אבודים בדרום אמריקה / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, והפעם לקיץ 1968 ולמסע של מכבי ת"א באמריקה הלטינית, שם התקבלה בטירוף ע"י הקהילות היהודיות - וגם נתקעה בריו בגלל אמרגן מפוקפק. למה הקבוצה נאלצה לקיים משחק גומלין באורוגוואי (ולהפסיד בו בכוונה), מה גרם לאמנון אבידן לחזור הביתה מוקדם ואיזה כוכב קולנוע יהודי התרגש לפגוש את השחקנים. לקרוא ולא להאמין
כאב הראש הגדול של מכבי ת"א בימים אלה נוגע להחלטה הקרובה של היורוליג אם לחדש את העונה, מה שיוביל את הצהובים לבעיה גדולה עם ליגת העל. אבל נסיעה לכמה שבועות לאירופה היא כלום לעומת המסע הארוך ביותר בתולדות המועדון, כזה שכמעט לא זוכרים – קרוב לחודשיים בדרום אמריקה, עם 24 משחקים ועוד כמה ימים לא מתוכננים בריו דה ז'ניירו.
את הטיול הזה, בקיץ 1968, אירגן אמרגן מקסיקני שרצה להציג את הפלא הישראלי בפני קהילות יהודיות שונות בצד השני של העולם. המסע הפך לשילוב ביזארי בין משחקים לבילויים – כי חלק מבנות הזוג של השחקנים יצאו יחד איתם להרפתקה.
המסע הארוך בתולדות המועדון("ידיעות אחרונות")
כן, כאן המקום להסביר שבאותה תקופה, לכל נסיעה בינלאומית של קבוצה או נבחרת צורף גם שופט מאותה מדינה. במקרה של קיץ 1968, השופט יוסף ברגמן יצא לטיול עם הצהובים, ובחלק מהמקרים נוצרו עימותים על הפרקט בגלל חוסר התיאום בין המקומי לאורח.
עמיתי וידידי המנוח, נח קליגר ז"ל, שהיה אז יו"ר מחלקת הכדורסל של מכבי ת"א וראש המשלחת באותה נסיעה, כתב בספרו "כדורסל זה לא רק משחק", שיצא ב־2003, על פתרון המשבר שנוצר מהשריקה של ברגמן: "מחשש לתקרית, הקהילה היהודית לחצה שנקיים משחק נוסף נגד נבחרת אורוגוואי כעבור יומיים – וגם נפסיד בו – וכך היה. הם אמרו: 'אתם בעוד כמה ימים עוזבים, אבל עלינו להמשיך לחיות כאן'".
עימותים על הפרקט("ידיעות אחרונות")
פרט לאבידן השתתפו במסע המשחקים שמות כמו תנחום כהן־מינץ, בוב פדהרסט, שבתאי בן־בסט, בארי אייזמן, יוסף לזה, קלין שפירא, גבי נוימארק וראובן דניאל. בדרך לדרום־אמריקה הצטרפו אליהם ברומא מיכה שוורץ ואלי קורן, שסיימו את מסע נבחרת הנוער. בעלי הזכרונות הצלולים מהמסע הזה נזכרים כי בלילה שעשו ברומא בדרך לריו, עברה עליהם חוויה בלתי רגילה. במלון בו שהתה הקבוצה גילה שטרקמן את אחד מכוכבי הקולנוע הגדולים באותה תקופה, לא אחר מאשר פיטר פאלק, לימים המפקח קולומבו. השחקן היהודי הנפלא היה מאושר לפגוש את הכדורסלנים מישראל, ואמר: "הרי בניי הם".
כדורסלני מכבי ת"א שיחקו גם בפרו, צ'ילה וארגנטינה. בכל מדינה אליה הגיעו זכו לקבלת פנים מפוארת מצד מועדוני היהודים המקומיים – היבראיקה והכח – בקאנטרי קלאבים הענקיים והמפוארים שלהם. אבידן: "יכולתי רק להצטער שלא נשארתי עד לסיום המסע, כשרוב החבר'ה נהנו מהביקור בחוף הקופאקבנה ומאווירת הפסטיבל שקיימת בברזיל כל השנה – למרות שעבור הוותיקים הטיול כבר היה ארוך מדי והם רצו לחזור הביתה. הם לא קיבלו בהבנה את העיכוב".
אז זהו, הגענו לעיכוב. רק דבר אחד היה חסר כדי לחזור לארץ מריו: כרטיסי הטיסה שהובטחו ולא הגיעו. האמרגן נעלם בדיוק כמו הכרטיסים, ולמועדון לא היה בשליפה הסכום הנחוץ כדי לרכוש כרטיסים חלופיים, כך שהקבוצה נתקעה עוד עשרה ימים בברזיל. למרות שהרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת המודרניים לא היו קיימים, כבר אז עסקה התקשורת בהרחבה בפאדיחה הזו. היו גורמים במועדון שטענו כי נאלצו לתת ערבויות למשרד נסיעות כדי לממן את כרטיסי הטיסה ולסיים את הפרשה, ולקח להם עוד חודשים לאחר מכן כדי להחזיר את החוב הגדול שהצטבר. על פי סיפור אחר, קליגר השאיר את החבר'ה במקום מבטחים, נתן לכל אחד מהם דמי כיס של 10 דולר ויצא למסע דילוגים משלו באמריקה הלטינית כדי לבקש עזרה מהיהודים במקום – עד שחבר הנהלת ארגון מכבי העולמי בבואנוס איירס דאג למימון. ככל שחוזרים אחורה בזמן, מגלים סיפורים הזויים יותר ויותר.
לפנייה לכתב/ת 
מכבי תל אביב
"ידיעות אחרונות"
מומלצים
