מיומנו של אורח לא רצוי בבלפור
הגענו, 3,000 איש, כדי להבהיר לנתניהו את דעתנו על המשפט שלו. אבל כמובן שתשומת הלב ניתנה ל-50 ביביסטים ולנאום אחד רווי שנאה
כשהגעתי ביום ראשון לבלפור מהצד הדרומי של הרחוב התברר שגם שם נבנה שער ברזל ונפרש מסך אפור. עד לפני שנה אפשר היה לעבור דרך רחוב בלפור, עכשיו כבר לא. חופש וחירויות הם עניין דינמי שמצטמצם ככל שבית ראש הממשלה מטיל את צילו על המרחב הדמוקרטי. שוטרי יס"מ ואנשי ביטחון מודאגים בדקו עוברים ושבים ושלחו אותם לעיקופים של מאות מטרים על מנת להגיע לצד הצפוני. קצה רחוב עזה נסגר לתנועה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כשהגעתי לצד המערבי שלחו אותי השוטרים לעוד מעקף של מאות מטרים כדי שאגיע לצד המזרחי, שם הפגינו אלו שחושבים שבנימין נתניהו, ראש הממשלה המכהן שנגדו הוגשו שלושה כתבי אישום חמורים, צריך להתייצב כאחד האדם בפני שלושת שופטי בית המשפט המחוזי ולהוכיח את צדקתו - אם תימצא כזו - או לצאת חייב אם יחליטו שהוא צריך לשאת בעונש.
עד השעה 13:30 הצטופפו בין רחוב קק"ל לבין רחוב עזה יותר מ-3,000 שחושבים ככה, והגיעו בתחבורה ציבורית ובשיירת מכוניות ממטולה, ראש פינה, חיפה, נהריה, כרכור, ירושלים, תל אביב-יפו, דימונה ומצפה רמון.
לתומכי נתניהו, מנגד, אפשרה המשטרה לעמוד מול השער של בלפור. היו שם 50 איש. מכיוון שהמשטרה שלחה כל מפגין לצד שלו, חלפו על פנינו כמה מהם, מפטירים איחולים לבביים לעתידנו, קובעים שאנחנו שמאלנים ששונאים את המדינה ושייפרעו מאיתנו. אמנם מירי רגב הבטיחה המונים שיגיעו באוטובוסים לתמוך בראש הממשלה הצדיק והזך שהסתתר בבלפור, אבל בשטח הם היו מעטים.
אותם עשרות מפגיני פרו-ביבי - שמאשימים את הפרקליטות, את התקשורת השמאלנית, את מנדלבליט ואת המשטרה בתפירת תיקים לאהוב ליבם – היגרו אחרי שעה קלה לבית המשפט המחוזי, שם מאפשרת הסמטה הצרה אשליה אופטית שמדובר בהמון.
אין לי טענות. כלומר, יש לי, אבל בעיקר לתקשורת שהתרכזה במיעוט ולא ברוב, מיישרת קו עם התעמולה של נתניהו. מנתניהו אין לי ציפיות. הוא נאם את נאום השטנה שלו, מנסה לחרב את הדמוקרטיה, רומס נורמות שלטוניות ומפחיד שופטים. זה היה צפוי. הבעיה במי שמהדהד אותו.
שופטים לא אמורים להיות מושפעים מרחשי הרחוב. הם אי שצריך לשפוט לפי העובדות. זו הבעיה של נתניהו. זו גם הייתה תשובת בג"ץ לעתירות: הבו לנו עובדות וחוקים ונעשה את המלאכה. לשפוט אנחנו יודעים. ומול העובדות, הררי העובדות המפלילות, יודע נתניהו שאין לו סיכוי. לכן הוא קרא להגנתו את מלחכי הפנכה שהצטלמו איתו בבית המשפט. בהיעדר עובדות לטובתו, הוא דאג לצרוב את תודעת הצופים, והתקשורת השמאלנית מיהרה לפשק רגליה ולהעביר בשידור ישיר את מלוא נאומו כשמאחוריו עדת לקקניו מכוסי הפרצופים.
התקשורת ידעה, אוהו איך היא ידעה, שאלפי המפגינים מהצד השני מייצגים את הרוב בארץ (62 מנדטים בפעם האחרונה שספרנו). האלפים האלה הריעו, שאגו וצפצפו במשרוקיות. אור-לי בר לב עמדה בשמלה אדומה על גג הבמה המאולתרת על גג האוטו של ישי הדס והזכירה להמון המפגינים (בניגוד לדימוי, לפחות מחציתם צעירים), שזה לא נורמלי שיש לישראל ראש ממשלה שנבחר על ידי חברי כנסת חרף שלושה כתבי אישום חמורים, ושזה לא נורמלי שהוא מסית נגד מערכת אכיפת החוק, ובהכרח נגד אזרחים שמאמינים בה.
לצידה עמדה שיקמה שוורץ, לא אשת שמאל במיוחד, שקמה לעשות מעשה כי השעה דוחקת. היא ביקשה מהקהל לקרוא קריאה רמה שתישמע עד בלפור, והיא נשמעה. עובדה שנתניהו, מוקף בשומרים ומסכים שחורים, נמלט מהשער האחורי בדרכו לנאום השטנה במחוזי.
- צור שיזף
הוא סופר ועיתונאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
