4 דברים שהפכו את סטיבי וונדר לסטיבי וונדר
לרגל יום הולדתו ה-70, ניסינו לפצח את הגאונות של היוצר הוותיק שמוזיקולוגים מעריצים אבל גם פעוטות יכולים להבין דרך הרגליים
1. הלייב
ברשימה הקצרה באופן מפתיע של אנשים שאני חייב לראות בהופעה חיה לפחות פעם אחת, סטיבי וונדר נמצא במקום הראשון. כנראה שראיתי את כל ההופעות שלו ביוטיוב ואני מכיר כבר כל תרגיל ווקאלי או מעבר מוזיקלי מיוחד שהוסיף לרפרטואר הלייב שלו לאורך השנים.
ובכל זאת, אני לא מפסיק להיות מופתע מכמה שאדם אחד יכול למגנט ככה למוזיקה, להופיע בשילוב מרהיב של מקצוענות שיא ונינוחות מוחלטת. בין אם בליווי הרכב נגנים ענק או לבדו מול פסנתר, הזמן נעצר בשנייה שהוא פותח את פיו. ועם זאת, יש סוג הופעות אחד שאני הכי אוהב לראות: סטיבי וונדר מפתיע אנשים.
אני לא יודע מתי התחיל אצלו ההרגל להצטרף ללא התראה להופעות של מוזיקאים מכל מעמד, אבל לא נדיר לראות את וונדר צץ בהפתעה מאחורי אגדות מוזיקה או חוצה את הקהל כמשה בשעתו בשביל להצטרף לזמר רחוב. התגובה, בכל אופן, תמיד זהה: המבצע נאלם מהתרגשות, לא מצליח להוציא הגה מפיו, רק בוהה ורועד בהלם מוחלט.
בסוף, אחרי שכולם נרגעים, וונדר תמיד נשאר לג'אמג'ם, תמיד מספק שואו, שר עבור הקהל והמופיע עצמו. זה תמיד מרגש, מיוחד ועוזר להבין טיפה עד כמה העולם אוהב את וונדר אהבת אמת, ומה הוא מייצג עבור כל כך הרבה מוזיקאים ואוהבי מוזיקה.
2. המורכבות הפשוטה
אולי כי המוזיקה שלו ליוותה גם בני 50 כל חייהם, אולי כי התרגלנו לקבל ממנו רק זהב ואולי אנחנו פשוט כפויי טובה - נהיה קצת מובן מאליו שסטיבי וונדר יוצר מוזיקה טובה. לכן, לפעמים חשוב לעצור ולעכל עד כמה היא טובה. הגאונות שלו תמיד הוסוותה על ידי היכולת ליצור מוזיקה מורכבת להפליא, שגם מוזיקולוגים יושבים נדהמים מולה, ובה בעת כל כך פשוטה שגם פעוט יכול לרקוד לצליליה. והכל נעשה בכזו חינניות שזה עשוי להרגיש כמו דבר קל. זה לא, ממש ממש לא.
בואו ניקח כדוגמה את אחד השירים האהובים ביותר שלו, Sir Duke, מחווה לאגדות הג'אז שגדל עליהן. על פניו, שיר קצבי גרובי עם כלי נשיפה דומיננטיים ופזמון קליט שאפשר לצעוק בקריוקי. אבל בשנייה שמחדדים את האוזן אפשר לקלוט שכבות על שכבות של מחוות קטנות, תאוריות מוזיקליות מתנפצות ואלכימיה קסומה שמחברת בין תיפוף מהסווינג, מקצב ממוטאון, שילוב אקורדים מהדו-וואפ וכלי נשיפה מימי הביג בנד.
מתחת להם מסתתרים חידושים מוזיקליים לסולם כרומטי (שמאפיין את הג'אז של שנות ה-20), מלודיות שירה תזזיתית, הרמוניות מורכבות, סינקופציה במקצב, ועוד מושגים מוזיקלים שרק מאוננים שכמותי אוהבים. ואת כל המטען המוזיקלי הזה אורז וונדר בעטיפת פופ מדבקת שלא מרדדת דבר, וגורם לזה להישמע כל כך קל.
3. החדשנות
כשקוראים את הביוגרפיה של וונדר, קשה שלא לגלול שוב ושוב למעלה כדי לוודא את שנת הלידה. משהו שם לא מסתדר. כבר בגיל 12 היה לו להיט בפסגת המצעדים, ובגיל 21 כבר עיקם את ידה של חברת התקליטים מוטאון, מפעל הלהיטים שהיה מפורסם באחיזה ההדוקה שלהם על האמנים, וזכה לחוזה פורץ דרך שהבטיח לו תמלוגים משמעותיים וחופש אמנותי מוחלט.
הוא היה אז כבר אחרי 11 אלבומים, ואת החופש שקיבל הוא ניצל לאחת מריצות האלבומים הכי טובות בהיסטוריה של המוזיקה, עם חמישה אלבומי מאסטרפיס בטווח של ארבע שנים.
עוד במהלך התקופה הזו, ובוודאי שאחריה, וונדר לא חיקה אף אחד אחר, אלא יצר משהו חדש משל עצמו. בתור מולטיאינסטרומנטליסט שניגן לאורך השנים בכמעט כל הכלים באלבומיו, הוא היה מראשוני המאמצים של הסינתיסייזר (ובניגוד לנסיינים אחרים, שילב את הסינת' לתוך מוזיקת הפופ-ארנ'בי שלו באופן טבעי), הפך אפקטים קוליים כמו הטוק-בוקס ללגיטימיים, ואימץ בחום כלים מוזיקליים, סגנונות ואמנים פורצי דרך. הוא לא חיכה שימציאו עבורו, אלא היה בקדמת המחנה, ובהתאם, השפיע על כל מי שהגיע אחריו.
הנה, למשל, סיפור קטן וקצר על התרומה המוזיקלית שלו. בשנת 1986 התארח וונדר בפרק של "משפחת קוסבי" (תירגעו, זה היה הרבה לפני שגילינו מה שגילינו) והציג כלי חדש לאותה התקופה, הסאמפלר. על פי קווסטלאב, מתופף הרוטס וארכיון היפ הופ, כשכלי הדגימה הוצג בפריים טיים היה זה רגע מכונן עבור הז'אנר הצעיר דאז, שהפך לאחר מכן למבוסס על סאמפלרים, והפרחים לסטיבי.
4. הלב
בין כל החדשנות, המורכבות והווירטואוזיות, למוזיקה של סטיבי וונדר תמיד היה רכיב בולט שאין להגדירו אלא כלב ענקי. לא בכדי, האיש כתב כמה משירי האהבה היפים ביותר בהיסטוריה – דמיינו לכם איך הרגישה מארשה, מי שהייתה בת הזוג שלו בגיל 19, כשהחבר שלה כתב עבורה שיר אהבה מושלם כמו My Cherie Amour.
די מביך בהתחשב שהדבר היחיד שהבאתם לחברה שלכם בגיל 19 זה השרשרת המכוערת ההיא עם השם שלה על גרגיר אורז. אבל עם סטיבי וונדר לא צריך להיות מארשה או עאישה (בתו הבכורה, לה כתב את Isn't She Lovely) כדי להרגיש כאילו הוא כתב עבורך שיר.
עם קטלוג כזה רחב של מוזיקה מרגשת, אין דרך לאמוד את מספר האנשים שחייבים רגע חשוב בחייהם לשיר של סטיבי וונדר. גם לי יש רגע שכזה, שכולל עורך רדיו אלמוני שניגן את For Once in My Life בדיוק ברגע הנכון. אבל אני רק אחד ממיליונים.
אני בטוח שמישהו התאהב לצלילי As, השלים עם פרידה בעזרת Lately או התחזק בזכות Living for the City. מיליוני בני אדם מרגישים שלפחות אחד משיריו נכתב עבורם, או לכל הפחות היה משמעותי עבורם ברגע בחיים שלא ישכחו לעולם. זה דבר כל כך מורכב, ובכל זאת כל כך פשוט, שרק סטיבי וונדר יכול ליצור אותו.
לפנייה לכתב/ת 
