הסיוע הרפואי הופסק, מצבם של הנכים מידרדר: "הפקירו אותנו"
הוועדה שתוכל לסייע לאושרי עם עזרים שיקלו על ניוון השרירים נדחתה. לקארין ביטלו את הבדיקות לקראת הניתוח בעמוד השדרה - בזמן שמצבה רק מחמיר. גם הריחוק מהמשפחה והחברים משאיר את חותמו: "משפיע על המצב הנפשי"
בזמן שהמדינה חוזרת בהדרגה לשגרה עם סיום הגל הראשון של נגיף הקורונה, כרבע מיליון נכים שנמצאים בקבוצת הסיכון העיקרית להיפגעות מהנגיף מחשבים את צעדיהם בזהירות ועדיין מטילים על עצמם מגבלות רבות מחשש להידבקות.
כבר חודשים שהנכים כמעט ולא יוצאים מהבית וסובלים מבדידות - אך אחת ההשלכות המשמעותיות ביותר של משבר הקורונה היא ההידרדרות במצב הפיזי המעורער ממילא של רבים מהם בעקבות צמצום שירותי הבריאות בקהילה וההתמקדות מערכת הבריאות במלחמה בנגיף.
גם הוועדות הרפואיות שאמורות לזכות אותם בטיפולים ועזרים רפואיים נדחו כתוצאה מהמצב, מה שמוסיף לתחושת התסכול וחוסר האונים של רבים מהם.
במישור הכלכלי, הנכים נאלצים להמשיך ולהסתפק בקצבה חודשית בסיסית בסך 3,321 שקלים בלבד, ובשל הפלונטר הפוליטי ההמלצות להעלאתה שהחוק חייב להגיש אותן עוד בסוף 2019 - עדיין מתעכבות.
אושרי קפלן (35), אם לשניים ממבשרת ציון שלוקה בניוון שרירים ומתניידת בכיסא ממונע, זקוקע לעזרים הרפואיים שיקלו עליה, אך המשבר מנע זאת ממנה.
"עוד לפני שהקורונה התחילה קבעתי תורים למרפאת ריפוי בעיסוק של קופת החולים כדי לקבל חוות דעת עבור הוועדה הרפואית שתאשר לי כיסא מקלחת, כרית למניעת פצעי לחץ ואביזרים לחיי היום-יום", מספרת קפלן. "חיכיתי לזה כמה חודשים ועם הקורונה כל התורים בוטלו. עכשיו אני צריכה לחכות מהתחלה, והמצב הרפואי שלי מחמיר ברמה שאני שוקלת לפנות למיון בגלל הבצקות החמורות שהתחילו לי בכל הגוף. בינתיים אני יכולה להירקב על הכיסא שלי ולאף אחד לא יהיה אכפת.
גם מבחינה כלכלית מצבה של אושרי הידרדר. "בעלי בחל"ת, ואני צריכה להחליט אם לשלם את שכר הדירה מקצבאות של הביטוח הלאומי, או להוציא את הכסף על אוכל ובגדים לבנות שלי או למטפלת בשבילי". קפלן הוסיפה כי בנוסף, בשל החשש מהידבקות בנגיף, היא גם לא מקבלת את הסיוע שלו היא רגילה מהחברים והמשפחה. "אני בן אדם חזק ואופטימי, קשה לשבור אותי, אבל הפעם מצאתי את עצמי חסרת אונים מול מערכת שלא מבינה מה היא עושה ומצב בריאותי שמחמיר.
"אני אוספת את השברים, כי התקופה הזאת הביאה אותי להתפרקות", אמרה קפלן. "נשארתי לבד, אני מרגישה שזנחו אותי ואת כל אוכלוסיית הנכים. שכחו והפקירו אותנו".
גם קארין בראנט, בת 59 מחיפה, מרותקת לכיסא גלגלים. בראנט נדרסה לפני כשנתיים, ומאז היא זקוקה לטיפול רפואי שוטף שנמנע ממנה בחודשים האחרונים. "היו לי תורים למרפאות חוץ, אורתופד, נוירוכירוג, CT ואולטראסאונד, אבל הכל נדחה", אמרה. "אני אמורה לעבור ניתוח בחוליות, כי הידיים והרגליים שלי לא מתפקדות ואני לא שולטת בצרכים, אבל עכשיו אני בהמתנה והמצב הפיזי שלי מחמיר. אנשים שמכירים אותי אמרו לי שהם עוד לא ראו אותי במצוקה כזאת".
קארין שיתפה כי לצד הקושי הפיזי, גם המצוקה הנפשית מורגשת היטב. "אתה במצב הזה ואתה מתוסכל, אתה צריך מישהו לידך. הבריאות הפיזית המידרדרת משפיעה על המצב הנפשי, וחוזר חלילה. זה גלגל.
"אני מכירה נכים שנפטרו לאחרונה מדום לב", אמרה קארין. "אנשים פעילים שהיו איתי בהפגנות. לא האמנתי שברגעים האלה הם פשוט יקרסו. הבדידות, הניתוק מהמשפחה, הלחץ בנוסף לכל הבעיות הפיזיות - כנראה שזה היה יותר מדי".
איש העסקים גלעד פרידמן (49) מפתח תקווה, שמרותק לכיסא גלגלים ומחוברת למכונת הנשמה, התגייס בעצמו למאבק הנכים בימים האחרונים - ודורש מהממשלה לסייע. "בחודש שעבר שלחתי לראש הממשלה, לשר הבריאות ולשר הרווחה מכתב עם רעיונות שיוכלו לעזור לנו בימים הקשים האלה, גם בנושאים שלא מצריכים תקציבים גבוהים אלא רק רצון טוב, שכנראה לא קיים. למרות טלפונים חוזרים ונשנים לא קיבלתי שום מענה", אמר פרידמן. "אני אעשה הכל כדי שבגל השני של הקורונה הממשלה תעמיד כתובת או מוקד טלפוני שיוכל לסייע לנכים ולאנשים עם מוגבלויות".
פעילי מחאת הנכים חידשו אתמול את ההפגנות על הקצבאות, ולאחר שחסמו את כביש החוף בשעות הבוקר ליד זכרון יעקב, חסמו גם את צומת עזריאלי בתל אביב למשך זמן קצר.
לפנייה לכתב/ת 
