זעקת המסעדנים: "תם החלום"
הקניונים כבר נפתחו, אבל במסעדות ובבתי הקפה לא רואים את הסוף. 70% מבתי האוכל עדיין סגורים וסופגים הפסדי ענק, והיתר מנסים לשרוד בעזרת משלוחים. גם המגבלות המתוכננות, שיאפשרו לדברי ראשי הענף פתיחה במחצית מהתפוסה לא כדאיות כלכלית. ענף המזון בקריסה: פרויקט מיוחד של "ידיעות אחרונות"
4,500 מסעדות, בתי קפה וברים בכל רחבי הארץ צפויים להיסגר עד סוף השנה. כך העריכו אתמול (שלישי) באיגוד המסעדות והברים ובארגונים המייצגים את בעלי המסעדות ובתי הקפה. ערב משבר הקורונה פעלו בישראל 14,000 מסעדות, בתי קפה, ברים ודוכני מזון. בתוך חודש וחצי מתחילת המשבר נסגרו 90% מבתי האוכל ורק 10% הוציאו משלוחים.
כאשר הותר שוב לציבור לצאת אל מעבר ל-100 מטר מהבית, נפתחו עוד 20% מבתי האוכל לטייק אוויי – דהיינו אפשרות להזמין ארוחות ולבוא לאסוף אותן. 70% מעסקי האוכל נותרו סגורים לחלוטין והפסדיהם הלכו ותפחו. שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות והברים, אמר אתמול ל"ידיעות אחרונות" שההערכה כעת היא שעד סוף השנה ייסגרו 4,500 מסעדות.
גם המגבלות החדשות, שצפויות להיכלל ב"תו הסגול" לענף בתי האוכל, מדאיגות את ראשי הענף. לטענתם, בהגבלה של 50% תפוסה בלבד כל המסעדות ובתי הקפה ייסגרו. "אין מודל כלכלי כזה. ללא מינימום 70% תפוסה המסעדות יפסידו כסף ויישארו סגורות", אמר אתמול שי ברמן.
המשבר בענף המסעדנות פוגע לא רק במסעדנים ובשפים אלא במעגלים רחבים בהרבה. החל מספקים של שתייה ואלכוהול ועד יצרני בשר וגבינות, מסדרי הפרחים, אנשי הפרסום והמדיה של המסעדות, עורכי הסיורים הקולינריים ואפילו המכבסות שאחראיות על המדים הנקיים של השפים. כך לדוגמה, לדברי מור שבבו, בעלי חברת הפרסום והיח”צ “ג’ינג’ר”, שמייצגת לקוחות רבים בענף הקולינריה, מאז פרוץ המשבר ירדה עבודתו ב-80%.
דוד קישקה, יו”ר העמותה הישראלית לתרבות קולינרית, שמוביל סיורי אוכל בארץ ובעולם, אמר אתמול: “ספגנו 100% ביטולים. אלה החודשים שהיו אמורים להיות החזקים ביותר והכל בוטל עד ספטמבר לפחות”. על פי עמדת משרד האוצר ניתן יהיה לפתוח את המסעדות ובתי הקפה ב-20 בחודש, אך במשרד הבריאות לא מוכנים לעשות זאת לפני 31 במאי.
"אין לי מושג לאן זה הולך"
יואב הלוי, בן 32 | בעלים-מנהל "מונדו 2000" בתל אביב: מונדו 2000" הוא Upper-Underground ששוכן על גג מעל שוק לוינסקי. מתחם שמשלב בין בילוי עם תוכן מוזיקלי ייחודי, למטבח של שף אליעד דנון (פיינליסט משחקי השף). במהלך השבוע הוא משמש כמתחם מיוחד לאירועים פרטיים.
המקום תפס די מהר. נבנתה סביבנו קהילה צבעונית ומחבקת של אנשים שאוהבים את סוג הבילוי הזה. ואז הגיעה הקורונה... ובאמת ובתמים חשבנו שהמדינה תעזור. יש פה תעשייה שלמה ומשמעותית שלא תצליח לצאת מהבור, כמו שזה נראה.
אז החלטנו במקום לסמוך על השותפים שלנו מרשויות המסים והביטוח הלאומי, להסתכל פנימה ולהבין שיש לנו על מי לסמוך. החלטנו לפנות לגיוס המונים דרך "הדסטארט" ולהציע לחברים וללקוחות שלנו לרכוש עכשיו, ולממש ברגע שנחזור לעבוד. זה יעזור לנו לקיים תזרים ולהזמין סחורה כדי להתחיל להניע את הגלגלים מחדש, וללקוח זה יוזיל את החוויה בהמשך. זו אינה תרומה, זו כלכלה אחרת, חכמה יותר. נקבל את האשראי שלנו לא מהמדינה, אלא מהאנשים שאוהבים את מה שאנחנו עושים.
הביא לפרסום: מאיר תורג'מן
"מעדיף לא לקפוא במקום"
מוטי טיטמן, בן 35 | שף ובעלים של מסעדת הגורמה "מלגו מלבר" בתל אביב: הקורונה תפסה אותי בשיא העשייה ובתקופה מאוד טובה במסעדה ובקריירה. בהתחלה חשבתי שזה יחלוף די מהר ושהפעילות תימשך במתכונת מצומצמת. כמובן טעיתי בגדול. בימים הראשונים הייתי די בהלם. לא הבנתי איך להתמודד עם העובדה שהדבר שאני הכי אוהב לעשות נלקח ממני, ובנוסף שהעסק שלי סגור - על כל המשמעויות.
הייתי שבוי בגעגוע לבישול הספציפי שלי, לדג פרידה בחמאה עם יין לבן וטרגון, לאנשים מחויכים שיושבים על הבר, שותים יין ומקשיבים למוזיקה טובה. אחרי כמה ימים התחלתי להגיע למסעדה בשביל לסדר או לצבוע משהו. חיפשתי תעסוקה שקשורה למסעדה, עד שהחלטתי שאני מתחיל לבשל מה שאפשר לבשל ולשלוח. הדבר היחיד שעניין אותי זו הידיעה שאני אצליח לייצר אוכל שמגיע במצב מצוין לבית הלקוח, לא לדמיין מנות שעשר דקות אחרי שהן יצאו מהמסעדה הן נהרסות לגמרי.
בימים כתיקונם אני רגיל לצלחות שיוצרו במיוחד בשבילי, לחומרי גלם מיוחדים. עכשיו אני מכין אוכל פשוט, שמונח באריזה ומגיע ללקוח עם שליח. לא החלום שלי, אבל לשמוע מלקוחות "טעים בטירוף" על המבורגר או קציצות דגים שהם קיבלו הביתה גורם לי להרגיש טוב כאילו שהם אכלו סשימי אינטיאס במסעדה, ואולי אפילו יותר אם נתייחס לקושי שבתקופה. את האמנות שלי אני מנסה להמציא מחדש בהתאם למגבלות הפעילות.
יש ימים קשים בתקופה הזו, אני לא אומר שלא, אבל אני מתמודד איתם בצורה הכי טובה שאני יכול, נהנה מהדברים הפשוטים ולומד להעריך מחדש את השגרה שהייתי רגיל אליה בתקווה שהיא תחזור במהרה.
הביאה לפרסום: קורין אלבז-אלוש
"סוגרים – תם חלום המסעדה"
יעל סלע, בת 34 | שותפה בדיינר "רוסה" בכרם מהר"ל: זה פשוט לא נתפס, פתחנו את המסעדה באוקטובר 2017 והיה פיק מטורף של אנשים שהגיעו מכל הארץ לאכול אוכל של דיינר אמריקאי. הכנו כאן הכל – המבורגרים טריים, בשרים, סלטים, פנקייקים. לסגור עכשיו, אחרי כל כך מעט זמן, זה בלתי נתפס.
באמצע העשייה, אחרי שהצלחנו להחזיר כ-800 אלף שקל מההלוואות שלקחנו, הגיעה הקורונה. מתאריך 18 במארס, סגרנו. זו הייתה ההוראה. מאז אנחנו סגורים, והכיוון הוא סגירת המסעדה. אנחנו לא יכולים לעמוד בהוצאות: ההלוואות שלקחנו, שכירות של המקום, יש לנו 21 עובדים שהוצאנו לחל"ת. המודל העסקי שלנו קרס. יש לנו בור גדול של חצי מיליון שקל. לאן הולכים מפה? מאיפה נביא כסף? המדינה חייבת לפצות אותנו. כי בינתיים תם חלום המסעדה. כך זה נראה.
הביא לפרסום: איתן גליקמן
"מוכר את המסעדה, נשברתי"
ג'וני הלון, בן 49 | הבעלים של "בלקון בר מסעדה" בחיפה: אני בעליה של המסעדה משנת 2012. לפני שהגעתי המקום היה נטוש 12 שנה. שיפצנו את המקום בהרבה מאוד כסף. בנינו את העסק בעשר אצבעות, אני ושני בניי שעוזרים לי.
לאורך כל השנים היה חשוב לנו שהלקוחות שלנו ירגישו אצלנו כמו חלק ממשפחה. צברנו מאגר של לקוחות נאמנים שהם כבר חלק מהמסעדה. בקיץ ובאביב אני מעסיק 12 עובדים. ברמן, שני טבחים, שוטף כלים ומלצרים.
הנזק הכספי שלי כבד מאוד. חובות לספקים, מסים שעליי לשלם. אני מעריך את הנזק הכספי שלי בכ-400 אלף שקל. נתתי שיקים לספקים אבל נאלצתי לדבר איתם ולהודיע להם שאני מבטל את השיקים כי אין לי תזרים כספי. כולם מבינים. אלה חובות שאני אשלם, לא מדובר בחובות שנמחקים. עד היום למרות כל ההבטחות ששמענו, לא קיבלתי מהמדינה אפילו שקל אחד של עזרה כספית. לפני שבוע תליתי שלט על המסעדה ובו הודעה שהחלטתי למכור את המסעדה עם כל הציוד שלה. נשברתי.
הביא לפרסום: ליאור אל-חי
"מקווה שהמדינה תפצה אותנו"
חיים מלכה, בן 57 | הבעלים של מסעדת "אווז הזהב" בבאר שבע: אני ואח שלי, אבי, מפעילים כבר 23 שנים מסעדת בשרים על גריל, וגם עושים בה אירועים קטנים. זו מסעדה שידועה בכל הארץ, ומעסיקה כ-150 עובדים. בגלל הקורונה, ספגנו ירידה של 90% בעבודה.
נאלצנו לעבור למשלוחים וזה היה למעשה הפסד של כסף, אבל המשכנו כדי שכמה עובדים ימשיכו לעבוד. כלכלית היה עדיף לסגור, אבל עשינו את זה בשבילם. אנחנו מנסים להשתקם ומקווים שבשבוע הבא נחזור לעבוד. אני יודע שהעבודה לא תחזור למה שהיה ומעריך שזה יהיה משהו כמו 50% כי אנשים עדיין חוששים.
חשבנו על מה יכולות להיות ההנחיות. אנחנו יכולים לעמוד בהנחיות כי יש לנו מספיק מקום. יש לנו אפשרות למרווחים של שני מטרים משולחן לשולחן. אנחנו מצפים לדעת מה ההנחיות. לא יודע למה לא מעדכנים אותנו. יש עובדים שאני לא יודע אם יחזרו, יש כאלו שאולי מצאו עבודה אחרת. אנחנו נתחיל במינון קטן ונראה מה יהיה. זה מצחיק שפתחו את הסופרים והקניונים, ששם יש יותר התקהלויות, ולנו לא נתנו אפילו מתווה לחזרה.
בינתיים אנחנו מתכוננים. עשינו חיטוי. אני מתרגש לקראת הרגע שבו נתקשר לעובדים כדי להגיד להם לחזור לעבודה, ומקווה שהמדינה תפצה אותנו על הזמן שלא עבדנו, כי בינתיים לא קיבלנו כלום.
הביאה לפרסום: ריקי כרמי
לפנייה לכתב/ת 
