איך לחזק את הילדות - למרות המסרים בחוץ
ילדים וילדות חייבים ללמוד חשיבה ביקורתית ולהבין כי מאחורי כל החלטה או נורמה, כולל קוד לבוש, עומדים מחשבה, אינטרס ומסר חברתי. בצורה הזו לא ייווצר מצב שהם ירגישו שהבעיה היא בגוף שלהם, בבגד או במי שהם
לכולם תמיד יש מה להגיד על מה שנשים לובשות, תמיד! לא משנה באיזה גיל ובאיזו תקופת חיים, נשים תמיד נסקרות מכף רגל ועד ראש, ומקבלות ציון על המראה שלהן. גם ביקורת וגם שבחים, ואיתם המסר המתמיד - תפקיד האישה הוא קודם כל "להיראות" ורק אחר כך "להיות".
ילדות מגיל רך מורגלות במחמאה שהיא גם ציפייה, להיות "ילדה יפה". ואנחנו ההורים, ובעיקר האימהות, כשאנחנו מקבלות את תפקיד האם המלבישה אנחנו לא מעלות בדעתנו את המורכבות האדירה שהתפקיד הזה מביא. כשאנחנו יוצאות לקנות לילדים שלנו בגדים, איתם או בלעדיהם, אנחנו לא מתארות לעצמנו שבגלל זוג מכנסיים או שמלה הבת שלנו עלולה לחוות ביקורת עד השפלה ואלימות.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
וזה מה שקורה בימים האחרונים. המכנסיים הקצרים חזרו לכותרות ומשמשים עכשיו סמל למאבק נערות על היחס כלפיהן. המכנסיים אינם רק מכנסיים. נשים חוות ביקורת והשפלה דרך הבגדים שלהן. בכל פעם שאישה חווה לעג על הבגדים שלה, לא משנה אם מצד אישה אחרת או גבר, היא מוחלשת והמעמד שלה מתקבע כתלוי מראה חיצוני. לראייה, טוקבקים על סערת המכנסיים לא חוסכים בלעג כלפי הנערות וגם בהאשמות, כמו "מכנסיים קצרצרים מעוררים גברים".
מחאת המכנסיים הקצרים:
מחקר ישראלי שערכה ד"ר אביגיל מור הראה כבר לפני עשור, שלא נמצא הבדל בסגנון הלבוש בין נשים שדיווחו שחוו אלימות מינית לבין אלה שלא חוו אלימות כזו. המיתוס שנשים או נערות מביאות על עצמן אלימות מינית בשל מכנסיים קצרים, חצאית או מחשוף בחולצה, תלוש מן היסוד.
מסר מעוות
אין קשר בין סגנון לבוש לחשיפה לאלימות מינית. הקשר היחידי הוא דרך המחשבה החולה שמכנסיים קצרים נלבשו כסוג של איתות מיני או פתיינות. במחקר של ד"ר מור, נשים שדיווחו על סגנון לבוש "חשוף", בחרו בו כי לדעתן הוא יפה ואופנתי.
החברה שלנו לא מזהה התנהגויות של ענישה, לעג והשפלה בנושא לבושם של בני אדם כתוקפנות וקרקע לאלימות. עובדה היא, שגם נשים מבקרות לבוש ומראה חיצוני אחת של השנייה. אבל כשמורות בבית ספר עומדות ובוחנות אורך מכנסיים של נערות, הן כנראה לא מודעות למשמעות העמוקה של הצעד הזה.
זו לא רק תוקפנות אלא מסר ברור - הסתירי את גופך. זו אמירה ביחס למעמדן ומיניותן של נשים בחברה. ואת האמירה הזו סופגים גם הבנים, שהם חלק חשוב במשוואה. הם מקבלים מסר מעוות ובעייתי על מקומן של הבנות ועל מקומם שלהם בחברה, ועל הדרך חשופים גם הם ללא מעט סטראוטיפים על הלבוש וההתנהגות שלהם.
קראו עוד:
8 דרכים לפיתוח חוסן נפשי אצל ילדים
ללמוד מילד בן עשר שיעור ביזמות
איך אפשר לחזק ולהדריך את הילדים שלנו להתמודד עם העולם, דרך היחס לבגדים שלהם? בחירות הלבוש של הילדים שלנו צריכות לשקף את אופיים, טעמם האישי ואת הערכים אליהם הם גדלים. הבגדים צריכים להעניק להם תחושה של ביטוי וביטחון עצמי.
לזהות התנהגות מפלה
ילדים וילדות חייבים ללמוד חשיבה ביקורתית ולהבין כי מאחורי כל החלטה או נורמה, כולל קוד לבוש, עומדים מחשבה, אינטרס ומסר חברתי. בצורה הזו לא ייווצר מצב שילד או ילדה ירגישו שהבעיה היא בהם, בגוף שלהם, בבגד שלהם או במי שהם.
הילדים שלנו ידעו לזהות התנהגות מבזה או מפלה כלפיהם, ולא יפנימו אותה באופן אוטומטי. אין כל רע בקוד לבוש, לא בבתי הספר ולא במקומות העבודה שלנו, כל עוד הוא מכבד את כולנו ושומר על יחס שוויוני.
כהורים, ובעיקר כאימהות, אנחנו צריכות להכין את הבנות שלנו להתמודד עם המבט הביקורתי עליהן. לראות ולהיראות זו חוויה מעצבת חיים, ומבט יכול להיחוות כנעים ומתקף (אני פה, אני שווה, אני נוכחת) או לחילופין יכול להיות גם מבזה ומאיים (משהו לא בסדר בירכיים שלי, עדיף שאסתיר אותן).
ככל שהבסיס בבית חיובי יותר, והמסרים כלפי הגוף מקבלים ומעצימים יותר, כך הילדים שלנו עמידים יותר בפני הלחצים הסביבתיים. כהורים עלינו ללמד את הילדים שלנו לחשוב בשביל עצמם ולהתלבש בשביל עצמם, וכחברה עלינו להבין שאנחנו בזמן חירום ויש לנו עוד דרך.
הכותבת היא עובדת סוציאלית קלינית, מרצה וחוקרת את הפסיכולוגיה של הלבוש ועוסקת בסטיילינג תרפי
לפנייה לכתב/ת 
