המחלה שקוטלת נשים צעירות - ומאובחנת באיחור
טקייסו היא מחלה אוטואימונית שתוקפת את כלי הדם וגורמת להיצרותם, לקרעים שלהם, ובהיעדר אבחון גם למוות. היא שכיחה יותר אצל נשים ומתגלה במרבית המקרים בגילים 15־30, אם בכלל היא מתגלה. מאחר שהתסמינים מזכירים בעיות בריאותיות שונות, פעמים רבות האבחון מגיע באיחור רב
"מדובר במחלה האוטואימונית טקייסו (takayasu), ששכיחה בעיקר בקרב נשים צעירות, המתגלה במרבית המקרים בטווח הגילים 15־30 ופוגעת במאות רבות של חולים", מסבירה פרופ' מרב לידר, מנהלת היחידה לראומטולוגיה במרכז הרפואי שיבא והרופאה המטפלת בליאב, "לצערי, אין לתסמינים הלא־ספציפיים שלה מודעות בקהילה הרפואית, ולכן, בשל האבחון המאוחר נגרמים נזקים שעלולים לעיתים לסכן את החיים".
טקייסו היא מחלה דלקתית כרונית של דופן כלי הדם, הגורמת להיצרויות עורקים, חסימות שלהם או קרעים של דופן העורק. את ליאב תקפה המחלה לפני כשנה וחצי, ללא שום סימן שירמז שזה עומד לקרות. "הייתי ילדה ונערה רגילה", היא מספרת, "סיימתי שירות צבאי, טסתי לחו"ל לגיחות קצרות, הכל היה בסדר גמור איתי עד ניתוח לכריתת תוספתן (אפנדיקס) שעברתי לפני כשנה וחצי. מאז, משהו בבריאות שלי לא התאושש".
זה התחיל מחולשה, שהתפתחה לדבריה לתשישות. היא פנתה לרופא המשפחה, הוא שלח אותה לבדיקות דם והתגלו אצלה אנמיה ומחסור בוויטמין B12. כדי לטפל בבעיה היא קיבלה מרשם לתוספי ברזל ו-B12 "המשכתי את החיים כשאני נוטלת את התוספים, ובכל זאת הייתי חוזרת מהעבודה סמרטוט, ממש מותשת", היא מספרת. מאחר שהבעיה לא נפתרה, היא נשלחה לגסטרולוג שהפנה אותה לבדיקות גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה לבירור מקור האנמיה. "תוצאות הבדיקות הפולשניות יצאו תקינות", היא מספרת, "אבל בשלב הזה, במקביל לחולשה, פיתחתי צליעה. בנוסף, מדי פעם ולזמן קצר, היו גם עיוורון בעין אחת, דפיקות לב מואצות, הזעת לילה וירידה דרסטית במשקל, כשבמילא אני רזה גם ככה".
התסמינים עלולים לבלבל את הרופאים
במהלך שנה וחצי היא שבה לרופא המשפחה שלה מספר רב של פעמים, כשהוא לא מצליח לאבחן את מחלתה. "הוא כבר היה חסר אונים ושלח אותי גם להדמיית סי־טי בטן, שיצאה תקינה. מצד שני, הוא התעלם מתוצאות בדיקת ה־CRP שאליה הוא עצמו הפנה אותי ותוצאותיה היו גבוהות באופן חריג ומחשיד", מספרת ליאב. מדובר בבדיקה של רמת חלבון המיוצר בכבד. עלייה ברמתו בדם מעידה על תהליך דלקתי או זיהומי שמתפתח בגוף.
למזלה, רופאת הגסטרו הפנתה אותה למומחית בראומטולוגיה. "היא הגיעה אליי ממש בדקה ה-90. לא הייתי צריכה לתשאל אותה ארוכות. כבר כשהנחתי יד לבדיקת דופק צווארי שמעתי אוושה, שזה מאוד לא תקין בבחורה כל כך צעירה", מספרת פרופ' לידר, שהמליצה לליאב להגיע מיידית למיון ולהתאשפז.
"הרופאה קלטה בפחות מעשר דקות את מה שרופא המשפחה לא קלט בשנה וחצי", מספרת לוי, "אחרי שבדקה לי את הצוואר היא ישר המליצה על אשפוז מיידי. האמת שדי היססתי כי פחדתי מהקורונה וגם לא חשבתי שהמצב שלי מצריך אשפוז. אבל הייתי אצלה עם אבא שלי והוא שיכנע אותי להסכים".
לפני כחודש היא התאשפזה ועברה הדמיות שונות, בדיקת ראייה מקיפה וכן דופלר צווארי - בדיקה שמשלבת אולטרה סאונד ומכשיר דופלר ונועדה לבחון את תקינות מבנה העורקים ואת זרימת הדם בהם. "ואז הרופאה סיפרה לי ששם המחלה שלי הוא טקייסו, והסבירה בנחת שזו מחלה שתוקפת את דופן העורקים ויוצרת חסימות שעלולות לסכן חיים. במקרה שלי, אמרה לי פרופ' לידר, שיעור החסימה הגיע כבר ל־99 אחוזים, ולשם פתיחת החסימה אצטרך לעבור צנתור מוחי".
בהדמיית MRI שנעשתה לה התגלתה היצרות של כלי דם במוח ובעורקי הצוואר, כשכל הדופן של העורקים במצב דלקת. היא נשלחה בדחיפות לחדר הצנתורים, שם המתינו לה ד"ר דוד אוריון – מנהל מרכז השבץ בשיבא, ופרופ' ויקטור גויטע – מנהל יחידת צנתורי הלב. ליאב עברה צנתור שבמהלכו נפתחו שלושה כלי דם והוחדרו בהם תומכנים (סטנטים). "זה נשמע כמו כל צנתור אבל הוא היה מורכב ומסובך מכיוון שהמוח שלה קיבל אספקת דם מעורק תרדמה (קרוטיד) אחד במקום משניים. עורקי התרדמה נובעים מאב העורקים ומספקים דם לצוואר ולמוח, אבל אצל ליאב היו היצרויות קריטיות בצד אחד כך שכל אספקת הדם המוחית שקיבלה נבעה ממקור עורקי יחיד, ועם זה היא הסתדרה עד אז. היה חשש שברגע שיורחב העורק המוצר שפע הדם שיגיע פתאום למוח יהיה מסוכן, ולכן נדרש טיפול מקדים לצנתור וניטור גבוה אחריו", מסבירה פרופ' לידר. לבסוף ההליך עבר בהצלחה, ואחרי שהתאוששה לוי שוחררה לביתה ומטופלת בשילוב של מדללי דם, תרופות כימיות ותרופות ביולוגיות.
טקייסו, כאמור, היא מחלה אוטואימונית של צעירים, בעיקר של נשים צעירות, ונחשבת לאחת ממחלות כלי הדם השכיחות. הבעיה בגילוי המחלה נעוץ בשלל התסמינים שלה, שלא תמיד קשורים אחד לשני ויכולים להצביע על בעיות בריאות אחרות. החולים לא תמיד יודעים להעיד על כל תסמין, ועל הרופא להיות מודע לאפשרות קיומה של המחלה, לשאול, לתחקר, לבדוק קלינית ולהגיע לאבחון. אלא שרופאי משפחה, שהזמן שיש להם לכל מטופל הוא כמה דקות, לא בודק פיזית את רוב החולים ויתקשה לתת אבחון, שבמקרה זה הינו מציל חיים. "ולכן, חובה להעלות מודעות לנושא בקהילה הרפואית. כשמגיעה למרפאת צעירה עם תסמינים מפושטים ולא ספציפיים צריך להעמיק בשאלון ובמישוש, שישר יגלה שמשהו חריג. במקרה של ליאב, בגלל החסימה, בצד אחד שלה לא ניתן אפילו למדוד את לחץ הדם", אומרת פרופ' לידר, ומסבירה ש"הטיפול במחלה משלב מספר תרופות וחולה בטקייסו ייאלץ לעבור כל חייו מעקב ראומטולוגי".
אחרי שניצלה, ליאב מבקשת לחלוק את ניסיונה כדי להציל אחרות: "אם מתפתחים תסמינים עמומים, שלא ממש קשורים אחד לשני, ורופא המשפחה לא יודע מה זה – אל תוותרו. תבקשו הפניה לכל רופא מומחה שיש, כי סחבת עלולה להסתיים באירוע מוחי או במוות".
לפנייה לכתב/ת 
