ענת (58), היא חלק מסטטיסטיקה מעודדת, מהצד השטוח של העקומה. אחת מאלפי חולי קורונה קלים, לכאורה, בישראל. כאלה שלא נזקקו לאשפוז או הנשמה, ונשארו בבית, תחת השגחה טלפונית. אבל מה שהיא מתארת רחוק מלהזכיר שפעת או וירוס עונתי, שום דבר שחולף אחרי שבוע של מנוחה וגמיעת מרק עוף ותה חם.
עוד כתבות על נגיף הקורונה למנויים:
- דן אריאלי: "נשלם מחיר שנים, חושש שיקרו דברים רעים מאוד"
- מתי נוכל לחזור לנפוש בתאילנד?
היא נדבקה בעקבות חשיפה לחולה מאומת במוסד הרפואי שבו היא עובדת. "יום אחרי שנשלחתי לבידוד התחלתי להשתעל", מספרת ענת. "צילצלתי למד"א לבקש בדיקה לקורונה. אמרו לי שאין להשיג. אחרי מיליון טלפונים ולחצים, הגיעו לקחת דגימות ממני ומבעלי. כעבור שבוע קיבלתי תשובה חיובית".
בינתיים, המחלה כבר התפרצה בדרכה הייחודית והמזגזגת. "מה שמאפיין את הקורונה, זה שהיא מאוד תנודתית", היא אומרת. "רגע אחד אתה מרגיש יותר טוב ונדמה לך שאתה יוצא מזה, ורגע אחר אתה על הפנים, בקושי מצליח לנשום. פעם או פעמיים אמרתי לאחות שהתקשרה לבדוק מה מצבי שהכל בסדר, ואחרי כמה שעות הרגשתי כמו סמרטוט רצפה. השתעלתי המון, ביום ובלילה. היו לי התקפים של כאבים איומים בידיים וברגליים. משהו בעוצמות שאני לא מכירה. פרט לזה סבלתי מכאבי ראש ושינויים בחוש הטעם. למזלי, פעם בשנה אני חוטפת צינון שמסתבך לברונכיט, לכן היו לי בבית משאפים ומכשירי אינהלציה. בהוראת הרופאה השתמשתי בהם וזה מאוד הקל עליי".
אחרי שבועיים וחצי של סבל, קיבלה ענת בשורה משמחת: הווירוס נעלם באופן מוחלט ממערכת הנשימה שלה. רשמית, היא החלימה מקורונה. בפועל, היא עדיין מרגישה חולה. חמישה שבועות לאחר שניצחה סופית את הקוביד־19, תופעות הלוואי הקשות ממשיכות להטריד אותה. "הכאבים והעייפות פחתו, אבל כל שאר הסימפטומים עדיין כאן", היא מספרת. "אני משתעלת הרבה, סובלת מקוצר נשימה ונעזרת באופן קבוע במשאפים ובאינהלציות. ניסיתי להפסיק וחזרתי אליהם מיד. הרופאה אמרה לי להמשיך בטיפול עד שאראה מומחה ריאות. קבעו לי תור לסוף יוני. כשאמרתי שאני עדיין לא מרגישה טוב, ענו רק: 'מצטערים מאוד, לא יכולים לעזור לך'".
הסיפור של ענת (שם בדוי, שפורסם בדף הפייסבוק של ולווט אנדרגראונד) אינו יוצא דופן. הנתונים אמנם מפיחים אופטימיות: יותר ממיליון בני אדם ברחבי העולם כבר ניצחו את הקורונה, 12 אלף מתוכם בישראל. אלא שרבים מהם מתארים חוויה דומה: הווירוס תוקף, גורם למחלה ונעלם ‑ אבל פגיעתו הקשה לא חולפת. תופעות לוואי קשות כמו קוצר נשימה, עייפות וכאבים מפושטים בגוף, נמשכות גם זמן רב לאחר שהגוף התגבר על הנגיף. מחקרים שנערכו בהונג־קונג ובסין חושפים ששורדי הקוביד־19 עלולים לסבול גם מפגיעה בתפקודי הכבד, הלב והריאות. בסין דווח לאחרונה על מי שקיבלו שתי תשובות שליליות מיוחלות ‑ ובכל זאת נזקקו להשתלת ריאות.
ברחבי העולם התעוררה השבוע סערה סביב גילויים חדשים, שלפיהם הנגיף עלול לגרום לסיבוך מסכן חיים, בעיקר בצעירים. על פי הדיווחים, מאות ילדים בניו־יורק, באנגליה, בספרד, באיטליה ובסין אושפזו בשבועיים האחרונים לאחר שלקו במחלה דלקתית מסתורית וקשה, שהופיעה ארבעה עד שישה שבועות לאחר שנדבקו בקורונה. התסמינים מתבטאים בחום גבוה, כאבי בטן קשים ושלשול. חלק מהחולים סובלים גם מפריחה, עיניים אדומות ולשון אדומה, ואף מנזק קשה בלב. רופאים שטיפלו בהם אמרו כי זהו כנראה רק קצה הקרחון ומספר הילדים שעברו את הדלקת בצורה קלה גדול בהרבה.
גם בישראל פיתחו לאחרונה מספר ילדים ובני נוער מחלה קשה עם מעורבות של הלב, החשודה כהתפתחות של קוביד 19. המבוגר בהם, בן 24, אושפז השבוע במצב קשה בשיבא וחובר למכונת אקמו.
אבל גם לפני פרסום הגילויים המטרידים הללו, הקורונה היא עדיין בגדר תעלומה. לאיש אין עדיין מידע על ההשפעות ארוכות הטווח שלה, היות שגם החולים הוותיקים ביותר בסין נדבקו רק לפני שישה חודשים. מעקב אחר קבוצה של 20 מחלימים בהונג־קונג גילה כי תפקוד הריאות שלהם נמוך מהרגיל. מחקר דומה שנערך בווהאן, העיר שבה התפרצה המגפה, גילה כי רוב המבריאים לא חזרו למצבם הבריאותי הקודם, בלי קשר לדרגת החומרה של המחלה שממנה סבלו.
גם מחקרים שנערכו על מי שחלו בסארס ובמרס גילו כי תהליך ההחלמה אצל חלקם עלול להימשך שנים, ומיעוטם לא יחזרו לעולם לתפקד כבעבר.
הקוביד־19, שבמקור דווח כי הוא תוקף רק את מערכת הנשימה, פוגע כמעט בכל איבר בגוף. לאחרונה נטען שהקורונה עלולה לגרום לפוריות נמוכה אצל גברים, משום שהווירוס נוטה להצטבר באשכים, המכילים כמות גדולה של קולטנים שאליהם הוא מתחבר. מחקר שבדק 81 חולים, מצא שיבוש ביחס ההורמונים בגופם, מה שעלול לבשר על בעיות עתידיות במערכת הרבייה הזכרית. מאמר שפורסם לפני חודש במגזין "נייצ'ר" טוען כי צעירים שהבריאו מהמחלה ומעוניינים להביא ילדים ‑ צריכים לפנות לייעוץ מקצועי.
וזו רק ההתחלה. בדיקות דם הראו כי שורה ארוכה של מדדים לא חוזרים לטווח הנורמה לאחר ההחלמה. מה המשמעות של הממצאים הללו לטווח ארוך? עוד לא ידוע.
דבר אחד ברור: הרופאים, שרק סיימו מלחמה אחת על חיי החולים שלהם, מוצאים עצמם חסרי אונים בַּקְּרב החדש על בריאותם הנפשית והפיזית בהמשך הדרך. "ההתמודדות עם הווירוס היא הליכה אל הלא־נודע", מודה ד"ר דרור דיקר, מנהל מחלקה פנימית קורונה בבית חולים השרון. "כקהילה מדעית, אנחנו לא רגילים לעמוד מול אויב כזה שלא מוכר לנו כמעט, ולמעשה, אין לנו באמת כלים לטפל בו. חסר לנו גם ידע בסיסי לגבי מצבם של הפציינטים אחרי שהמחלה החריפה חלפה. מתי הם מחלימים? מה קורה לנוגדנים שלהם? מה עם הריאות והלב שלהם ומהו פוטנציאל השיקום הפיזי שלהם? את כל הדברים הללו אנחנו עדיין צריכים ללמוד".
גם שמוליק וייסמן, בן ה־62 מפתח־תקווה, מגלה עכשיו כי מתווה ההחלמה מקורונה ארוך ומתעתע. את הבשורה המשמחת על השחרור הביתה, אחרי שלושה שבועות של אשפוז בבית חולים השרון, קיבל ממש בערב חג החירות. "משאת נפשי הייתה להגיע לליל הסדר עם המשפחה", הוא מספר בהתרגשות, "כשהתשובה השלילית השנייה הגיעה, זה היה אושר גדול. בכלל, התגובות של אנשים לאישור שהם נקיים מהנגיף, הזכירו שחקני כדורגל אחרי שהבקיעו שער".
אלא שבשבועות האחרונים הבחין וייסמן בשינויים במצבו הגופני. "לא הרגשתי בכלל בטעמים והייתי צריך להוסיף עוד ועוד סוכר ומלח לאוכל, כדי להדגיש אותם. גם חוש הריח חזר אליי רק בימים האחרונים. בנוסף, יש לי פגיעה בזיכרון. היה לי בלאק־אאוט משמעותי ויש לי עדיין בעיה לשלוף שמות".
המידע המצטבר לגבי תופעות הלוואי המאוחרות הביא השבוע לפתיחתן של שתי המרפאות הראשונות מסוגן בישראל למחלימי קורונה. שתיהן במרכז הרפואי רבין: אחת בבית חולים השרון, המיועדת למי שהיו מאושפזים שם בתקופת המחלה, והשנייה בבילינסון. וייסמן, אחד המטופלים הראשונים במחלקה החדשה, חושש בעיקר מפני סיבוכים עתידיים. "כשאתה משתחרר אחרי אשפוז ממושך כל כך ‑ הפחד שהמחלה גרמה לבעיות תפקודיות שעוד לא באו לידי ביטוי, הוא טבעי", הוא מספר במהלך הביקור הראשון שלו אצל ד"ר דיקר, המשמש גם כמנהל מרפאת המחלימים. "עוד לא הסבירו לי על כל הסיכונים הצפויים, אבל אני קורא ושומע. אני עלול להיפגע בלב, בריאות, בכלי הדם ולסבול מקרישי דם. אני גם לא יודע אם אדבק שוב".
כשנודע לו על פתיחת מרפאת המחלימים, לא היסס. "קפצתי מיד על ההזדמנות. אני מעדיף שהרופאים יוודאו שהכל בסדר איתי".
"אנחנו ממליצים לכל מי שחלה בקורונה לבוא לכאן ולהיבדק", אומר פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מכון הריאות בבילינסון. "למי שסובל מבעיות נשימה נערוך בדיקות לתפקודי ריאות, כדי לראות מה הנפח שלהן, ובדיקת מאמץ לב־ריאה ‑ למדוד את הרזרבה הנשימתית. במקרים שיחייבו זאת, נעשה גם סי־טי לראות אם נותרו צלקות בריאה בעקבות הווירוס, ואז נחליט מה הלאה. יש לנו תרופות נגד הצטלקויות שיעילות במניעת החמרה של התופעה. אני מקווה שלאט־לאט כולם יבריאו".
תוך כמה זמן אפשר לקבוע שהם החלימו לחלוטין?
"צריך לפחות שנה של מעקב, לדעת בוודאות אם המצב משתפר. בחלק מהמקרים מחלה נוספת, כמו דלקת ריאות ואפילו שפעת רגילה, עלולה לגרום להחמרה".
מלבד מערכת הנשימה, המרפאות מספקות טיפול גם בתפקודים אחרים שנפגעו בעקבות הקורונה, מפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק ועד קלינאות תקשורת. "גם מחלות הרקע, כמו סוכרת, לחץ דם גבוה והשמנה, מחייבות התייחסות", אומר ד"ר דיקר. "כ־30 אחוז מכלל חולי הקורונה בישראל סוכרתיים. אנחנו עוקבים אחריהם בקפדנות, כיוון שהם עלולים לצאת מאיזון. רבע מהם סבלו מפגיעה לבבית שמשמעותה עדיין לא ברורה. נצטרך לתת על כך את הדעת ולבחון את כל המשמעויות עם הקרדיולוגים. בנוסף, ידוע לנו על שינויים בחוש הטעם והריח ונקיים מעקב לבחינת הנושא, על מנת לברר אם זו פגיעה תמידית או אירוע חולף".
את המידע על אודות המגפה החדשה שואבים כיום בעיקר ממחקרים שנערכו על קודמותיה. ב־2003, אחרי התפרצות הסארס, שגם הוא נמנה עם משפחת נגיפי הקורונה, נמצא שהמחלימים סבלו מזיהומי ריאות, רמות גבוהות של שומנים בדם והצטננויות תכופות גם 12 שנה לאחר שנדבקו בווירוס. מחקר סיני שעקב אחרי חולי סארס גילה כי שליש מהם סבלו מבעיות נשימה גם 15 שנה לאחר שהחלימו, הגם שהנזק הריאתי חלף ברובו. ממצאים דומים התגלו גם בהתפרצות המרס, נגיף נוסף מאותה משפחה, שגרם לתחלואה ב־2012.
"חלק מהשינויים האלה הפיכים", אומר פרופ' קרמר, "אבל לעיתים חלקם הופכים להיות פיברוטיים, כלומר צלקתיים. זה גורם לצמצום בנפח הריאות, ולהפרעה בשִחלוף הגזים ובכניסת האוויר לריאה. הדבר יכול לגרום לצורך לקבל חמצן בחלק מהחולים הקשים. לגבי תחזית לטווח ארוך - אנחנו עדיין לא יודעים. בכל מקרה, לריאות שנפגעו בצורה רצינית בקורונה ‑ לוקח זמן להתאושש. זה יכול להמשיך ולהשתפר, או להפוך לנזק תמידי וקבוע".
לחומרת המחלה, עם זאת, אין בהכרח קשר לנזקים עתידיים, הוא טוען. "ראיתי לא מעט מחלימים לכאורה. חלקם חזרו לתפקודי ריאה תקינים, למרות שהיו חולים קשים. אחרים נותרו עם פגיעה משמעותית ונפחי ריאה של 50 אחוז מהנורמה. כמה אחוזים יחלימו וכמה יסבלו מנזק קבוע ‑ בשלב הזה קשה לדעת".
המחקרים כאמור טריים, אולם כבר עכשיו ידוע כי הדבקה בקוביד־19 מעוררת תגובה דלקתית חזקה, שעלולה לצאת משליטה. הריאקציה הקשה הזו, המכונה סערת ציטוקינים, עלולה לפגוע כאמור באיברים חיוניים ובהם הריאות, הכליות והלב. חלק לא מבוטל מהחולים הקשים, שבהם צעירים שהיו בריאים לפני שנדבקו, סובלים מנזק בכליות. באירופה דווח כי 30 אחוז ממי שאושפזו בטיפול נמרץ אחרי שחלו בקורונה ‑ נזקקו לדיאליזה.
גם הכישורים הקוגניטיביים עלולים להיפגע, בשל השפעת הנגיף על מערכת העצבים המרכזית. אחרי התפרצות הסארס, דווח כי חלק מהנדבקים פיתחו תופעות שכללו חולשת שרירים, תחושת שריפה או דגדוג בגפיים, קשיי ריכוז ופגיעות בשיווי המשקל ובקואורדינציה. מחקר שנערך בחודשים האחרונים בסין גילה כי יותר משליש מ־214 חולים שאושפזו בגלל קורונה ‑ סבלו מתסמינים דומים, שבהם גם סחרחורות, כאבי ראש, הכרה מעורפלת, בעיות בראייה וכאבים עצביים קשים. בקרב המקרים הקשים, עלתה שכיחות התופעה למחצית מהנבדקים. מחקר שנערך בצרפת מצא תסמינים נוירולוגיים ב־58 מתוך 64 חולי קורונה במצב קריטי. בין היתר מדובר בפגיעה בריכוז ובזיכרון ‑ סימפטומים שעלולים להופיע גם אחרי שהנגיף נעלם.
אחד מחמישה חולים שסבלו מאי־ספיקה נשימתית חריפה, שאופיינית למקרים קשים של קורונה, עלול לסבול מפגיעה קוגניטיבית ותפקודית לטווח ארוך. בבית החולים השיקומי לוינשטיין ברעננה נערכים כעת לטפל בהם. "רוב המחלימים לא סובלים מנזק קבוע, אבל מי שהיה מאושפז תקופה ארוכה ובעיקר ביחידות לטיפול נמרץ, נמצא בסיכון", מתריע ד"ר חגי אמיר, מנהל בית החולים. "לעיתים הם זקוקים לחיזוק התפקוד הריאתי והלבבי שלהם. גם השכיבה הממושכת וחוסר התנועה, גורמים לחולשה כללית ולפגיעה בתפקוד הידיים הרגליים. אם מתווספת להם בעיה נוירולוגית ‑ היא עלולה להסתיים בנכות קבועה".
מעל כל ענני הערפל האלו מרחפת גם אחת התעלומות הגדולות של המגפה, שמחקר שייערך במרפאות המחלימים בשיתוף אוניברסיטת תל־אביב ינסה לפתור: האם שורדי הקורונה אכן מחוסנים מפני הידבקות שנייה? "אין תשובות לשאלה הזו גם בעולם", אומר ד"ר דיקר. "אנו מקווה שהמרפאה תשמש אותנו כמקור למידה בנושא".
גם תמיכה נפשית נדרשת כחלק מהמערך החדש. "יש מטופלים שחוו אובדן ויש מי שעברו שיימינג", הוא אומר. "האשפוז היה למעשה סוג של מאסר, ללא תאריך שחרור. החולים שהו בתנאי סגר וחוסר ודאות, בפחד מפני הלא־נודע, ובנוסף טיפלו בהם שבועות ארוכים אנשי צוות שפניהם לא היו גלויים. כל אלו צפויים להתבטא בחלק מהמקרים בהפרעות דחק".
שמוליק וייסמן, כמו מחלימים רבים נוספים, מודה שנאלץ להתמודד עם תופעות של ריחוק וניכור כשחזר הביתה. "כשאנשים שומעים שעברתי קורונה, הם מהדקים מיד את המסכה, ומדברים איתי מרחוק. יש קצת אי־הבנה בעניין הזה. אנשים לא קולטים שאנחנו לא מסוכנים יותר מכל שאר האוכלוסייה, למרות שאני יכול להבין את הפחד שלהם. העיקר שהמשפחה שלי מחבקת ואוהבת".
