חברתו של הלוחם שנפל: "אתמול אמר לי 'אני אוהב אותך'". אביו: חתמתי לו שילך לקרבי
אושר חנום, חברתו של לוחם גולני עמית בן יגאל שנהרג לפנות בוקר בפעילות מבצעית, סיפרה על השיחה האחרונה: "הבטיח שיהיה בסדר". בפוסט האחרון באינסטגרם פרסם עמית תמונה של שניהם מתנשקים. אביו: "ביום שישי הייתי אצלו ולא הפסקתי לחבק אותו"
אושר חנום, חברתו של סמ"ר עמית בן יגאל שנהרג לפנות בוקר מאבן שהשליך עליו מחבל מגג בניין במהלך פעילות מעצרים בכפר יעבד שליד ג'נין, סיפרה ל-ynet על השיחה האחרונה שקיימה עמו: "אתמול בלילה הוא אמר לי 'אני אוהב אותך ואני מבטיח לשמור על עצמי'. הוא היה צריך לכבות את הטלפון ודיברנו בווידאו, אמרתי לו שלא בא לי לנתק והוא אמר שהוא מבטיח שיהיה בסדר, ואז הוא ניתק. בבוקר הודיעו לי שהוא מת".
תחקיר: המחבל חיכה שירים את הראש - והשליך את האבן
אם הלוחם פרצה בבכי קורע לב: "הבן שלי נהרג בדם קר"
הפוסט המצמרר שעמית פרסם ביום הזיכרון שעבר
חנום הוסיפה וסיפרה: "הוא כל כך אהב את המדינה, הוא אמר לי ביום הזיכרון שאם למות אז למען המדינה. הוא נלחם להיות בגולני, כל החולצות שלו הן של סיירת גולני. הוא היה גאה במדינה והקריב את עצמו למען המדינה. הוא לא מת, הוא נרצח".
"מעולם לא קראתי לו עמית, אלא בוגי, נוגי ובויה. בויה אצלנו זה אבא ובוגי נוגי זה היה השם שלו אצלי. הוא אמר לי: 'אבא אני רוצה שתחתום לי, אני רוצה ללכת ליחידה קרבית לתרום שירות משמעותי'. אמרתי לו 'אבויה, אתה בן יחיד שלי, אין לי עוד כלום חוץ ממך, אין לי לא אבא, לא אמא, אתה היחידי שיש לי בעולם הזה, אין לי כלום'. הוא אמר לי: 'אבא, אני מבקש ממך שתחתום לי'.
נסענו יחד לתל השומר, חתמתי לו, חיבקתי אותו, עשיתי לו את הברכה של ברכת הכהנים ובערכתי אותו שם וצחקנו והלכנו לאכול ביחד, אחר כך הוא אמר לי: 'אשמור על עצמי", הוא אמר 'אשמור על עצמי' איזה 30 פעם כדי להשתיק לי את המצפון.
"יום שישי האחרון הייתי אצלו, חיבקתי אותו, 50 יום הוא לא היה בבית, ואני לא הפסקתי לחבק אותו ולנשק אותו, והוא ישב איתנו וחיבק אותנו, דיברנו כבר על העתיד שלו, מה הוא ירצה לעשות כשישתחרר מהצבא, כי הצבא ביקש שהוא יחתום קבע והייתה לו התלבטות אם לחתום או לא לחתום.
"כל בוקר אני פותח איתו וכל ערב מסיים איתו, ככה זה הבוקר שלי, אני מניח תפילין, מברך אותו לפני שאני מברך את עצמי. אתמול הייתה הילולה של רבי שמעון בר יוחאי והדלקנו לו נר של רבי שמעון בר יוחאי שישמור עליו. אני שבור מבפנים, אני גמור מבפנים. אני לא בא בטענות לקדוש ברוך הוא, הוא נתן לי 21 שנים מדהימות עם הילד הזה, 21 שנים של אהבה, של נחת, אני לקחתי ממנו הרבה מהילד הזה.
"השיחה האחרונה הייתה אתמול, דיברנו על דברים של אבא ובן, מה העניינים, מה קורה, איפה היית איך ישנת, מה אכלת. אנחנו כל יום מדברים בווידאו, אני לא אוהב שיחות של טלפון, זה קר לי מדי, אז הוא יודע, הוא מתקשר אלי בווידאו, הוא הראה לי איך הוא סידר את המיטה שלו, הראיתי לו שסידרתי לו את החדר והוא ביקש ממני להביא את המתנה לחברה שלו, יש לה יום הולדת, היא גם בעצמה חיילת ועשינו שיחת ועידה יחד איתה. יש לה הפתעה אצלנו והיא אפילו לא יודעת, הוא קנה לה מתנה לה בכסף שלו, אמרתי לו, 'אתה רוצה שאני אשלם?', הוא אמר לי: 'לא, אני רוצה לשלם'".
האב הוסיף וסיפר על אהבתו של בנו לגולני: "זה היה מסע חייו, כל הבית שלנו מלא מדבקות של גולני, דגלים של גולני, תמונות של גולני, הכל הכל הכל גולני, לצערנו הרב במלחמת יום כיפור איבדנו בן משפחה שלנו, את שלום רפאל בן הדודה שלי, וכל שנה היינו מתכנסים כל המשפחה ביחד ועושים את הטקס ומחבקים את המשפחה ומי היה חולם בחלום הכי שחור שלי שאני קיבלתי תואר מהיום, תואר מפוקפק של אב שכול, מי היה מאמין שאני אב שכול? נותרתי לבד, אין לי ילדים, אין לי כלום, אין לי כלום ולכן הדבר הכי יקר לי נלקח ממני, אין לי משהו יותר יקר, אין לי דבר יותר יקר, ארץ ישראל יקרה לי וחשובה לי ועם ישראל יקר לי וחשוב לי וזה מה שנשאר לי מהדבר הזה.
"אני מוקף אנשים טובים, חברים, משפחה, הרבה מאוד חום ואהבה, אבל הדבר היקר לי מכל איננו וכל האנשים שהיו בברית מילה שלו ובבר מצווה שלו - בחתונה אף אחד לא יהיה, כולל אותי, אנחנו לא נהיה בחתונה שלו".
נאווה רביבו, אמו של עמית, הוסיפה וסיפרה: "זה הבן הבכור שלי, הבן היחיד לאבא שלו, מיוחד במינו, הוא מאוד מאוד אהב אותי והעריך אותי וידע להביע אהבה, כל הזמן נתן לי להרגיש שהכל מצוין איתו. הבן האהוב שלי נהרג, הוא תמיד רצה להיות הראשון בתור, הוא תמיד רוצה להיות הראשון.
"התעוררתי לפנות בוקר ב-5 ורבע עם המשפט 'ברוך דיין האמת' ולא ידעתי מה קורה, למה זה צריך היה לבוא לי בחלום, אחרי חצי שעה הקישו בדלת, זה היה הסיוט שלי, להסתכל דרך עינית הדלת ולראות חיילים, מסכנים אותם החיילים שבאו והודיעו לי את זה".
עמית היה ילד מאוד שמח, ילד מאוד רגיש, מאוד חבר. הוא תמיד הבין שמשפחה זה כל עולמו, אהוב שלי, תמיד הוא צחק. עמית, אמא אוהבת אותך כל כך, מסור ד"ש לסבתא".
לפנייה לכתב/ת 
