"הדבר היחיד שמשאיר אותי ער בלילה אלה החרדות ממגפה", אמר ביל גייטס, האיש השני הכי עשיר בעולם, בראיון בפברואר לפני יותר משנה. "עברו 100 שנה מאז שחווינו את מגפת השפעת הגדולה, ואנשים מטיילים יותר היום, אז גם ההתפשטות של מחלה כזו תהיה מהירה יותר. אם תהיה מחלה שעוברת טיפתית, המספרים יכולים להיות מחרידים".
אלא שגייטס, כמובן, משמיע את התחזיות האפלות שלו כבר חמש שנים לפחות. הרצאת טד שנתן ב־2015 תחת הכותרת “ההתפרצות הבאה? אנחנו לא מוכנים לה”, שירטטה בדיוק את המציאות שאנחנו חיים בה כיום. "אם משהו יהרוג מעל עשרה מיליון בני אדם בעשורים הקרובים, הכי סביר שזה יהיה נגיף מידבק ביותר ולא מלחמה", אמר אז. "לא טילים, אלא מיקרובים. חלק מהסיבה לכך היא שהשקענו המון באמצעי הרתעה גרעיניים, אבל מעט מאוד במערכת שיכולה לבלום מגפה. איננו מוכנים לקראת המגפה הבאה".
לא חטיפות, לא טרור עולמי, אפילו לא האפשרות שיאבד את העושר שלו – 105 מיליארד דולר, אם לא אכפת לכם – הפחידו את גייטס, אלא וירוס. היום, באצילות מרשימה, הוא נמנע מלומר "אמרתי לכם", אבל מודה בראיון מיוחד: "הסיוט הכי גרוע שלי התגשם".
בהתחשב בידע המוכח שהפגין גייטס, זה אולי לא מפתיע שהוא הפך תוך זמן קצר לאחד המנהיגים הבולטים במלחמה הגלובלית בווירוס. מייסד מיקרוסופט מקדיש כבר שנים את רוב זמנו בקרן הפילנתרופית שלו ושל אשתו מלינדה, שעוסקת לא מעט במיגור מחלות ברחבי העולם - ובכלל זה, במחקר, בפיתוח, בהפצה ובעידוד חיסונים. בהתחלה התמקד גייטס בפוליו, HIV ומלריה - אבל בחודשים האחרונים כל כולו מושקע בקוביד־19, האויב החדש שלו. עד כה, התחייבה הקרן שלו להקצות 250 מיליון דולר לטובת המלחמה הנגיף.
בניגוד לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהציע להשתמש בחומרי חיטוי כדי לנצח את הווירוס והצהיר שהוא עצמו נוטל תרופה נגד מלריה למניעת קורונה על אף שיעילותה מעולם לא הוכחה, גייטס תמיד העדיף עובדות, נתונים, ועצות של מומחים. הוא יכול לשלוף בשנייה נתונים על האוכלוסיות של כל מדינות העולם ויש לו בחיוג מהיר מספרים של ראשי ממשלות, אפידמיולוגים, מנכ"לי חברות וזוכי פרס נובל.
בימים כתיקונם, הוא נוסע ברחבי העולם בניסיון להציל אנשים ממחלות. עכשיו הוא תקוע בסיאטל, אם כי הוא עדיין מתלבש באותו סגנון מזוהה: סוודרים עם צווארון־וי, מכנסי כותנה, מוקסינים ושעון ששווה עשרה דולרים. בניגוד למיליארדרים אחרים - כמו בעלי אמזון ג'ף בזוס למשל, שיצא ברווח אדיר מהסגר המתמשך, או ריצ'רד ברנסון מווירג'ין שדורש עכשיו חילוץ כלכלי מהממשלה הבריטית - גייטס מתעקש שהמטרה היחידה שלו היא להילחם בווירוס ולנצח. "כל דבר אחר יהיה הסחת דעת", הוא אומר. "אני לא אוהב מולטי־טאסקינג".
ובאמת נדמה שהגישה שלו אל מול הווירוס היא כמו זו של רמטכ"ל בשעת מלחמה. למעשה, הוא מאמין שהמאבק בווירוס הוא בדיוק כמו מלחמת עולם, "רק שבמקרה הזה כולנו באותו צד. מבחינת עיצוב תפיסת העולם שלך - על הממשלה, על החיים, על מה שחשוב באמת - אני חושב שהדור הזה לעד יושפע מכל מה שקורה במהלך המגפה הזו".
על אף שהוא מקפיד על דיפלומטיות בראיונות, הוא מודה שאחת הבעיות היא שהמנהיגים שאיתם אנחנו יוצאים למלחמת העולם הזאת רחוקים מאוד מצ'רצ'יל ורוזוולט. הוא נזהר לא להזכיר את שמו של טראמפ מפורשות, אבל בחודשים שעברו מאז התפרצות המגפה הוא לא חסך את הביקורת שלו מהתפקוד של ממשלת ארה"ב במהלך משבר. התגובה האמריקאית למגפה, לדעתו, הייתה איטית מדי ולא מספיק נחרצת, וגם העובדה כי הממשל הפדרלי נמנע עד היום מהנחיות גורפות לכל חלקי המדינה פוגעת ביכולת להילחם בנגיף כאומה. "אין שאלה שארה"ב פיספסה את ההזדמנות להקדים את הקורונה", אמר. "אנחנו צריכים מדיניות לאומית בנוגע לסגר. חרף הפצרות של מומחים, ישנן מדינות ומחוזות שעדיין לא סגרו את הכל. בחלק מהמדינות, חופים עדיין פתוחים; באחרות, מסעדות עדיין מגישות ארוחות ללקוחות שיושבים סביב השולחן. זהו מתכון לאסון. מכיוון שאנשים יכולים לעבור בחופשיות ממדינה למדינה, גם הווירוס יכול. המנהיגים שלנו צריכים להיות ברורים: סגר במקום אחד פירושו סגר בכל מקום". אשתו, מלינדה גייטס, אגב, הייתה יותר מפורשת, כשנתנה בשבוע שעבר ציון "כמעט נכשל" למהירות התגובה של הממשלה. "מה שאנחנו מקבלים עכשיו זה כאוס", סיכמה.
ההרצאה של ביל גייטס על המגפות ב"טד"
ועדיין, גייטס אומר, "אתה יוצא למלחמה עם המנהיגים שיש לך. רק בדיעבד אפשר לשפוט כמה טוב הכל הלך. אני כן חושב שהעובדה שהעולם נע לכיוון של לאומנות ובדלנות, ומאמץ את התפיסה שמדינות צריכות לעזור רק לעצמן, לא בדיוק תורמת כרגע. אבל כולנו מצטערים שלא הקמנו קול צעקה מוקדם יותר. מעטים האנשים שמקבלים ציון 100 על איך שהם תיפקדו בסיטואציה הזו".
אבל גייטס יודע בדיוק מה היה צריך לעשות כדי להתכונן למגפה הזו. אם יש מישהו שהקים קול צעקה, זה הוא. "ארה"ב מוציאה 600 מיליארד דולר בשנה כדי להתכונן לתסריט לא ודאי של מלחמה", הוא אומר. "המלחמה הזו אולי לא תגיע, אבל אתה מוכן להשקיע בזה, כדי לא להיתפס לא מוכן. אתה גם מוודא את המוכנות באמצעות אימונים ותרגילים כדי ללמוד לתפעל תסריטים שונים. ועכשיו, עם המגפה, ב־20 השנה האחרונות הסיכוי שמשהו כזה יקרה היה מאוד גבוה - זה מה שניסיתי לגרום לאנשים להבין עוד ב־2015 - ורציתי להסביר שזה מה שצריך לעשות: להתאמן. להתאמן כדי לוודא שברגע האמת נוכל לעשות בדיקות כמה שיותר מהר, שנוכל להתקשר כמה שיותר מהר לחברות שמפתחות חיסונים, כמה כסף אפשר יהיה להשקיע בזה מראש כדי להפחית את 18 החודשים שצריך להמתין לחיסון, כדי להבין מי צריך לקבל את המשאבים האלה. אם היינו עושים סימולציות, כבר היו לנו תשובות טובות לרוב השאלות האלה, הייתה לנו תוכנית מגירה שהיינו יכולים להוציא לפועל".
אולי הביקורת הזו על ההנהגה האמריקאית היא מה שהובילה פעילי ימין רבים לסמן את גייטס לא כמושיע פוטנציאלי - אלא כאויב. אל הפרשנים והאוהדים של טראמפ מצטרפים גם מתנגדי חיסונים שרואים בגייטס חובב הזריקות איום קדום הרבה יותר. ההרצאה הקצרה שנשא ב־2015 ומן הסתם הוצפה שוב ביוטיוב בחודשים האחרונים, מועברת לא רק בין אזרחים מפוחדים, אלא גם בין קבוצות של חובבי קונספירציה ומזינה שלל תיאוריות מופרכות.
אפילו שיטוט זריז באזורי התגובות על סרטונים של גייטס ביוטיוב יכול לספק הצצה לגרסה אלטרנטיבית למציאות. "הוא לא ענה על השאלה איך הוא ידע שהווירוס מגיע! הוא לא חזה את הווירוס - הוא יצר אותו". "איך אף אחד לא רואה את התוכנית שלו להרוויח מכל החיסונים האלה??", "אפריקה והודו שתיהן העיפו אותו בגלל שהוא השתמש באנשים כעכברי מעבדה! אסור לסמוך עליו!", והטענה החביבה והיצירתית מכל - "האיש הזה הולך להרוג 80 אחוז מאיתנו, ולהשתיל שבב מעקב בשאר".
לפי ה"ניו יורק טיימס", מידע כוזב על גייטס הוא הפייק-ניוז הנפוץ ביותר ברשת סביב הקורונה. בין פברואר לאפריל, תיאוריות קונספירציה על הקשר של גייטס לקורונה הוזכרו ברשת ובכלי התקשורת 1.2 מיליון פעמים, כמעט 33 אחוז יותר מהקונספירציה הבאה ברשימה - זו הקושרת בין הווירוס לטכנולוגיית G5 הסינית.
גייטס מסרב באופן שיטתי להתייחס פומבית לתיאוריות האלה, אבל מארק סוזמן, מנהל קרן ביל ומלינדה גייטס, נאלץ בסוף להגיב. "זה מטריד שיש אנשים שמפיצים מידע שקרי בתקופה שבה כולנו צריכים למצוא דרכים לשתף פעולה ולהציל חיים", מסר.
האסטרטגיה של גייטס להכלה של המגפה, בארה”ב ובכלל, לפחות עד שיגיע חיסון אמין מספיק, לא הייתה מקורית או מסעירה, והוא הראשון שיודה בכך. לצד הצורך בהעלאת מספרי הבדיקות ותעדוף נכון שלהן, הוא מאמין נלהב בסגר הקיצוני שהוטל במדינות רבות - בהן ישראל, ולא כולל ארצות־הברית - והוא מתנגד בנחרצות לרעיון שהיה מדובר בהיסחפות שגבתה מחיר כבד מדי מהכלכלה. "אין ספק שההשפעות הכלכליות הן אדירות", הוא מודה. "השימוש בחשמל ירד בחלק מהמקומות בעשרה אחוזים, מספר המובטלים הוא מטורף - אבל ההתנהגות האנושית לבדה היא ממילא לא דבר גמיש במיוחד, שמנהיגים יכולים פשוט לכבות ולהדליק. גם ככה ברגע שדבר המגפה היה נפוץ לציבור, חלקים גדולים ממנו היו בוחרים לא לעלות על מטוס או ללכת לעבודה, לא לשלוח את הילדים לבית הספר. לא משנה מה הממשלה הייתה אומרת".
הוא מסכים שהנזקים הכלכליים יעלו כנראה גם על התחזיות שלו, אבל שומר על גישה חיובית. ולא רק מפני שהוא עצמו כנראה לא ירעב ללחם בזמן הקרוב. "המצב חסר תקדים, זה מלחיץ, והמספרים יהיו מפחידים", הוא אומר. "לדעתי הנזק יעלה אפילו על ארבעה טריליון דולר, שזה מה שהערכתי אז ב־2015, וחשבתי שזה מספר עצום. אבל את הכלכלה נוכל לשקם. באיזשהו שלב יהיה חיסון שיחזיר את המצב לשגרה, וגם בלעדיו אנחנו יכולים לחזור לפחות חלקית לשגרה אם נקפיד על הצעדים הנכונים עד שיגיע. אבל הכלכלה יכולה להשתקם בצורה שאנשים שחלו ומתו לא. אז אנחנו צריכים לתעדף את הבידוד והסגר כדי לצמצם את ההשפעה הבריאותית".
ובעיקר, הוא מדגיש, הנזק הכלכלי היה בלתי נמנע. לטענתו, גם בלי סגר ממשלתי היו למגפה השלכות הרסניות על עסקים ברחבי העולם. "היינו יכולים לקבל את הגרוע משני העולמות", הוא מסביר. "גם כלכלה בקרשים וגם מספרים גבוהים של חולים. הרי אם היינו מגיעים למיליונים של מתים, אנשים היו משנים יותר ויותר את ההתנהגות שלהם, כך שהיינו מגיעים למצב משברי גם ככה. הרעיון שמלון יכול להתקיים עם 30 אחוז מהתזרים שלו, או שמסעדה תשרוד עם 30 אחוז תפוסה, מראה על חוסר הבנה בכלכלה. אנשים מתנהגים כאילו אם רק היינו הולכים על חיסון העדר ונותנים למגפה להשתולל אז הכלכלה הייתה בסדר, אבל זו מציאות שפשוט לא הייתה יכולה להתקיים. הכלכלה במדינות העשירות האלה שסובלות מהווירוס הייתה הולכת להיות נוראית כך או כך".
כישלון היא לא מילה שמייסד מיקרוסופט מרגיש איתה בנוח. הוא משוכנע שהעולם יתאושש, אבל מדגיש שהמדע - ולא הפוליטיקה - הוא זה שמחזיק במפתח לפתרון המשבר ולמניעת מגפות עתידיות. כרגע, הוא משקיע הרבה מאוד זמן וכסף כדי לוודא שאם וכאשר יהיה חיסון, הוא יהיה כמה שיותר זמין: הרי כפי שההיסטוריה לימדה, גם אם יפותח חיסון יעיל, ייקח זמן רב עד שיהיו מספיק מנות ממנו כדי לספק את הביקוש האדיר ברחבי העולם, והמאבק על כל מנה צפוי להיות קשוח. גייטס, שמאמין בגישה גלובלית ולא לאומנית למשבר, מוביל את המדיניות שממשלות המערב לא יכולות לאגור לעצמן את כל התרופות והחיסונים שיפותחו והוא מנסה כבר עכשיו לקדם בניית מפעלים שייצרו מיליארדי מנות של כמה סוגי חיסונים, אפילו לפני שהם יקבלו את כל האישורים, במטרה להאיץ את התהליך.
"למרבה המזל, אף אחד מאלה שמפתחים חיסון כרגע לא מצפה להרוויח מהם כסף", הוא אומר, ואולי גם עונה ברמיזה למתנגדי החיסונים שמעלים אותו על המוקד. "כולם יודעים שזה לטובת הכלל. חלק מזה גם קשור לכך שהם צריכים לקבל שיפוי כחלק מהליך האישור הרגולטורי, שיואץ. ובכל מקרה, שלושה חודשים אחרי שבני האדם שמשתתפים בניסויים יקבלו את החיסון נדע איפה אנחנו עומדים. אולי נבנה מפעלים לייצור ארבעה או חמישה חיסונים שונים, אם כי יכול להיות שבסוף נשתמש רק באחד או שניים מהם".
למרות שהוא גורס שהוא לא אוהב שמדביקים לו דימוי של אמא תרזה, הוא מוטרד מכך שמדינות עניות הן אלה שיסבלו במיוחד מהמצב. "בכל פעם שקורה משהו רע, זה גרוע יותר עבור המדינות המתפתחות מאשר עבור המדינות המפותחות. גם אם בינתיים המספרים במדינות האלה יחסית נמוכים, אלא אם יש איזה גורם שאנחנו לא מודעים לו, הסבירות היא שרוב מקרי המוות והסבל יהיו שם, במיוחד באזורי מצוקה עירוניים. אפילו במדינות המפותחות, הפגיעה באוכלוסיות ממעמד סוציואקונומי נמוך היא גבוהה וטרגית יותר בצורה לא פרופורציונלית. זוהי מכה רצינית במלחמה נגד אי־שוויון".
בשני העשורים האחרונים גייטס עשה עבודה טובה בלשכנע שהוא לא מרגיש לגמרי בנוח עם כמויות הכסף שיש לו, ושלא איבד את הקשר שלו עם המציאות של רוב בני האדם. הוא עושה הרבה כדי לפצות על העושר שלו ומעדיף פגישות עם לוחות מחיקים על פני יאכטות, ודיאט קולה על פני שמפניות. בזמן שמיליארדרים אחרים כבר מזמן נסוגו לבונקרים שלהם או תפסו שטחים בניו־זילנד עם מסלול נחיתה למטוס הפרטי כמעין "ביטוח אפוקליפסה", הוא נשאר מסוגר בביתו. "זה לא שכולנו חברים טובים", גייטס אומר בעדינות על עמיתיו למועדון המיליארדרים. הוא שילם מכיסו יותר מ־12 מיליארד דולר במסים, ויחד עם אשתו הבטיח שאת רוב הונו יתרום לצדקה במקום להוריש אותו לשלושת ילדיהם. בימים של הסגר, הוא מעיד שהוא לא מתגעגע למטוס הפרטי, “אלא דווקא להמבורגרים שאפשר לקנות מהחלון של הרכב”. הוא גם מסרב לנתק את עצמו מהעולם. "הימים שלי מורכבים משיחות עם אנשי ביוטכנולוגיה. אנשים שולחים לי כל הזמן רעיונות לפתרונות באימייל. אנחנו עוברים עליהם, וכבר שלפנו כמה רעיונות טובים".
כמו בחזיתות אחרות, הוא נמנע מלמתוח ביקורת על החברים האחרים במועדון הסופר-עשירים, אם כי כבר שנים שרבים מסמנים את ג'ף בזוס, מייסד אמזון, כאנטיתזה של גייטס. בשיא הסגר העולמי אמזון עשתה רווח של 11 אלף דולרים לשנייה, הזניקה את ערך המניה שלה מאז פרוץ המגפה והעצימה גם את הונו האישי של בזוס - היחיד שעוקף את גייטס ברשימת עשירי העולם - לכ־138 מיליארד דולר. עד כה, הוא היה נתון לביקורת על הפקרת בריאותם של העובדים שלו, העסקה בתנאים פוגעניים גם בעת הקורונה, ובאופן כללי חוסר אכפתיות למתרחש סביבו. על אף שבזוס תרם 100 מיליון דולר לטובת מחסני מזון לעניים באמריקה, מבקריו ציינו שמדובר בפחות מ־0.1 אחוזים מהונו האישי.
גייטס, בגישה דיפלומטית כתמיד, מעדיף רק לציין שהתקופה האחרונה הובילה להתעניינות מוגברת בפרויקט "התחייבות הנתינה" שהוא מוביל עם וורן באפט מאז 2010 - היוזמה שנועדה לעודד מיליארדרים לתרום חצי מהונם לצדקה במהלך חייהם או בצוואתם. בין השמות שכבר חתמו אפשר למצוא גם את מארק צוקרברג, אילון מאסק ומייקל בלומברג. אחת האחרונות להצטרף הייתה מקנזי בזוס, גרושתו של מייסד אמזון. ג'ף בזוס עצמו לא הצטרף. "אנשים רבים מתגייסים עכשיו לפילנתרופיה כדי לנסות לעזור", אומר גייטס בפשטות. "אנחנו מקבלים המון שיחות".
הוא מתעקש שאף על פי שהוא עובד מבית ששווה 100 מיליון דולר, בסופו של דבר הסגר שלו לא שונה מהותית מהסגר של כל אחד מאיתנו. בינתיים הוא עוד נשאר צמוד לבית, כמו גם אשתו מלינדה וילדיהם - ג'ניפר (24), רורי (20) ופיבי (17) - אבל הוא תמיד זה ששוטף כלים בעוד הילדים עורכים את השולחן. בלי קשקושים של שף פרטי או משרתת. הוא עושה פגישות דיגיטליות כמו כולם, ומופתע כל בוקר מחדש מהשינוי שחיי היומיום שלו תפסו. "אני מוצא את זה עוכר שלווה להתעורר כל בוקר, לחשוב שהיה לי חלום מוזר ואז לגלות שאלה החיים האמיתיים", הוא מתעקש. "לראות שאין תנועת כלי רכב על הגשר, שכל הפגישות שלי ממוחשבות. זה שינוי כל כך דרמטי. אני עובד עם מחשבים הרבה ומתעסק עם מגפות הרבה, ועדיין מתקשה להאמין שאנחנו בסיטואציה הזו. אף אחד לא היה במשרדי הקרן זה יותר מחודש. למרות שזה מצב נוראי, האמת היא שאני מופתע מזה שאנחנו מצליחים לעשות את רוב העבודה שלנו".
הוא מספר שהוא ומלינדה מעבירים את הזמן עם הרבה מדיטציות, וקוראים המון. "אנחנו גם הרבה עם הילדים”, הוא אומר. “זה נחמד בדרכו, אבל ילדים בגילי קולג' לא ציפו לבלות כל כך הרבה זמן עם ההורים שלהם. אני לא חושב שהמצב שלנו שונה בהרבה משל אחרים. אמנם לא צפוף לנו כי יש הרבה מרחב, אבל החיים שלנו השתנו מהותית".
למרות שהוא מעיד שהוא אוהב לחשוב על האפשרות שהעולם ינצל את הרגע הזה כדי לאפס את סדרי העדיפויות שלו, נראה שגייטס לא באמת כל כך אופטימי לגבי הסיכוי לגאולה גלובלית. "אני רואה הרבה אנשים שלוקחים עכשיו רעיונות שהיו להם עוד לפני המגפה ואומרים, 'עכשיו כשאתה מחלק כסף בחינם, תממן את הפרויקט שלי'. אני מקווה שלפחות בחזית של מדינות שעובדות יחד על בעיות משותפות, כמו למשל התחממות גלובלית, התקופה הזו תעזור. אבל עכשיו, כשאנחנו עדיין בתוכה, קשה לחזות את העתיד".
בראיון ההוא בשנה שעברה, גייטס אמר שהוא אופטימיסט מטבעו. עמוק לתוך משבר הקורונה, נשמע שהוא עדיין מאמין שלאנושות יש את הכוח לפתור כל בעיה - מאלצהיימר ועד סוכרת - אבל אין ספק שהתקופה הזו העמידה גם אותו במבחן. "אין שום דרך לראות את מה שאנחנו עוברים כטוב בעיקרו. מה שקורה הוא נורא ואיום, למרות שאולי כן נקבל כמה תובנות לגבי עצמנו ולגבי הערך של שיתוף פעולה. אבל האמת”, הוא אומר, “אני עוד לא במצב לנתח את זה".
