא והדירה הקטנה שלו הייתה בית עבורי.

"הייתי ילדה של אבא"(צילום: אלבום פרטי)

כמה שנים אחר כך אבא נכנס לזוגיות עם אישה גרושה ושני ילדיה שהיו בערך בגילי, ועבר לגור איתה. הם גרו במרחק של 40 דקות נסיעה מהדירה של אמא. היה להם בית פרטי גדול, שני מפלסים, חצר ענקית וכלב. בימים שלו, אבא היה מסיע אותי ואת אחי לשם ומחזיר.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

מעולם לא ישנו בבית הגדול, לא היה לנו חדר משלנו או מיטה, לא השארתי שם שום חפץ שלי וגם מעולם לא פתחתי את המקרר בחופשיות. זה היה הבית שלהם ואני הייתי אורחת שם. זה כבר לא היה בית עבורי. הייתי מתבוננת מהצד על המשפחה החדשה של אבא שלי ועל הקשר שלו עם שני ילדים שהם לא הילדים שלו וקינאתי.

הוא הכיר אותם יותר טוב משהוא הכיר אותי. הוא חיי איתם באותו בית, ידע איך הם קמו בבוקר ומה הם אוהבים לאכול, מי החברים הכי טובים שלהם ואיזה תחביבים יש להם. קינאתי בהם שיש להם אותו כל יום. גם אני רציתי אותו כל יום, אבל היה לי אותו רק פעמיים בשבוע במקרה הטוב. היה לי קשה, התגעגעתי לטקסים שלנו ולפינוקים שלו, רציתי לצעוק לו - "תראה אותי", אבל מעולם לא שיתפתי אותו בתחושות שלי.

"מעולם לא שיתפתי בתחושות שלי". צילום: מיטל דור

כשאני מסתכלת על הילדה הזו היום, אני רוצה להגיד לה, מתוקה זה לא בגללך, את ילדה מדהימה, הוא אוהב אותך. אל תחכי שהוא יסובב אלייך את הראש ויביט בך - תגרמי לו להסתכל עלייך. אל תפחדי, ספרי לו שקשה לך ואת מתגעגעת אליו, ספרי לו שאת לא מבינה איך הוא ויתר עלייך, ספרי לו כמה את מאוכזבת וכואבת.

תגידי לו שאת רוצה עוד ממנו, עוד מהחיבוק שלו עם הריח החזק של האפטרשייב והפנים החלקות, עוד מהיד החזקה שנותנת לך ביטחון, עוד מהטקסים שלכם, עוד מהבית שלו ועוד מהדאגה שלו אלייך. כשתספרי לו מה את מרגישה את תרגישי כמה הוא אוהב אותך ותוכלו לבנות לכם דרך חדשה. ביחד. מגיע לך.

קראו עוד:

זו הסיבה שהחלפתי את אשתי בחופשת לידה

"מה הכי טוב בקורונה? ביטול המדורות"

הדרך הכי מקורית להעסיק ילדה בת שלוש

כשאני מסתכלת על האבא הזה, אני רוצה להגיד לו - עצור. תרים את המבט, יש כאן ילדה קטנה שצריכה אותך ואתה איבדת את הדרך אליה. אל תוותר עליה כל כך מהר כי יום אחד היא תחסר לך ואז, אולי כבר יהיה מאוחר מדי להגיע ללב שלה. תילחם עליה, היא הילדה הקטנה שלך.

דבר איתה פתוח, בגובה העיניים ותשאל אותה, מה היא צריכה? מה היא מרגישה? תקשיב לה טוב ותנסה להיכנס לנעליים שלה ולשים את עצמך במקומה. אל תפחד מהתשובות שלה. אולי יהיו דברים שיהיה לך קצת קשה לשמוע, אבל היא תעזור לך ותוביל אותך בדרך חזרה אליה. ככל שתפנה לה מקום בבית הפנימי ואחר כך גם בבית החיצוני, היא תרגיש יותר אהובה, רצויה ושייכת, וזה יעשה אותה ילדה מאושרת ואותך אבא מאושר.

הכותבת היא מטפלת באמנות (M.A), עוסקת בטיפול ותמיכה במשפחות חד-הוריות