המגזר השלישי מגשש את דרכו לשגרה
עם חזרתו של המשק לשגרה עולה חשש בקרב מייסדי עמותות שונות שמתנדבים לא יוכלו להקדיש להתנדבות את הזמן שהקדישו בעבר, ושבלי תרומות הם יתקשו להמשיך בפעילות. בקרב אנשים עם מוגבלויות שסבלו מריחוק ממושך מבני המשפחה, ניכרת חזרה אחורה במאמצי השיקום, ונפגעי פוסט-טראומה ופגועי נפש שהועסקו במקומות עבודה ייעודים והפכו לחסרי תעסוקה, מקווים למצוא את מקומם מחדש. תמונת מצב
תקופת הקורונה, לצד המגבלות המחמירות, הביאה עימה גל של רוח התנדבות שסחף אחריו רבים. בן לילה הוקמו עשרות ארגונים ופרויקטים, שכל מטרתם לסייע לאוכלוסיית הגיל השלישי, והקשישים שסובלים מבדידות לאורך כל השנה מצאו עצמם עטופים במתנדבים ובאווירה ייחודית של סולידריות.
כתבות בחדשות שהציגו את סיפורי הקשישים עשו את שלהן וכמו תמיד בסיטואציות של משבר, הציבור הישראלי פתח את הלב וסייע היכן שהרשויות והממשלה לא סייעו.
אך כעת, עם חזרתו של המשק לשגרה ולצד הנחת קווי היסוד של מתווה ההקלות, עולה חשש בקרב מייסדי העמותות השונות, שכל מטרתן היא תרומה ברוחב לב למען הקהילה, שאותם המתנדבים לא יוכלו להקדיש את הזמן לפעילות רבת המשמעות הזו. בדומה לכך, עולה גם חשש בקרב נפגעי פוסט-טראומה ופגועי נפש שהועסקו במקומות עבודה ייעודים והפכו לחסרי תעסוקה, וכך גם בעלי מוגבלויות שסבלו מריחוק ממושך מבני המשפחה, ניכרת חזרה אחורה במאמצי השיקום שלהם.
הכירו כמה מהסיפורים המרגשים של האוכלוסיות הללו, החששות מהעתיד ומחוסר הוודאות, אך גם התקווה שהסולידריות החברתית תישאר כאן גם עם החזרה לשגרה.
אמץ סבא
דנה גינזבורג, סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים ומנהלת פרויקט 'אמץ סבא', שמחה לראות את רוח ההתנדבות, אבל כעת עם החזרה לשגרה היא מעלה חששות מהעתיד לבוא. "היינו עדים לעשרות סיפורים קשים של קשישים שהיו בודדים עוד הרבה לפני הקורונה. זו הסיבה להקמתו של פרויקט 'אמץ סבא' לפני כעשור, ופרויקטים מקבילים נוספים, הנשענים על מתנדבים, במטרה להפיג את בדידותם של הקשישים בישראל", מסבירה גינזבורג.
"בחודשיים האחרונים קיבלנו אלפי פניות ממתנדבים שפשוט רצו לעזור. אבל עכשיו כשהציבור מתחיל לחזור לשגרה עמוסה של ניהול לימודים, קריירה ומשפחה, אני חוששת שרבים מאותם המתנדבים לא יוכלו להמשיך ולהתנדב".
פרויקט 'אמץ סבא' הוא יוזמה התנדבותית הנשענת על סטודנטים שנפגשים מדי שבוע עם קשישים בביתם. מהות המפגש תלויה ברצונו של כל קשיש ובתחומי העניין המשותפים שלו ושל המתנדב. יש כאלה הרוצים ללמוד להשתמש במחשב ובסמארטפון, אחרים רוצים לספר סיפורים מהעבר למי שיטה אוזן קשבת, ויש כאלה המבקשים סיוע בקניות ובסידורים.
ברוניה צרובסקי המתגוררת בבאר שבע נפגשת זה כשנתיים עם שיר אורנשטיין, סטודנטית באוניברסיטת בן-גוריון ובין השתיים נוצר קשר מיוחד. לפני פרוץ המגפה, לצד המפגשים השבועיים, הלכו השתיים יחד למופעי מחול. מאז החל הריחוק החברתי עברו השתיים לשוחח בטלפון. "הקשר שלנו נשמר מרחוק גם בזמן שאסור היה להיפגש", מסבירה ברוניה. "אני מקווה ששיר וחבריה ימשיכו לדאוג ולעזור לאחרים כמוני גם כעת, כשהשגרה שלהם תחזור להיות עמוסה. בעבור אנשים בני גילי, הבדידות (עם ובלי הקורונה) היא הקושי הכי גדול".
חוויה מתגלגלת
ארגון נוסף שחוזר בימים אלו לשגרה הוא 'בית הגלגלים' - ארגון ארצי לצעירים ובוגרים עם מוגבלות פיזית. "בעצם כל המשמעות של הפעילות שלנו היא במפגש הפיזי עם החניכים", מספר יונתן קרני מנכ"ל העמותה.
הכירו את "בית הגלגלים" - כתבתה של שלומית שרביט ברזילי:
הכתבה מלווה בכתוביות להנגשה לכבדי שמיעה
"הרעיון הוא לתרגל אוטונומיה בקרב חברי הארגון, וכשהם נמצאים בבית עם ההורים והכול נעשה דרך מסך, הרבה יותר קשה לעשות את זה", הוא מסביר. "ברור שיש חבר'ה שהצליחו להשתפר גם בתקופת הקורונה והתנסו בתקשורת מקוונת, גם כאלו שבהתחלה התנגדו לכך הסתדרו, אבל יש לא מעט שהלכו לאיבוד בעולם המקוון, כאלו שעבורם המציאות הרפואית והמשפחתית הייתה קשה מנשוא.
עכשיו, כשחוזרים לשגרה, אנחנו לא פוגשים אותם בנקודה שבה נפרדנו מהם. אין ספק שאצל רבים הייתה רגרסיה והם נמצאים כרגע במצב מורכב מאוד", אומר קרני בעצב.
"הביטחון העצמי, המצב הרפואי והנפשי של חברי הארגון התערער, ואם זה לא מספיק, אז גם אנחנו כארגון רואים שהתרומות אלינו נעצרו. במצב בו המשק כולו נאלץ לחסוך, אחד הקיצוצים הראשונים של חברות ושל אנשים פרטיים הוא בתרומות. אירוע ההתרמה שלנו בוטל לאור ההנחיות, וגיוס הכספים, שמהווה את המלחמה על המשך קיומנו כארגון הפך לקשה יותר", הוא מודה.
"למזלנו, עם צוות חזק ומעגל תורמים שלא עזב אותנו, הצלחנו לגייס תרומות שיאפשרו לנו להחזיק את הראש מעל המים בחודשים הקרובים. מבחינת החזרה לשגרה, מאחר שחלק מהצעירים נמצאים בקבוצת סיכון, לא נחזור מיד לפעילות רגילה. האתגר שלנו בתקופה הקרובה יהיה למצוא את האיזון בין שמירה על מציאות הקורונה אל מול הרצון לחזור לשגרה, שכוללת בין היתר תהליכים משקמים שלא יכולים לקרות עם ריחוק פיזי ומסכות. בימים אלו הפעילות חוזרת באופן חלקי, ללא לינה, כדי לאפשר לחניכים לחוות לראשונה מזה חודשיים פעילות מחוץ לבית, שאליה הם כל כך משוועים", מסכם קרני.
מיכל אזולאי, חניכה בעמותת 'בית הגלגלים' מחזקת את דבריו של קרני ומשתפת ברצונה לחזור לשגרה המוכרת בהקדם. "התקופה האחרונה הייתה לא פשוטה עבורי. את רוב היום אני מעבירה מול המחשב ומדי פעם יוצאת החוצה לנשום קצת אוויר, חוסר המעש במהלך היום קשה לי".
שכולו טוב
קבוצת 'שכולו טוב' פועלת לשיקום ולהכשרה של אנשים עם חסמים תעסוקתיים וחברתיים, ופועלת לקידומם ולשילובם התעסוקתי והחברתי בקהילה, בעזרת מודל שיקום ייחודי. הארגון מפעיל מערך של מסגרות שיקום והכשרה תעסוקתיות המדמות סביבת עבודה נורמטיבית בבית קפה, חנות ספרים, חנות בגדים ועוד.
מרגע שנכנסו הנחיות משרד הבריאות לתוקפן, חשבו בארגון על פתרון יצירתי עבור אלפי מקבלי השירות שמצאו עצמם ללא יכולת להגיע פיזית למסגרות השיקום. "השאלה המרכזית שעמדה לנגד עינינו הייתה איך נוכל להמשיך בהכשרות ובתהליך הפיתוח המקצועי של מקבלי השירות, איך נשמור איתם על קשר ואיך נמלא את הזמן הפנוי שלהם בתוכן ובפעילות משמעותית בזמן הבידוד", אומר עופר כהן, מנכ"ל העמותה.
"בתהליך בזק של עשרה ימים, הקמנו יחד עם חברת התקשורת MFU, פלטפורמה דיגיטלית ומערך תוכן. באתר ניתן למצוא לוח שידורים חיים הכולל רצועות שידור לאורך כל היום, העוסקות בהכשרות מקצועיות, לצד פנאי והעשרה. כלל התכנים מועברים ב'זום' על ידי אנשי מקצוע מהארגון ומחוצה לו וכן על ידי מקבלי שירות בעצמם", הוא מסביר.
"האתר, שהוקם כאמור במהלך תקופת הקורונה, צבר במהירות כמות מכובדת של עוקבים, כאשר כבר בחודש הראשון ביקרו בו למעלה מ-9,000 משתמשים שהניבו יותר מ-20,000 אלף צפיות. "אפשר להגיד שהקושי שהביא איתו וירוס הקורונה דווקא הפך אצלנו להזדמנות", אומר כהן.
"יצא איכשהו שזה לטובה"
"כיום, אנחנו ממשיכים לשמר את האתר ומעלים בו תוכן שיקל על החזרה לשגרה ויסייע להם להשתלב בשוק העבודה. הקורונה הוכיחה שניתן לעשות שימוש בכלים הטכנולוגיים כדי להמשיך את הפעילות גם במצבים כאלו של ריחוק חברתי. בימים אלו אנו עובדים על פיתוח אסטרטגיה להרחבת המעבר שלנו לעולם הדיגיטלי", הרחיב.
אורלי רותם מקבלת בימי שגרה שירות במרכז ההכשרה 'דנדשה', חנות בגדי יד שנייה בחיפה. בזמן ההגבלות, החנות נסגרה ואורלי מצאה עצמה סגורה ומסוגרת במשך שעות ממושכות בביתה. רותם מעידה כי התוכן באתר שהעמותה הקימה סייע לה להתמודד עם השגרה החדשה ולא לשקוע בדיכאון.
"אם בזמנים רגילים הייתי נשארת בבית, הפעם זה לא היה המצב. נהפוך הוא, גיליתי בעצמי יכולות מסוגלות, כך שיצא איכשהו שזה לטובה. אם לומר את האמת, החששות שלי מהתקופה התבדו והרגשתי ש'כולו טוב' דאגו לתחליף ראוי עבורנו לתקופה המורכבת שעברנו".
אבל לא הכל ורוד גם אצל חברי 'שכולו טוב'. "כעת עם החזרה לשגרה, אחד האתגרים העיקריים שלנו מתייחס לכאלף מקבלי שירות ששולבו במסגרת תעסוקה נתמכת בשוק החופשי (כעובדים מן המניין) בחברות ובארגונים שונים בארץ. בשל המצב, רובם הוצאו לחל"ת או פוטרו", מסביר כהן.
"המשימה העיקרית שלנו כעת היא לוודא שהם נקלטים מחדש במקומות העבודה הקודמים שלהם, ואם הדבר לא יתאפשר, נסייע להם בהשמה מחדש בתוך ארגונים אחרים. אחד מהמדדים הקריטיים החשובים לנו ב'שכולו טוב' הוא אחוז מקבלי השירות שלנו שמשתלבים במסגרות תעסוקה בשוק החופשי – ואנו פועלים באופן רציף כדי להכשיר, לשקם ולאפשר להם את ההשתלבות הזו".
פרויקט 'תעסוקה נתמכת' של עמותת אקים
גיא שפירא הוא בחור צעיר המתמודד עם מוגבלות שכלית. טרם התפרצות מגפת הקורונה עבד בבית קפה בקניון במודיעין, במסגרת פרויקט 'תעסוקה נתמכת' של עמותת אקים. כמו את כולנו, גם את שפירא הקורונה תפסה בהפתעה. "לפני חודשיים, פתאום באמצע היום הודיעו לי שבית הקפה נסגר בגלל הקורונה ופשוט שלחו אותי הביתה. זה היה רגע עצוב מאוד בשבילי, כי עד אותו רגע, הקפדתי תמיד, לא משנה מה קרה, להמשיך ולהגיע לעבודה", הוא משתף.
שפירא לא ויתר ולמרות הקושי, החל מיד בחיפוש עבודה חדשה. "אני אוהב לעבוד, וברגע שהבנתי שבית הקפה סגור, התחלתי לעבוד בתור אורז שקיות באחת מרשתות המזון, אך לצערי זה נמשך יום אחד בלבד כי אז הודיעו שבעקבות הנחיה של משרד הרווחה, כל מי שמתגורר בדירות או בהוסטלים לא יכול לצאת לעבוד, מחשש שידביק אנשים נוספים".
הקורונה סחפה את גיא, כמו רבים אחרים, אל מעגל האבטלה, אבל עם מוגבלות שכלית היכולת לשוב ולמצוא עבודה הופכת לקשה כפליים. "יש לי עדיין תקווה שבית הקפה ייפתח ואוכל לחזור לעבוד שם, אבל אני גם רואה אצל הרבה מהחברים שלי שזה לא קורה כל כך מהר, וגם כשיש עובדים אחרים ששבים לעבודה, אנשים כמוני לא ממהרים להחזיר", סיכם.
דותן סגל, מנהל אגף תעסוקה ופנאי באקים ישראל, מסביר כי סיפורו של גיא אינו חריג: "לצערנו, עובדים רבים עם מוגבלות שכלית שאנחנו מלווים בשוק החופשי, לא יוכלו לשוב למקום עבודתם. גם בענפים שבהם שבו לעבודה, עובדים עם מוגבלות יהיו פעמים רבות האחרונים לשוב. כל שכן כאשר מדובר בענפים כמו תיירות והסעדה, שם כרגע הצפי לחזרה לוט בערפל".
המבחן המוסרי של החברה הישראלית
השאיפה באקים היא שמי שכבר משולב בשוק החופשי ימשיך לעבוד בו. לכן בחודש האחרון החלו בפעילות ממוקדת הכוללת סדנאות דיגיטליות שיכשירו את אותם אנשים לחיפוש עבודה חדשה, בין היתר באמצעות הכנה לראיונות עבודה, כתיבת קורות חיים, מיומנויות מחשב ועוד. במקביל נעשים מאמצים גדולים אל מול מקומות עבודה כדי לאתר משרות חדשות המתאימות לאנשים עם מוגבלות שכלית.
בשבועיים האחרונים, ניתן הרושם שהנרטיב שהתקבע בישראל בנוגע לנגיף הקורונה הוא ניצחון. ייתכן שאנחנו עומדים בפתחו של גל נוסף, אך לעת עתה דברים באופן איטי שבים לסדרם, תחת ההרגלים החדשים שאולצנו לסגל לעצמנו.
החזרה לשגרה שלה חיכינו בציפייה, עלולה להותיר מאחור אוכלוסיות נתמכות שזקוקות לרוח הסולידריות שהתפשטה בינינו בימי הסגר – גם בימי שגרה. לצד המבחן האזרחי שנעמוד בו בכל הנוגע להרגלי ריחוק חברתי והיגיינה, ישנו גם המבחן המוסרי שהציבור הישראלי צריך לתת עליו את הדעת ולצלוח גם אותו.
לפנייה לכתב/ת 
