ביום שני שעבר ב־11 בלילה, החלו מכשירי הטלפון של העיתונאים שמסקרים את משבר הקורונה להבהב ולרטוט. ההודעה הדרמטית שנשלחה אליהם בישרה על "פריצת דרך משמעותית" במציאת נוגדן לטיפול בקורונה, לא פחות. האירוע נראה מוזר: מהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה כבר הסתיימו, עיתוני המחר עוד רגע בדפוס. זה הזמן לידיעה מרעישה שכזו? אבל כשאנשי התקשורת המשיכו לקרוא, הם נתקלו במשהו אפילו עוד יותר מוזר. ההודעה הייתה של שר הביטחון נפתלי בנט - יחד עם המכון הביולוגי בנס־ציונה. מדובר באחד המקומות הסודיים והשמורים בישראל: רק מעט מאוד מהפעילויות החשאיות שמתרחשות בו נחשפו, ושמו נקשר לאינספור פרשיות ומבצעים עלומים - אבל גם לתקלות ומחדלים. כל ניסיון לדלות מידע על אודות מה שמתחולל מעבר לגדרות הגבוהות שמקיפות את המתקן, נתקל בחומה בצורה של שתיקה, איפול וצנזורה. והנה, שחור על גבי סלולר, המכון הביולוגי מפרסם בגלוי ובאופן רשמי פעילות שלו.
"מדובר בנוגדן שתוקף את הנגיף באופן חד-שבטי (הטעות במקור, הנגיף הוא חד-שבטי, לא הדרך שבה הוא פועל), ויודע לנטרל אותו בגוף החולים", נכתב שם. ההודעה הסתיימה בדבריו של השר, שמסר כי הוא "גאה באנשי המכון הביולוגי, שהביאו לפריצת דרך אדירה. היצירתיות והמוח היהודי", סיכם בנט. "הם שהביאו להישג מדהים זה".
שעה קודם לכן, פירט ראש הממשלה נתניהו רשימת הישגים משלו. במסיבת עיתונאים חריגה בהיקפה, הוא בישר על ההקלות בסגר, ופסק כי "הישגי ישראל משמשים מודל למדינות רבות". מסביבו הוזמנו ל"מסיבת סיום הקורונה" גם מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, שר האוצר משה כחלון ושר הבריאות יעקב ליצמן. אפילו שרת התרבות מירי רגב הייתה שם, אף שההקשר שלה לסגר הקורונה שולי במקרה הטוב. כולם חייכו מתחת למסכות. למגפה אין תמונת ניצחון, אבל מסיבת העיתונאים הזו הייתה הדבר הכי קרוב לזה.
אלא שלמסיבה הזו היה גם מי שלא הוזמן: שר הביטחון, נפתלי בנט, שבלט בהיעדרו. שעה אחר כך, הגיעה ההודעה הנדירה מהמכון הביולוגי.
אכן, צירוף מקרים קסום. אבל מה שפחות ידוע הוא שההישג הזה של המכון מאוד שנוי במחלוקת: בקהילה המדעית יש הטוענים כי הנוגדנים הללו אכן מהווים פריצת דרך. אבל רבים אחרים מספרים כי מדינות אחרות כבר הקדימו את ישראל בפיתוח
הנוגדנים; ועם כל הכבוד, עוד ארוכה הדרך לתרופה לקורונה, ובכלל לא בטוח שלמכון הביולוגי יש את היכולות והאמצעים להגיע לשם. על דבר אחד אין עוררין: הילת המסתורין סביב המכון הביולוגי, היא משהו שכל פוליטיקאי ישמח להשתמש בו.
ושר הביטחון היוצא בנט ממש לא היה הראשון לזהות את זה. שלושה חודשים קודם, בשני בפברואר, עם תחילת ההיערכות למגפה העולמית ורגע לפני מערכת הבחירות האחרונה, הודיע נתניהו כי הנחה את מדעני המכון הביולוגי, "לפעול במהירות האפשרית", לייצר חיסון לנגיף הקורונה. נתניהו, כמו שרק הוא יודע, עשה אאוטינג למתקן החשאי, ובסוג של הבטחה נהדרת אמר: "אני מבהיר שמדינת ישראל כרגע הקדימה את העולם בהרבה דברים... ואנחנו מתכוונים להקדים בדבר נוסף - אני הנחיתי את המכון הביולוגי ומשרד הבריאות לפעול ליצירת חיסון לנגיף וכן להקים מפעל חיסונים. יכול להיות שגם בעניין הזה, אם נעבוד מספיק מהר, עם התקצוב הראוי ועם האנשים המוכשרים שיש לנו - גם כאן ישראל תקדים את העולם". אדם שעבד שנים רבות במכון הביולוגי כאחד מהמומחים הבכירים שם, אחד מעשרות מומחים עימם שוחחנו, חזר על מה שאמרו רבים מעמיתיו: "מדובר ביומרה הזויה. כשכל העולם, לרבות ענקי המחקר ויצרניות התרופות הגדולות ביותר עוסקים בנושא, אז להתנבא, כמעט להבטיח, שדווקא מכון ממשלתי קטן שזה כלל לא תחום ההתמחות שלו, יקדים את כולם? לו נתניהו היה מתייעץ עם איזשהו גורם בעל ידע - הוא היה אומר לו ללא ספק שאלו דברים מופרכים. אני בטוח שגם במכון התכווצו כששמעו איך מנצלים את השם שלהם".
חלף קצת יותר מחודש, והפעם "מקורות במערכת הבריאות" הודיעו כי "המכון הביולוגי צפוי להודיע בקרוב כי השלים פיתוח של חיסון לקורונה". במשרד הביטחון הזדרזו לצנן התלהבות. "אין פריצת דרך במאמצי המכון הביולוגי למציאת חיסון לנגיף הקורונה", הודיעו. "פעילות המכון מתנהלת לפי תוכנית סדורה והיא תיארך זמן".
נתניהו לא התייאש. ב־31 במארס הודיע כי שוחח עם מנהל המכון, פרופ' שמואל שפירא, ושמע ממנו עדכונים על ההתקדמות במאמצי המחקר והפיתוח של החיסון לנגיף הקורונה. בהודעה רשמית מלשכתו נמסר כי פרופ' שפירא אמר שחלה התקדמות משמעותית ב"תכנון קדם החיסון", וכי במכון נערכים כעת, "לקראת מודל לתחילת הניסוי בבעלי חיים". היו עוד הודעות כאלו. יחסית למתקן חשאי, המכון הביולוגי מצא עצמו לפתע בכותרות.
7 צפייה בגלריה
לשימוש הכתבה בלבד מכון ביולוגי נס ציונה נפתלי בנט קורונה מחקר חיסון נוגדן
(צילום: קוקו)
מלחמת הקרדיטים הביולוגית שמנהלים ראש הממשלה ושר הביטחון שלו על גב המכון בנס־ציונה, לא התקבלה בחיוב בקרב אנשי המכון בהווה ובעבר. חלקם מצאו עצמם נבוכים מול ביקורת קשה של עמיתיהם לתחום הביולוגיה והווירולוגיה על הפרסומים המוקדמים, במקרה הטוב; ולעג של ממש, במקרה הרע. "אני קורא את ההודעה שלהם על פריצת דרך, ואני אומר: מה לעזאזל הם יודעים שאני לא יודע?" אומר השבוע חוקר בכיר באקדמיה. "עד היום לא הצלחתי להסביר את זה. הם פשוט ניפחו משהו שהוא מאוד לא הישגי. זו הייתה הודעה פוליטית ולא מדעית. זה פשוט בולשיט. גם אחרים מצאו נוגדנים לווירוס הזה, זה לא הנוגדן הראשון. בארה"ב ובמקומות אחרים כבר הקדימו אותם, וזה באמת מביך. אז על מה כל המהומה?"
וחוקר בכיר אחר באקדמיה מצביע על הבעיה במצב שנוצר סביב המכון בעקבות הקורונה: "הפוליטיקה נכנסה בעבודה שהיא מדעית נטו, וזה פגע אנושות בדימוי של המכון. אף אחד בחיים לא יגיד דבר כזה כמו 'פריצת דרך' בשלב הנוכחי, חוץ מאדם אחד"
.
מי?
"טראמפ. אז זה עשה טראמפיזציה של הנושא. ושם הם כשלו".
בימים האחרונים שוחחנו עם אישים רבים - חלקם אנשי המכון הביולוגי בעבר ובהווה - כדי לנסות ולהבין: מה מתחולל מאחורי הקלעים במכון הביולוגי, איפה באמת עומד המכון במאבק בקורונה - ואיך כל זה הפך לחלק מהמאבק הגדול בין נתניהו לבנט. או, כפי שאמר השבוע בכעס גורם במכון: "הפכנו לפיונים במשחק הפוליטי, וזה לא ביוזמתנו ולא בהסכמתנו. גם נתניהו וגם בנט משתמשים בנו, רק כדי להראות לציבור של מי יותר גדול".
רשמית, מטרת המכון היא לייצר אמצעי הגנה מפני נשק ביולוגי, ולפי האמור בפרסומים זרים, גם אמצעי תקיפה ביולוגיים. על פי ההערכות, עובדים כיום במכון כ־300 חוקרים ומדענים מתחומים שונים, בהם ביולוגיה, כימיה, מדעי הסביבה והאטמוספרה. המכון הביולוגי שייך גם למשרד הביטחון וגם למשרד ראש הממשלה, ועד היום מתקשים בכירי המכון להסביר בדיוק מה שייך למה ומי כפוף למי. זו גם הסיבה שהן נתניהו והן בנט בוחשים בנעשה במכון, והפכו אותו לזירת מאבקים פוליטיים ביניהם.
אלא שבשנים האחרונות התעוררה שאלה האם יש בכלל צורך במכון הביולוגי. בעבר, שני שרי ביטחון - ויצמן ורבין - ביקשו לסגור אותו. "העולם עבר שינוי", אומר השבוע אדם שכיהן בתפקיד בכיר מאוד במערכת הביטחון. "ולראיה, ארגוני הטרור הנוראיים ביותר לא באמת הצליחו לעשות בנשק ביולוגי שימוש, גם כי זה מסובך וגם כי זה עלול לחזור אליהם, לאנשים שלהם, או להרוג את מי שהם לא רוצים. לכן אין צורך במכון כגוף הגנתי. ההדבקה העולמית של הקורונה היא דוגמה טובה לכך. התחלנו לחשוב שאולי כדאי להשאיר איזה גרעין ידע קטן, ותו לא".
ואז הגיעה הקורונה.
משבר הקורונה היה הזדמנות עבור המכון להוכיח עד כמה המדינה זקוקה לשירותיו. עוד ועוד משימות הוטלו עליו: המכון עסק בעיבוי מערך הבדיקות, בבדיקת אמינותן, בבניית מודלים לחיזוי התפרצויות - אחד המקורות שעימם שוחחנו טוען כי המודל שלהם, הוא זה שהזהיר מפני התפרצות גדולה בפסח והביא לסגר שהוטל על המדינה. אבל מעל לכל, הידהדו דבריו של ראש הממשלה, על כך שהורה לאנשי המכון למצוא חיסון לקורונה.
לא מעט גבות הורמו בעולם המדע לנוכח ההכרזה הדרמטית של נתניהו. כרגע, החיסון הוא "הגביע הקדוש" של כל העולם המדעי, וממשלות בשיתוף ענקיות התרופות, מעסיקות אינספור חוקרים ומומחים, ושופכות מיליארדים על הנושא. האם מכל אלו דווקא מהמכון בנס-ציונה יגיע החיסון לעולם? "אני לא יודע מי נגרר להבטיח למי תרכיב (חיסון) בתוך שנה, שזה קשקוש מוחלט", אומר בכיר במכון. "אבל עד התרכיב יש עוד הרבה מאוד דברים שהמכון יכול לעשות. להבדיל מהחיסון, הנוגדנים הם הישג אמיתי, ומי שטוען אחרת פשוט מקנא".
האם יש בכלל טעם שהמכון ינסה לפתח חיסון, כשענקיות פארמה עתירות תקציבים מכל העולם מתחרות בו, וקרוב לוודאי שיצליחו קודם?
"זו שאלה מצוינת. אין ספק שהמכון יודע לפתח חיסונים. זו עובדה מוגמרת. האם זה המכון הכי טוב בעולם? התשובה היא לא. האם יש מכונים שיודעים לעבוד הרבה יותר טוב? בהחלט כן. מצד שני, גם אם יהיו חיסונים, לא יהיה מספיק לכל העולם. לכן, מדינת ישראל חייבת שיהיו לה יכולות פיתוח וייצור כאלה. זה מאוד נכון להשקיע בזה".
"את המשימה הזו קיבלנו, כי למכון יש ניסיון קודם של שנים בייצור ותכנון חיסונים ונוגדנים", אומר מי שעבד במכון עד לאחרונה. "בתחילת שנות ה־50 המכון ייצר חיסון נגד שיתוק ילדים, פוליו, ומאוחר יותר הפיק חיסון לאבעבועות שחורות. פיתחנו אנטי־טוקסין לרעלן הרצין, וגם טיפול נגד בוטולינום, ששימש רק לפני מספר חודשים להצלת תינוק שהיה במצב קריטי".
ומה בכל זאת אפשר לומר על החיסון שעובדים עליו במכון?
"שיש להם אב־טיפוס של חיסון, שמתחילים לבדוק אותו בבעלי חיים, ושיש סימנים מבטיחים ראשונים שהוא עשוי לעבוד. מדובר בחיסון אקטיבי, שיעורר את מערכת החיסון של הגוף לעבוד נגד הנגיף. זה הולך מהר, והם מתנהלים לפי לוחות זמנים שמקבילים למעט המקומות הטובים בעולם שעוסקים בזה. אם יש מקום בארץ שיכול לעבוד עם הגורם הזה ולהגיע להישגים - זה המכון הביולוגי. למכון ויצמן אין את היכולות האלה. תרומתו של מכון ויצמן למשבר הקורונה הסתכמה במודל שבני־ברק היא עיר מסוכנת. מי שנסע ברחוב הראשי של העיר יכול היה להגיע לאותה מסקנה".
אבל לא מעט חוקרים אחרים מטילים ספק ביכולת של המכון להמציא את החיסון שהעולם כל כך מחכה לו. "האם שמעת שהמכון הביולוגי אי פעם ייצר תרופה שהשפיעה על העולם?" תוהה מומחה לנוירוביולוגיה ועובד לשעבר במכון. "אני צחקתי עליהם, ולא רק אני", נזכר מדען בכיר בהכרזה של ראש הממשלה.
"לביבי היה מאוד נוח לומר לפני הבחירות: מחר יש לי תרכיב. פתאום הוא הבין שלא יהיה לו", אמר מקורב לתחום. "כשהפוליטיקה מתערבבת עם המדע זה מה שקורה. הפרסום הזה עשה להם נזק".
אלא שבנס־ציונה עדיין מתעקשים שהחיסון שלהם בדרך הנכונה, גם אם היא איטית יותר ממה שהובן מהודעת ראש הממשלה. "ישנה התקדמות מאוד טובה", אומר הגורם הבקיא בעבודת המכון. "יש כבר שתי פלטפורמות פוטנציאליות של חיסון, ותהליך הבדיקה נמצא בעיצומו. וגם אם המכון לא יהיה הראשון - יש ערך רב שיפותח חיסון בישראל, כדי שישראל לא תצטרך 'לעמוד בתור' העולמי".
פרופ’ ג’וני גרשוני חוקר את נגיף הקורונה מאז 2004. הוא הופתע כששמע שהמשימה הלאומית למציאת חיסון הוטלה על המכון הביולוגי ולא נבחנה האפשרות למאמץ לאומי, בשיתוף כלל המומחים. הוא פנה למכון והציע שיתוף פעולה, אך לא נענה עד היום. “אם אכן מדובר על מכון ממשלתי, ועל משימה לאומית חשובה, היית מצפה לפרויקט ארצי, כשכל גוף רלוונטי מסייע ומעניק תמיכה וייעוץ, על מנת לבצע סינרגיה בין כל הכוחות. במכון עושים בדיוק ההפך. בזמן שבו גורמי מחקר בכל העולם, גם אנחנו, חולקים את הידע שצברו וההישגים המדעיים שלהם עם אחרים, כדי לשפר את ההתמודדות באתגר הקשה הזה. במכון שומרים על ‘סודיות’ ומסתירים את הישגיהם בטענה שעדיין לא רשמו פטנט. זו התנהלות מוזרה למדי: הרי אין צורך בפטנט על מנת לאפשר שיתוף פעולה ודיאלוג עם האקדמיה בישראל”.
חוקר בכיר אחר מספר שעם כל הכבוד להישג, המכון הביולוגי משתרך מאחור בפיתוח החיסון. "הקבוצות המתקדמות כיום בעולם בפיתוח חיסון נמצאות הרבה מעבר למכון. הקבוצה המובילה לדעת חוקרים רבים היא קבוצת מדענים מבריטניה, שעתידה החודש להתחיל בניסוי על 6,000 בני אדם. זה ניסוי גדול בהרבה מכל מה שנערך עד היום. חברות התרופות ‘פייזר’ ו’מודרנה’ גם הן נחשבות מתקדמות מאוד בפיתוח".
השר בנט, איפה בעצם עומד כרגע נושא החיסון במכון?
"הם עדיין עובדים. יש התקדמות מאוד יפה".
אבל שיא המחלוקת סביב המכון - ושיא השימוש הפוליטי בו - התלקח עם ההודעה על "פריצת הדרך המשמעותית" עם ייצורו של הנוגדן לקורונה. הסבר קצרצר ופשוט מהו נוגדן: וירוס כמו הקורונה "מתלבש" על התא של החולה ומדביק אותו. לכך משמשים אותם "קוצים" מפורסמים של הנגיף, או מה שנקרא בביולוגיה חלבון "ספייק". כשביקשנו מפרופ' ג'וני גרשוני, וירולוג ואימונולוג בכיר וותיק מאוניברסיטת תל־אביב, שיסביר את התהליך, הוא השתמש במטפורה מעולם המחשבים: הווירוס הוא דיסק און קי, שמוצא דרך להתחבר לתא האנושי, ופורק פנימה תוכנה שמשנה את התא והופכת אותו לחולה. הנוגדן הספציפי הוא הדרך של הגוף "לסתום" את נקודת החיבור של הדיסק און קי לתא ובכך לנטרל את הווירוס. בלי החיבור הזה, הווירוס לא יצליח להדביק את התא, והחולה יבריא.
כל התהליך הזה בפועל הרבה יותר מסובך, וכולל יכולות ביולוגיות מתקדמות. ההודעה הדרמטית של המכון הייתה שחוקריו הצליחו לבודד נוגדן כזה. עכשיו יש להם כבר ארבעה. באוניברסיטת תל אביב, למשל, הצליחו לטענתם באותו זמן לפתח שישה. אבל עד כמה באמת משמעותית פריצת הדרך שעליה הכריז המכון? כאן הדעות כבר חלוקות. מאוד חלוקות.
כדי לבודד נוגדן, יש צורך בדם של חולים לצורכי מחקר. מי שיקבל את הדם קודם, יהיה לו יתרון במרוץ. ההחלטה להטיל על המכון הביולוגי את המשימה, הפנתה אליו גם תקציבים - וגם עדיפות בקבלת דמם של חולים. חוקר שאיננו מהמכון שפנה לבית החולים תל השומר במארס כדי לקבל דם, נענה בשלילה, "כי למכון יש עדיפות".
"מה הדאווין שלהם?" אומר חוקר בכיר בשפה לא־מאוד אקדמית. "פשוט להם היה חודש־חודש וחצי לפני כולם, כי האחרים התחילו בפיגור, בגלל שלא היה להם את חומר הגלם להתחיל. הרי המכון הביולוגי קיבל את החומר גלם ראשון עוד מהחולים מיפן שהגיעו מהאונייה (הכוונה לחולים הישראלים שנדבקו בתחילת ההתפרצות על הספינה 'דיימונד פרינסס'). החבר'ה של מכון ויצמן, אוניברסיטת תל־אביב והעברית בירושלים קיבלו את הדגימות רק כשהמגפה הגיעה למאות חולים. היה פער של כמה שבועות.
"לכן, כל הדבר הזה, זה בסדר, זה נחמד. אבל וואלה, הייתם ראשונים? כולם עכשיו רצים כדי להקיף את האצטדיון, לכם נתנו פור ועכשיו אתם באים ואומרים, ‘ניצחנו, יש לנו מדליית זהב’? היה לכם פור! וזאת מדליית זהב באליפות צפון רחובות, לא מדליה באולימפיאדה. אבל אנחנו לא כועסים עליהם, כי אנחנו יודעים שהם אנשים טובים שהפילו את זה עליהם. הם בטוח לא רצו להגיד שזו פריצת דרך כי זו ממש לא. זה הישג, זה חשוב, אבל זו לא פריצת דרך".
"צריך להכניס את הדברים לפרופורציה", אומר מומחה לנוירוביולוגיה, עובד לשעבר במכון הביולוגי. "זה כמו המאבק בין רוסיה לארה"ב על כיבוש החלל: הרוסים שלחו את לייקה וספוטניק, ארה"ב את אפולו; וישראל, לאחר כמה עשרות שנים, שלחה את החללית בראשית, קופסת פלסטיק. זו הפרופורציה בין המכונים השונים בעולם למכון הביולוגי".
"הם מדברים על פיתוח פורץ דרך בקנה מידה עולמי", אומר ביולוג בכיר מאחד המוסדות המוכרים בישראל, "אבל אני לא מצליח להבין מה התגלית פה? מי לא יודע איך מייצרים נוגדן? לייצר נוגדן זה הבייסיק של הבייסיק".
אבל חוקרים אחרים דווקא מפרגנים. "אין ספק שזו עבודה ראויה להערכה, שמצביעה על כך שעובדים שם אנשים מאוד חכמים, בטכנולוגיות מאוד מתקדמות, שפעלו 24/7 למען המטרה הזו", אומר פרופ' נתי קלר, לשעבר יו"ר האיגוד למחלות זיהומיות וכיום יו"ר ועדת הלסינקי לניסויים בבני אדם בשיבא. גם פרופ' שוקי שמר, יו"ר אסותא מרכזים רפואיים ולשעבר קצין רפואה ראשי, שמכיר את המכון מקרוב, מתפעל מההישג: "הם הכי רציניים בעולם. העובדה שיש בישראל מכון מחקר שמצליח לפתח נוגדן שמחסל את הווירוס החי של הקורונה, היא הישג בקנה מידה עולמי. אף אחד לא הצליח עדיין לעשות את זה. זה מעיד על יכולת מדעית גבוהה ביותר".
גורם הבקיא במתרחש במכון טען השבוע כי יש התעניינות בעולם בנוגע לנוגדנים הישראליים. "והתעניינות גדולה, של חברות ומכוני מחקר בארץ ובעולם. אחרי רישום הפטנט - אפשר להחליט להתקשר עם חברות מסחריות שישקיעו בתהליך הנדרש לאישורים ולניסויים, או להחליט לפתוח את הגילוי לעולם, כמתנה לכל האנושות".
מי מחליט על כך?
"כמובן שזו לא החלטה של המכון, אלא של הדרג הפוליטי, ראש הממשלה".
אם שואלים את בנט, המכון שייך למשרד הביטחון, וההחלטה בנושא כבר התקבלה. "עכשיו אנחנו דוהרים, רושמים את ארבעת הנוגדנים הראשונים כפטנט”, אומר בנט. “הכיוון שאנחנו נעים לקראתו הוא לייצר תחרות בין כל חברות הפארמה הגדולות. כולם רוצים להשתמש? תנו לנו אחוזים יפים. בואו ניתן לתחרות לעבוד”.
המכון הביולוגי, או בשמו הרשמי "המכון למחקר ביולוגי בישראל", הוקם באזור פרדסי נס־ציונה ב־1952, במבנה שהיה פעם שייך לבעל קרקעות ערבי עשיר. לפי פרסומים בחו"ל, בין שלל תפקידיו, עוסק המכון גם בהכנת רעלים שונים לצורך ביצוע חיסולים על ידי קהילת המודיעין הישראלית. המבצעים הללו מכונים "התנקשות בחתימה נמוכה", כלומר כזו שאי־אפשר לשייך לישראל ולעיתים קרובות תתפרש כמוות טבעי.
כך, למשל, על פי אותם פרסומים, ב־1978 הוכן רעל מיוחד שיועד לחיסולו של ודיע חדאד, קצין המבצעים של החזית העממית. הרעל הוכנס לשפופרת משחת השיניים מהסוג שבו נהג חדאד להשתמש, והשפופרת עם החומר הוחדרה לביתו של חדאד. בכל פעם שהוא ציחצח שיניים, כמות מזערית מהרעל חדרה למחזור הדם שלו. אחרי כמה שבועות חדאד התמוטט ומת בבית חולים במזרח ברלין. סיבת המוות כפי שנכתבה בדוח הנתיחה הייתה: "דימום חמור במוח משולב עם דלקת ריאות". אגב, על פי גרסה אחרת שפורסמה בחו"ל לאותו סיפור, הרעלן הוכנס לשוקולד שניתן לחדאד, ולא למשחת השיניים.
אחד הרעלים המפורסמים ביותר היה זה ששימש את המוסד לניסיון החיסול של חאלד משעל ב־1997. ככל הנראה אנשי המוסד דנו ארוכות עם מומחי המכון באשר לחומר שבו ייעשה שימוש. ההחלטה נפלה בסופו של דבר על לבופנטניל, שהוא גרסה מתקדמת של סם הרדמה עוצמתי בשם פנטניל, חומר שעוצמתו היא פי מאה מהמורפיום.
משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, חי אז בירדן. מחשש לתקרית דיפלומטית עם הממלכה, המטרה הייתה לגרום למותו מבלי להשאיר שום עקבות. הלבופנטניל נראה הפתרון האידיאלי. במוסד כינו את החומר בצחוק בשם "שיקוי האלים".
ההמשך ידוע. לוחמי המוסד אמנם הצליחו להתיז את הרעל על משעל, אבל נלכדו על ידי הירדנים. כדי לשכך את התקרית הדיפלומטית החמורה מול המלך, נדרשה ישראל לשלוח לעמאן את הנוגדן לרעל. עד היום יש סתירה בין טענת אנשי המוסד, שטוענים כי הנוגדן הוא שהציל את חיי משעל; ובין אנשי הרפואה הירדנים, שטוענים כי חששו שמדובר בעוד מלכודת ישראלית, וכלל לא השתמשו בו.
על פי פרסומים זרים, המכון היה מעורב גם בניסיון לחיסולו של בכיר החמאס מחמוד אל־מבחוח בדובאי. על פי הפרסומים, היו שני ניסיונות כאלו: בראשון הצליחו אנשי המוסד להחדיר את הרעל למשקה שלו, אבל אל־מבחוח רק התעלף. בינואר 2010 היה הניסיון השני. על פי הפרסומים בחו"ל, בחדר בבית מלון בדובאי המתינו לאל־מבחוח ארבעה מתנקשים. כשנכנס, לכדו אותו, והצמידו לצווארו מכשיר הזרקה. המכשיר היה טעון בסוקסמטוניום כלוריד, חומר הרדמה הידוע מסחרית כסקולין, המשמש בניתוחים ובכמויות מסוימות גורם לשיתוק ולחנק. בשעה שהחומר התפשט בגופו, המתנקשים השכיבו את אל־מבחוח על הרצפה. הוא היה ער לגמרי, רואה ושומע הכל - אבל לא מסוגל לזוז. אם הפרסומים נכונים, הדבר האחרון שראה זה את ארבעת הלוחמים מביטים בו, ממתינים שיסתלק לעולמו.
בין ההצלחות והמבצעים המסעירים, שמו של המכון נקשר לאורך השנים גם בלא מעט שערוריות, רשלנויות ותקלות מביכות. המפורסמת ביותר מביניהן הייתה חשיפתו של המרגל הסובייטי הבכיר ביותר שאי פעם התגלה בישראל, פרופ' מרקוס קלינגברג, שכיהן כסגן מנהל המכון. קלינגברג מסר לאורך שנים מידע רב למפעיליו בקג”ב, עד שנתפס והוכנס למאסר סודי ב־1983.
פרשה אחרת אירעה באמצע שנות ה־90, כאשר המכון היה תחת ניהולו של המנהל הקודם, ד"ר אביגדור שפרמן, כימאי וחוקר בעל שם עולמי. במכון ביקשו לפתח חיסון לאנתראקס ואיכשהו, הצליחו לשכנע את צה"ל שהניסויים בחיסון יבוצעו על חיילים. כאלף חיילי יחידות מובחרות ואגף המודיעין נחשפו לחיסון לא בטוח, לא מאושר, ובניגוד לכל תקנות ועדת הלסינקי על ניסויים בבני אדם. אצל חלקם הופיעו תופעות לוואי לאורך שנים. ועדות החקירה שמונו לבדיקת הנושא הטיחו ביקורת קשה כלפי ד"ר שפרמן וחוקרים נוספים במכון. הוועדות טענו כי המכון השתמש בסודיות כדי להסתיר ולטייח את הפרשה, וכי עריכת הניסוי בחיילים, "ייתכן ולא הייתה כלל הכרחית".
שמו של המכון עלה בתקשורת הבינלאומית גם אחרי שמטוס מטען של אל על התרסק על בניין מגורים באמסטרדם באוקטובר 1992. לימים נחשף בפרסומים ב"ניו יורק טיימס" כי המטען במטוס כלל 189 ליטרים של כימיקל המשמש לייצור גז העצבים סארין. על פי שטר המטען, החומר יועד למכון הביולוגי בנס־ציונה.
מעטה הסודיות שאופף את המכון, מאפשר לו לחמוק מפיקוח הדוק בנושאים שונים. אחד מהם הוא הניסויים בבעלי חיים. ניסויים כאלו דורשים היתרים מיוחדים ואישור וועדות, ולכן למכון יש יתרון בתחום זה. במכון החליטו לנצל את הפיקוח הרופף, והציעו לחברות מסחריות לבצע ניסויים בבעלי חיים עבורם. כשהביזנס המכניס תפס תאוצה, הקים המכון אפילו חברה מסחרית לביצוע ניסויים בבעלי חיים, בראשה הועמד אחד מבכירי המכון, ד"ר ג'. "בעצם הם ניצלו את החשיכה האופפת אותם לא רק לטובת פיתוח כלי הגנה אלא גם לצרכים מסחריים גרידא", אומר איש מערכת הביטחון לשעבר, שמכיר את הפעילות במכון. לימים, החברה התפרקה ואוחדה רשמית עם המכון.
אבל יש למכון חברות־בת אחרות, שפועלות תחת מטה הסודיות, אף שלכאורה הן מסחריות והקשר בינן לבין ביטחון הוא קלוש. אחת מהן היא ‘החברה הישראלית לחקר מדעי החיים בע"מ’, שברשם החברות נכתב כי מטרתה "לעסוק במחקר ברעלים". החברה הייתה רשומה בכתובתו של המכון הביולוגי (ת.ד. 00139 נס־ציונה) ורוב מניותיה הוחזקו בידי מדינת ישראל. לחברה הזו היו שישה מנהלים רשומים (אחד מהם הוא מנהל המכון הביולוגי) והם כל כך סודיים, עד שלכולם, בדרך פלא, היה בדיוק את אותו מספר זהות.
שלל השערוריות האיצו את הלחץ לסגור את המכון, או לפחות לצמצם מאוד את היקף פעילותו. הספקות באשר לנחיצות המכון המשיכו לחלחל ותחת השר בנט, לבקשתו של עוזר השר להתגוננות, משה אדרי, הוקמה ועדה לחקור את הנושא. הוועדה טרם הגישה המלצותיה אבל בדיונים - שנערכו טרם פרוץ המגפה - היה ברור כי חבריה בעד קיצוץ משמעותי במכון. זה כלל בין השאר - סגירה מוחלטת של היחידה לחיסונים.
פרופ' שמואל שפירא, רופא מרדים בהכשרתו, מי שמונה לעומד בראש המכון הביולוגי מאז פרישתו של שפרמן ב־2013, מנהל מאבק עיקש על קיומו ועל התקציבים שמועברים אליו. בתקופת שפירא, נעשו במכון ניסיונות להתכונן להתפרצות של מגפה עולמית (פנדמיה). "לא ידעו שיהיה קורונה", מסבירה חוקרת שמכירה את עבודת המכון, "אבל ידעו שיש ערך רב ביותר לקיים רמת מוכנות וידע גבוהים מאוד. זה עניין שלוקח שנים להקים, ואם מאבדים את היכולת הזו - לוקח הרבה מאוד זמן להקים אותה מחדש. שנים רבות". במקביל עוסקים במכון הביולוגי גם בפיתוח טיפולים להתפרצויות קטנות יותר. המכון, למשל, איבחן את התפרצויות העכברת בשנה שעברה בנחלי הצפון, ופיתח תרופות נגד הרעלת בוטולינום.
אבל כל אלו לא עזרו, התקציבים קוצצו, והמכון היה בסכנה. שפירא, מספרים יודעי דבר, היה משוכנע כי במשרד הביטחון מנסים לסגור את המכון, ושהצעד הזה נגוע בלא מעט קרבות אישיים ופוליטיים. אלא שבדיוק אז, התחילו להתפרסם ידיעות על נגיף מסתורי שקוטל אנשים בעיר ווהאן בסין. ושכנראה הוא בדרך לישראל.
עם הרוח הגבית של הקורונה, המכון טוען שלא רק שאסור לקצץ בתקציבו או לסגור אותו - בכלל צריך להקים יחידת חיסונים חדשה. זו אולי חלק מהסיבה שהמכון נכנס גם למשחק הפוליטי ומשווק את הישגיו, כמו הנוגדן, למשל.
השר בנט, אתה מכיר את הביקורת על הטענה שהנוגדן הוא בכלל הישג?
"כשאמרו לי שנמצא נוגדן כזה, גם אני חשבתי לעצמי שזה טוב מכדי להיות אמיתי. פעמיים הלכתי למכון, לשבת עם המדענים עצמם. נחה דעתי שזה אכן הדבר האמיתי".
היו דיונים שצריך לסגור את המכון.
“היה שיח כזה על המכון כאילו שהוא מיותר, ואם הייתם שואלים אותי לפני ארבעה חודשים גם אני לא הכרתי מספיק את הפעילות. האירועים האחרונים העלו את קרנו של המכון ואנשיו. זה שינה גם את דעתי. מי יגן על מדינת ישראל מפני דברים רעים, מכוונים או טבעיים? זה גוף חשוב”.
בינתיים, אנשי המקצוע של המכון, מבינים היטב שהם הפכו גם לסוגיה פוליטית, ורחוקים מלהיות מאושרים מהסיפור. "עבודת המכון נעשתה מאז ומתמיד בצנעה, רחוק מהעין הציבורית, ומסיבה טובה", הסביר גורם, הבקיא בעבודה הסודית שנעשית בנס־ציונה. "ברגע שנתבקשנו למצוא פתרונות לתחלואה בקורונה, עשרות אנשים התגייסו באופן מיידי, ועושים במכון לילות כימים בניסיון לסייע לישראל להשיג כל אמצעי אפשרי כדי לנצח את הנגיף. במקום זה, מצאו את עצמם נאלצים להסביר למה הם מתרברבים בהישג מדעי שטרם הבשיל".
