תנו לילד להתאבל על אובדן של חיית מחמד
כשילד חווה אובדן של חיית מחמד, הורים רבים ממהרים להביא הביתה חיה חדשה מתוך כוונה טובה. בפועל, הילד צריך לעבד את אובדן ה"חבר", לכן כדאי לתת לו את הזמן הדרוש לכך
מחקרים רבים עסקו בתרומה של חיות המחמד לנפשם של המאמצים אותם. גידול חיית מחמד מועיל לבריאות, מפחית כולסטרול וגורמי חרדה ולחץ, מפיג בדידות ומחלות נפש, והופך ילדים לחברותיים יותר. ולא רק. לאימוץ חיית מחמד יש ערך גדול להתפתחותם של ילדים, גם ברמה הטיפולית.
הקשר הקרוב שבדרך כלל נרקם בין שני הצדדים מאפשר לילדים לקבל מהחיה לא רק חום ואהבה, אלא גם ביטחון, רוגע ואפילו כושר גופני. אבל מה קורה כשהם נאלצים להתמודד כאשר חיית המחמד האהובה מתה?
כשבתי ענבר הייתה בת חמש, היא קיבלה במתנה ארנבת. לא הייתה מאושרת ממנה. היא טיפלה בה במסירות, דאגה לה ובילתה איתה שעות ארוכות. אבל יום אחד במהלך המשחק, התרחשה תאונה מצערת. הארנבת נפצעה. לקחנו אותה לווטרינר, שם היא מתה מפצעיה. התקשינו לבשר על כך לענבר.
כדי למנוע ממנה את ההתמודדות עם העצב ואת הכאב על האובדן, מיהרנו לרכוש לה ארנבת, דומה ככל הניתן לזו שאבדה, אבל ענבר זיהתה מיד את "התרמית", וסירבה לקבל את הארנבת החדשה כתחליף. היא בגילה הרך, לימדה אותנו שיעור חשוב.
תנו לילד להתאבל על חיית המחמד
בעז פלק, פסיכולוג חינוכי מומחה, שאיתו התייעצתי מה לעשות, מסביר כי התמודדות ילדים עם אובדן ומוות היא נושא חשוב שלא תמיד מדובר. "כאשר ילדים חווים אובדן, בעיקר בגיל צעיר, הוריהם מתלבטים כיצד נכון והאם בכלל כדאי לגעת בנושא.
"יחד עם זאת, חשוב לזכור שאובדן, על אף היותו כואב, הוא חלק מהחיים. בכל הנוגע לאובדן ומוות של בעל חיים קרוב, פעמים רבות ההורים ממהרים להחליף את חיית המחמד בחיה חדשה, כדי שילדם לא יחוש בחסרונה של חיית המחמד שמתה, ומתוך כוונה טובה ורצון לגונן על הילד מפני חווית הכאב.
"בפועל, הדבר הנכון והטבעי הוא דווקא לאפשר לילד, בליווי משפחתו, להתאבל על חיית המחמד. ילדים זקוקים לתקופת אבל שבמהותה אינה שונה מהתקופה לה נזקקים מבוגרים אם כי משכה וצורתה לרוב שונות. תקופה זו מאפשרת לילד להתחיל ולעבד את אובדן חיית המחמד. לפעמים זה ייקח פרק זמן קצר מאוד ולעיתים מעט יותר זמן. הדבר תלוי במשתנים כמו גילו של הילד, הבנתו והשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא".
קראו עוד:
אל תפריעו לילדים להגשים חלומות
הוא מוסיף ואומר כי על אף שמדובר "רק" בחיית מחמד יש לאפשר לילד להתאבל על שאיבד ולתת לחיית המחמד את המקום הראוי, כפי שהיה לה בחיי הילד כאשר עוד הייתה בחיים. "כך למשל, כאשר אדם נפטר אנו עושים לו הלוויה ושבעה אשר מטרתם פעמים רבות ליצור סדר ומבנה בעולם שנראה כי השתלטו עליו כאוס ואי-סדר. במקרה של חיית מחמד אקט דומה יכול להיות: קבורה, אלבום תמונות שמכינים ביחד כל בני המשפחה, ציור או כל דבר אחר שבאמצעותו הילד יכול לעבד את האובדן שחווה.
"לאחר עיבוד האבל וכחלק מתהליך ההחלמה ניתן גם לאמץ חיה חדשה. יחד עם זאת, מומלץ לעשות זאת ברגישות ובשיתוף הילד, על מנת שירגיש שיש לו חלק בהחלטה. תהליך זה נקרא "סוכנות" (agency) – התחושה שיש לי שליטה על מעשיי, על המתרחש בעולמי ועל גורלי. הדבר חשוב על מנת להחזיר לילד תחושה של ביטחון בעולם. מוות יוצר תחושה של קטיעה, על כן התהליך לאחריו הוא מהותי".
עתליה אדרי, יועצת חינוכית בבית ספר יסודי בדרום הארץ באזור עוטף עזה, שעשתה שימוש בספר בסדנאות אותן קיימה, מוסיפה כי כהורים, אחד התפקידים המרכזיים שלנו, הוא להכין את ילדינו לחיים. להעניק להם כלים להתמודדות עם קשיים ומשברים, שהם חלק בלתי נפרד מן החיים. אבל לעיתים, מתוך הרצון לגונן, אנו מונעים מהם התמודדות.
"חשוב להבין כי עיבוד נכון של קושי והתגברות עליו, מעצימים את הילדים, תהליך נכון מעניק להם תחושת ביטחון ואמון בעצמם וביכולתם להתגבר, ולמעשה, כך נבנה חוסן נפשי. והדבר נכון לא רק לגבי אובדן, אלא התגברות על כל קושי שהחיים מזמנים".
הכותבת היא מורה ואם לחמישה, מחברת הספר "הארנבת בל" בהוצאת "אופיר ביכורים"
לפנייה לכתב/ת 
